3-4. מעיסה שלא הורמה חלתה הרי זה וכו'. בד ובכי"ע ובכמה מן הראשונים שנביא להלן: שלא הורמה חלתה, ונותן (ונתן) לתוך עיסה שהורמה חלתה, הרי זה מביא וכו'. ולפנינו פיסקא קטועה ממשנתנו (פ"ג מ"ח). וכן באו"ז (ה' חלה סי' רכ"ז ח"א, ל"ה ע"ב) מעתיק את התוספתא כעין גי' כי"ו. ובמשנתנו הנ"ל: הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון. ומפרשת התוספתא להלן כיצד עושה.
4. הרי זה מביא קמח ממקום אחר וכו'. ר"ש פ"ג רמ"ח, פ"ד סמ"ב, שו"ת מהר"ם ב"ב (ד' פראג) סוף סי' ש"ט, או"ז הנ"ל, פי' חלה להרשב"א ש"ד, ט"ז ע"ב, מאירי סוף עמ' 33, פי' הרא"ש פ"ג מ"ח, הלכות קטנות שלו ה' חלה סי' ט', רבינו ירוחם, אדם נכ"א ח"ג, קרוב לסופו, כולם בשם התוספתא. ובירושלמי (פ"ג ה"ז, נ"ט ע"ב): תני6כגי' כי"ר, קטע מן הגניזה בתרביץ ש"ג, עמ' 130 וה' חלה להרמב"ן, צ"ט ע"א. ולפנינו נתחברה מלה זו למלה שלפניה, ויצא: קידשתנו. ואם לאו7כלומר, אם אין לו עיסה שלמה טבולה לחלה, עיין בפי' הרש"ס, ס"ג סע"א. אבל עיין מ"ש להלן הערה 13. מביא ד' רובעין ומשיך וכו'. ולהלן שם רע"ג: והתנינן ואם לאו מביא ארבעת רובעין ומשיך.
ובאו"ז הנ"ל כתב: לעיל פ"ק (סי' רי"ד, ל"ג ע"א) פירשתי שאם לש בצק ואין בו שיעור חלה, ולקח תבואה או קמח כמו שהן בעין, ובללן עם הבצק, דאין מצטרפין וכו', והא דתניא בתוספתא פ"ב דחלה הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה מתנתה הרי זה מביא קמח ממקום אחר וכו', התם ההוא קמח מגלגלו במים עד שנעשה בצק ומצרפן. ואם תמצא לומר שמצרף הקמח כמו שהוא, שאני התם שכבר היה בו כשיעור (כלומר, בשאור שנתן לתוך העיסה, וכבר נטבל). ושאר כל הראשונים פירשו כלשון ראשון שבאו"ז.
ובר"מ (פ"ז מה' בכורים הי"א): הרי זה מביא עיסה שנייה, שיהיה בה עם שאור זה שיעור עיסה שחייבת בחלה, ונותנה בתוך העיסה שהורמה חלתה, ומפריש מן העיסה השנייה שיעור חלה עליה ועל השאור, כדי שיטול מן המוקף. ובמהרי"ק שם העיר: ובספר מוגה מצאתי ונותנה סמוך לעיסה (כלומר, במקום "ונותנה בתוך העיסה" שלפנינו), גם סמ"ג כתב (עשין קמ"א, ר"ב ע"ד) כל לשון רבינו, וכתב ונותנה בצד העיסה8וכ"ה בארבעה כתי"י הר"מ שבדקתי, וביניהם אחד על קלף. והכל עולה לדין אחד. ברם לולא דבריו הייתי אומר שגירסת הספרים שלפנינו (וכ"ה גם בד' רומי ונפולי, וכן מעתיק הרש"ס, ס"ג ע"ב) בלי ספק נכונה.
