26. הלוקח מן הנחתום בסוריא וכו'. ירושלמי פ"ד ה"ז, ס' ע"א. וכנראה שגם בבא זו היא מדברי ר"א בר' צדוק, וסובר ר"ג שדין סוריא כדין א"י אף לעניין לוקח מן הנחתום, עיין לעיל פ"א שו' 22 ומש"ש. אבל בירושלמי (הנ"ל) פירש ר' מנא שטעם החכמים הוא שלא נחשדו ישראל על החלה בסוריא, ולפ"ז מכ"ש שלא נחשדו על החלה בא"י, והוא העמיד את הברייתא שלעיל (פ"א ה"ח) בלוקח מן הנחתום בחו"ל. אבל כנראה שר' חנינא חולק עליו, ופירש את הברייתא בפ"א כפשוטה בלוקח מן הנחתום בא"י, ולפיכך שאל על טעם החכמים, שאעפ"י שסוריא אינה כא"י מ"מ גם חו"ל חייבת בחלה, ולמה אינו חושש שמא לא הפריש הנחתום חלה. ולפי ר' מנא בחו"ל נחשדו הנחתומים על החלה. וכן נחשדו בסוריא לר"ג, אבל לא כשאוכל בעצמו, עיין בבלי ע"ז ל"ט ב'.
27. מנהר דרומה של כזיב ואילך וכו'. וכן בכפו"פ פי"א עמ' רע"ח (ד"ר, ס"ה ע"א): מסכת (צ"ל: תוספת) חלה פ"ב מנהר דרומה של כזיב ואילך36ועיין בפיסקי חלה להרשב"א ש"ד, י"ז סע"א. וכיוון למלה "ואילך" שבתוספתא כאן. ושמא היתה לפניו הגירסא כאן: ולחוץ, עיי"ש. שתי חלות דמאי וכו'. וברייתא זו כבר אינה מדברי ר"א בר' צדוק (עיין מ"ש לעיל) והיא מפרשת את משנתנו (פ"ד מ"ח) ומסמנת את גבולות א"י וסוריא, עיין מ"ש בבאורה לעיל שביעית פ"ד שו' 13.
28. שתי חלות דמיי. פירש בח"ד שהוא לשון מושאל, והכוונה לשתי חלות מספק, אחת לאור ואחת לכהן, של אור יש לה שיעור,37אחת ממ"ח, כדין חלה טמאה, וכמו שפסק הר"מ בפ"ה מה' בכורים ה"ח, וכ"ה בפי' הרא"ש למשנתנו ובמאירי, עמ' 41. אבל בפיה"מ להר"מ כתב: והוא חלק מכ"ד, או חלק מארבעים ושמונה. וכנראה שרבינו הסתפק אם עיסת סוריא דינה כניטמאת במזיד, או בשוגג, עיין במשנתנו פ"ב מ"ז. וכבד העיד ע"ז בתיו"ט במקומו. אבל לעניין עיסת חו"ל כתב להלן שם: ושיעור זו החלה חלק מארבעים ושמנה (וכן פסק בפ"ה מה' בכורים ה"י), לפי שהיא נטמאה באונס (כ"ה בד' נפולי ובכל כתה"י שבדקתי. ובד"ו ואילך נשמטה מלה זו), ר"ל אותה העיסה שנילושה בארץ טמאה. ודברי הר"מ מיוסרים על תשובת הגאון שבגנזי שכטר ח"ב, עמ' 57 (אוה"ג פסחים, התשובות, עמ' 62). וכמה מן הגאונים חולקים, עיין מ"ש הר"ל גינצבורג בגנזי שכטר שם, סוף עמ' 44 ואילך. ושל כהן אין לה שיעור, כמפורש במשנתנו פ"ד מ"ח.
אם לא תרם את הראשון כשיעור וכו'. כפו"פ הנ"ל. ופירושה שאם תרם את הראשונה פחות מאחת מששים,38עיין דעת ר"ש לעיל פ"א סה"ח, שו' 25 ומש"ש. הרי חלק מן השניה מתקדש בקדושה דאורייתא,39עיין בירושלמי כאן פ"ד רה"ט, ס' ע"א, ובריבמ"ץ ובר"ש פ"ד מ"ח. אבל ברא"ש למשנתנו, ובמאירי, עמ' 41, פירשו שמן התורה לאו דווקא, אלא כעין תורה. ועיין לעיל הע' 31. וממילא אין הכהן רשאי לאכול חלה טמאה. ומ"מ הר"מ ושאר פוסקים (חוץ מן הכפו"פ הנ"ל) לא הביאו הלכה זו. וכנראה שהם סוברים שר"ש יחידאה הוא, והחכמים חולקים עליו, וסוברים שמדאורייתא דין חלה בכל שהוא (והחכמים נתנו שיעור לטובת הכהנים, וכאן הואיל ונותן לכהן חלה אחרת לא גזרו בה בדיעבד), ולפיכך יצא כבר ידי חלה בחלה הראשונה. (ע"פ ח"ד).
29. חלת הגוי בארץ. כ"ה בכי"ע (בד וכי"ו: בחוץ לארץ). וכן מעתיק מכאן בשו"ת הרשב"א ח"ה סי' נ"ו, י"ב ע"ב, ובכפו"פ פ"ו עמ' כ"ו, ועיין גם במאירי עמ' 31. וכ"ה בירושלמי (פ"ד סה"י, ס' רע"ב) ובבבלי (מנחות ס"ז ע"א). וכן פסק הר"מ בפ"ו מה' בכורים ה"י, ובשו"ת הרשב"א הנ"ל מציין לתוספתא תרומות פ"ד רהי"ג, ועיין מ"ש לעיל עמ' 350.
ותרומת הגוי בחוצה לארץ וכו'. בבבלי הנ"ל: הא תרומתו בארץ אסורה ומדמעת וכו', ועיין במשנת תרומות ספ"ג ובמפרשים שם ובתוספתא תרומות הנ"ל, ובסוגיית הבבלי במנחות שם.