1
38. לחייב על הכלל וכו'. בספרי קרח (פי' קי"ז עמ' 135): כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים שלא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש וכו', אלא לזכרי כהונה וכו', כך כלל את קדשים קלים לגזור דין (כלומר, לפסק דין במחלוקת קרח, עיין לעיל שם בספרי), ולכרות להם ברית וכו', שלא יהיו נאכלים אלא לטהורים וכו', כך כלל הכתוב את קדשי הגבול לגזור דין ולכרות להם ברית. ומכאן שכל מתנה ומתנה לחוד היא בתוך הכלל של קדשי בני ישראל, ובתוך הפרט שנאמר בה ביחוד, ובתוך ברית מלח, וממילא כל העובר על מתנה אחת עובר על כולן, והמקיים מתנה אחת מקיים את כולן. ועיין ברש"י ב"ק ק"י ב' ובבלי סוטה ל"ז (ובמקבילות). ועיין בבבלי ב"ק וחולין הנ"ל ושם מזכיר ברית מלח במקיימן ובעובר עליהן. עיי"ש הגירסא בריש הברייתא.