וכן פוסק בטיו"ד (סי' שכ"ד): יביא רובע הקב מקמח ויערבנו עם זו העיסה ויפריש ממנה וכו'. וכן בפיה"מ להר"מ (פ"ג מ"ח): שמביא אדם קמח, שיעורו כשמצרפו לאותו שאור שלקח מעיסה שלא הורמה חלתה שיהיה הכל חמשה רבעים שהוא שיעור חלה, ואח"כ יערב הכל,9כלומר, ירחוק אותו לתוך העיסה ויערבבנה, אבל באופן כזה שיוכל להפריש מן העיסה החדשה. ועיין במלא"ש פ"ג סמ"ח מ"ש בשם ר' יהוסף אשכנזי. ומוציא ממנו החלה החייבת לחמשה רבעים (וניסח ע"פ התוספתא כאן). ורק לפי גירסא זו אפשר להבין את סיום דברי הר"מ בה' בכורים הנ"ל: כדי שיטול מן המוקף, ולכאורה הדברים תמוהים מאד, הרי צריך ליתנה בצד העיסה כדי שיצטרף לחלה, ואם לא תגע בעיסה לא תצטרף (עיין ברפ"ז שם), ומה שייך מוקף לכאן שאינו מעכב בדיעבד, אתמה. ונראה שכבר הרגיש בזה הרדב"ז שהעיר: "וכתב רבינו ונותנה בתוך העיסה שאם לא יעשה כן, נמצא שהעיסה שהורמה חלתה מפסקת". וברור שהרב לא כיוון שתפסיק ולא תצטרף, שהרי עיסה שהורמה חלתה אינה מפסקת10כמשנתנו פ"ד מ"ג, וכן פסק הר"מ בפ"ז מה' בכורים ה"ו. וכן פירשו הראשונים הנ"ל את התוספתא כאן. אלא מסתבר שכוונת רבינו היתה שהעיסה מפסקת ואין כאן מוקף, ולפיכך צריך להדחיקה בתוך העיסה.11כגירסת הספרים שלנו ופיה"מ להר"מ וטור הנ"ל. ועיין בפרישה לטיו"ד שם סי' שכ"ד אות י"ח ומ"ש בט"ז יו"ד שם ס"ק י"א אות י"א בשם הרש"ל. ועיין מ"ש בס' בית יעקב (ירושלים תרמ"ד), י"ד ע"א, ודבריו אינם מוכרחים, עיי"ש. אבל רוב הראשונים לא הזכירו שצריך לערב את העיסות. וכן משמע מפשוטה של התוספתא, ודעתם היא שמכיון שהעיסה הראשונה נאסרה כולה משום טבל, ואם אין לו פרנסה ממקום אחר תורם לפי כולה, הרי ממילא כשמסמיך לה את השניה אין כאן הפסק לעניין מוקף.12ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ב' שכתב שעיסה שהורמה חלתה ממנה אינה מפסקת אף לעניין מוקף. אבל מן המשנה עצמה (פ"ד מ"ג) אין ראייה, ושם הכוונה שמצטרפות ונטבלות, אבל כשמפריש את החלה מקיפן. ומסתבר שלעניין מוקף עיסה שהורמה חלתה מפסקת, עיין בירושלמי כאן ספ"ג ובבאור הגר"א שם ומ"ש לעיל, סוף עמ' 354. ובלאו הכי לשון הרא"ש קשה שהבריח אותה מן הצירוף ומקנטרה במוקף שאינו מעכב. ושמא רחף לפני רבינו לשון הר"מ הנ"ל, ומוקף לאו דווקא, וכוונתו לצרוף.
ברם הברייתא כשהיא לעצמה צריכה ברור, כי לפי פשוטה היא מבארת את משנתנו כיצד יעשה אם יש לו פרנסה ממקום אחר, ומשמע מתוך לשונה שמן הראוי הוא שיביא קמח פחות מחמשת קבין (כפי שמוכח מן הלשון: ומצרפו לחמשת רבעים), ולצרפו לעיסה האסורה, והרי משנתנו לפי פשוטה מתפרשת שהוא מפריש ממקום אחר מעיסה שכבר נטבלה, כשם שנוהגים בתרומה שנתערבה בטבל.13וכן פירשו הר"ש ועוד. וכן מפורש בירושלמי שהעתקנו לעיל: "ואם לאו", כלומר, אם אין לו עיסה טבולה. אבל הפירוש שם אינו מוכרח, ואפשר לפרש "ואם לאו", כלומר, אם אינו רוצה להפריש על כל העיסה וכו'. ובכל אופן, הרי בתוספתא לא נזכר כלל "ואם לאו". ועיין בפי' הרש"ס, ס"ג ע"א, והכניס את פירושו לתוך גוף התוספתא.
ולפיכך נראה שצדק בעל ס' משנה ראשונה למשנתנו שפירש את התוספתא שהיא בדווקא, והיא סוברת שמדאורייתא בטל השאור של טבל ברוב, ואם יביא טבל גמור ממקום אחר יפריש מן החיוב על הפטור, ולפיכך מלמדת שיביא קמח פחות מד' רבעים שאין כאן חיוב חלה, והוא מצטרף עם השאור שלא בטל מדרבנן, והוא טבל מדבריהם, ויש כאן צרוף וחיוב דרבנן, וחלה דרבנן.14ועיין מ"ש לעיל, עמ' 261, שו' 94. ועיין היטב בירושלמי פ"ג ה"ז, נ"ט ע"ג: נאמר ר' שמעון בן לקיש כדעתו, דאמר רשב"ל בשם חזקיה טבל בטל ברוב וכו', ובבאור הגר"א שם. וכן כתב בקיצור בס' בית יעקב הנ"ל (לעיל הע' 11). ועיין היטב בשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ב' ובפרישה יו"ד סי' שכ"ד אות י"ח.15אבל עיין בהגהה שם: "ונ"ל דהיא קולא וכו'". ועיין היטב בשו"ת מהר"ם ב"ב ד' פראג סי' תכ"ג וד' קרימונא סי' מ'.