3. וחכמים אומ' אחד זו וכו'. בירושלמי הנ"ל: וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה וכו'. ומוכח מכאן שאף לת"ק לא נחלקו אלא במעיסה וחליטה שאפאן אח"כ בתנור,6וכבר הכריח כן הראב"ד בעריות פ"ה מ"ב מקושיית הירושלמי לעיל שם: איתה חמי נחלטה כל צורכה ב"ש מחייבין, לא נחלטה כל צורכה ב"ש פוטרין, כלומר, בתמיה. ואין מקום לקושיא זו אלא אם נניח שהמחלוקת היא באפאן אח"כ בתנור, עיי"ש בפי' הראב"ד. והפוטר פוטר אפילו אם אפאן אח"כ, מפני שאינן נקראות לחם.7עיין בבבלי פסחים ל"ז ב' ובתוספ' רי"ד שם. והמחייב סובר שמכיוון שחלטן ע"מ לאפותן בתנור חייב. אבל החכמים סוברים שהכל תלוי בגמר מלאכה, ואפילו חשב מתחילה לטגנן או לבשלן, אם נמלך ואפאן, התנור מחייב אותן.8עיין מאירי פסחים ל"ז א' (49 ע"א) ד"ה יש בזו. ועיין באמונת יוסף לפירוש הרש"ס כאן, כ"ט ע"א. אבל בחליטה כ"ע מודים שהיא פטורה, וזו היא חלת המשרת שבמשנתנו (פ"א מ"ד), כפירוש הירושלמי במקומו והבבלי (פסחים ל"ז א'). ועיין במלחמות להרמב"ן פסחים שם, ועיין בתוספ' שם (ל"ו סע"ב) ד"ה פרט.
3-4. הנעשת באלפס ובקדרה פטורה וכו'. וכ"ה גם בירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל חסרה המלה "ובקדרה", והסיקו שם (ל"ז ב') שהחכמים הללו חולקים על ר' יוחנן הסובר (שם ל"ז א') שמעשה אילפס חייב בחלה. אבל בירושלמי (כאן פ"א ה"ה, נ"ז ע"ד) לא הקשו מכאן על ר' יוחנן. ולא עוד אלא שמפורש שם: א"ל ר' יוחנן ובלבד ע"י משקה. ובר"ח (פסחים ל"ח ע"א): ובלבד במעשה אילפס על ידי משקה, וכן מעתיק משמו בראבי"ה9סי' תכ"א ח"ב, עמ' 50, או"ז ה' חלה סוף סי' רי"ז, ל"ג סע"ג. ומוסיף: פי' שנתבשל במשקין במים.10אפטוביצר הגיה [ולא] במים, ואין זו הגהה נכונה, וגם באו"ז הנ"ל מעתיק כמו שהוא לפנינו בראבי"ה. וכן בס' המכריע סי' ס"ג: ומה שכתוב בירושלמי דמודה ר' יוחנן ע"י משקה זהו פירושו, דלא פליג ר' יוחנן במעשה אילפס ומחייב אלא באילפס יבש, דהוי כמעשה תנור, אבל אם שם משקה באילפס, או מים, או שמן, או כל מין משקה, זהו חלוט דהוי מבושל וכו'. ומכאן שאם נתבשל באילפס במים אף ר' יוחנן מודה שפטורה מן החלה. ולפ"ז באלפס כאן הוא דומיא דקדירה (ע"י מים), ולפיכך לא הקשו בירושלמי מכאן לר' יוחנן, ועיין ר"מ פ"ו מה' בכורים הי"ב ומ"ש במבואי לה' הירושלמי להר"מ עמ' ח'.