8-9. עיסת מעשר שני בירושלם וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ג): אלו חייבין בחלה וכו' ומעשר שני והקדש שנפדו. ובספרי שלח פי' ק"י עמ' 115: מראשית עריסותיכם. שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע? ת"ל חלה תרימו תרומה, את שהמורם קודש והשאר חולין, ולא שזה וזה קודש. אבל אמרו עיסת מע"ש בירושלים חייבת בחלה. ובירושלמי (מע"ש פ"ה סה"ג, נ"ו ע"ב): ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן עיסת מעשר שני בירושלם כר' מאיר פטורה מן ההלה, כר' יודה חייבת. וכ"ה בבבלי פסחים (ל"ז ב' וסוכה ל"ה א') בשם רב אסי. ולהלן שם (ל"ח א', סוכה ל"ה ב', סנהדרין קי"ב ב'): עיסה של מע"ש פטורה מן החלה דברי ר"מ, וחכמים מחייבין. ובסנהדרין (הנ"ל): אמר רב חסדא מחלוקת בירושלם וכו'.
והר"מ (פ"ו מה' בכורים ה"ד) פסק כברייתא שלנו, אעפ"י שפסק (פ"ג מה' מע"ש הי"ז) כר"מ שמע"ש ממון גבוה הוא. וכבר תירץ רבינו מנוח (פ"ו מה' חמץ ומצה ה"ח, כ"א ע"א) שהר"מ פוסק כר' חייא בר אבא,20זו היא הגירסא הנכונה בבבלי סוכה ל"ה א', עיין דק"ס שם, עמ' 100, הע' ו'. ועיין מ"ש להלן. ולפי מסקנת הבבלי (בסוכה שם) מוכח שר' חייא בר אבא סובר שגם בחלה אין צורך שיהיה ממונו, אלא שיהא לו בה היתר אכילה בעיסה, ולדעתו מע"ש בירושלים חייב בחלה אף לר"מ.21דעה זו היא בניגוד למסורת שבירושלמי מע"ש שהבאנו בפנים, והרי סתם ר' חייה בשם ר' יוחנן הוא ר' חייה בר אבא. וכן פירש גם במהרי"ק על הר"מ בה' בכורים הנ"ל, והסתייע מן התוספתא כאן ומן הספרי הנ"ל. ועיין בשער המלך בה' חמץ ומצה הנ"ל.22במאירי סוכה ל"ה א' כתב: וכן עיסה של מעשר שני בירושלים, אעפ"י שהיא ממון גבוה חייבת בחלה וכו'. ובפסחים בסוגיין כתב: וחייבת בחלה הואיל ואם ניטמאת פודין אותה וכו'. ודבריו לכאורה תמוהין מאד, עיין בבבלי סנהדרין קי"ב ב', וכנראה שגרס שם: אבל בגבולין דברי הכל חייבת, כמו שהעתיק ביד רמה שם. ברם כבר דחה הרמ"ה גירסא זו, והכריע כנוסח הספרים שלנו, עיי"ש. ועיין בירוש' פסחים פ"ב ה"ד, כ"ט ע"ב.
9. ספק מדומע חייב בחלה וכו'. וכ"ה בד, אבל בכי"ע נשמטו בטעות ארבע תיבות הללו. ובמשנתנו (פ"א סמ"ד) אמרו שמדומע פטור מן החלה. ולכאורה הוסיפו כאן שאין מדומע פטור אלא במדומע וודאי, אבל בספק מדומע חייב לר"מ, ור' יוסי פוטר אפילו בספק מדומע.23ומברייתא זו, וכן מסוגיית הירושלמי כאן, ברור שמדומע שבמשנתנו הוא כמו מדומע בכ"מ, כלומר, תרומה שנדמעה בחולין, ודלא כפירוש התמוה שהביא בס' האשכול להראב"ד. הוצ' ר"ש אלבק ח"א, סוף עמ' 62. ועיין בס' תרומת חלה להר"ש אליעזרי עמ' ז', הע' 52. וכבר בארנו לעיל (עמ' 402) שספק מדומע היא קופה ספק תרומה ספק חולין שנפלה לרוב חולין, שהתערובת מותרת (תרומות פ"ז מ"ו), ואף בה פוטר ר' יוסי מן החלה. אבל מדברי התוספתא להלן טבול יום פ"ב ה"ז משמע שר' מאיר מחייב בחלה אפילו במדומע וודאי, עיין בר"ש טבול יום פ"ג מ"ד, ובשנות אליהו תרומות פ"ז מ"ה. ולא נקטו כאן ספק מדומע אלא משום רבותא דר' יוסי. ועיין במהרי"ט אלגזי ה' חלה פ"ד סי' י"ט, ק"ג ע"ד ואילך. ואפשר ש"ספק מדומע" שברישא היא ההלכה שלעיל תרומות פ"ז שו' 28 (משנתנו שם פ"ז מ"ה): ר' מאיר מחייב בקופה שנייה בחלה וכו'. כלומר, קופה של תרומה שנתערבה בקופה של חולין, ונאכלה או אבדה אחת מהן, ר' מאיר מחייב וכו'. ואנו קוראים לה "ספק מדומע", מפני שאפשר שאין כאן תרומה כלל, אבל מצד שני הרי אפשר שהיא כולה תרומה. ולפי פירוש זה עלינו לומר ש"ספק מדומע" שבדברי חכמים להלן פירושו אחרת, שאם לא כן היינו חכמים, היינו ר' יוסי. ומסתבר שהמלה "ספק" היא אשגרה מלהלן, והכוונה להלכה שבתוספתא ובמשנת תרומת הנ"ל. ועיין בס' משנה ראשונה תרומות פ"ז סמ"ה ד"ה ר' יוסי פוטר.
10. ספק מדומע נאכל משום דמע וכו'. הארכנו בפירושה לעיל עמ' 402, והסקנו שמן הירושלמי משמע שנאכל משום דמע פירושו חולין שהורמה מהם תרומה שנתבטלה בתוכם, אבל תרומה שנפלה לפחות ממאה פוטרת מן החלה, עיין מש"ש.