1. אף הקרמית חייבת וכו'. ירושלמי כאן פ"א ה"א, נ"ז ע"א; פסחים פ"ב ה"ד, כ"ט ע"ב, ועיין להלן פסחים פ"ב הי"ז (כי"ע פ"א הכ"ט). ובבבלי פסחים ל"ה א': וכן היה ר' יוחנן בן נורי אומר קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא. ופירשו הגאונים (תשה"ג הרכבי סי' שנ"ב עמ' 179, אוה"ג עמ' 33): הוא מין שאנו יודעין אותו, ונמצא בכפרים בבבל בין הגמא, שהוא כולניאתא באגמים, ואין בני אדם זורעים אותו אלא הוא צומח לעצמו, ואנשי הכפרים קוראין אותו קוראמי, כי דאמרינן בעירובין (כ"ב א') הא קוראמי באגמי, ואוכלין אותו בשני בצרות (ועיין בהערות באוה"ג שם). ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ה"א עמ' 703 ואילך, ולדעתו הכוונה לצמח .Glyceria fluitans h. Br עיי"ש.
ובירושלמי הנ"ל אמרו שבדקו את הדבר, ור' יוחנן בן נורי סובר שבדקוה ומצאוה שהיא באה לידי מצה וחמץ (וממילא חייבת בחלה, וחייבין עליה כרת בפסח) וחכמים (במשנתנו כאן רפ"א הסוברים שחמשה דברים בלבד חייבים בחלה) אומרים בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ. ובבבלי שם משמע שר' יוחנן בן נורי סובר שגם אורז1עיין צל"ח בפסחים שם. ועיין דק"ס שם, עמ' 96, הע' ר'. חייב בחלה.
1-2. ר' ישמעאל בי ר' יוסה וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ו): המעיסה בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין. החליטה ב"ש מחייבין ובית הלל פוטרין.2ועיין בבלי פסחים ל"ז ב' ובדק"ס שם. ומפרש ר' ישמעאל בר' יוסי בשם אביו (ר' יוסי בר' חלפתא) את דבריהם. וטעם הפטור יתבאר להלן שו' 3.
2. חלוט הנותן קמח לתוך חמין וכו'. וכן בירושלמי (פ"א רה"ז, נ"ח ע"א; פסחים פ"ב ה"ו, כ"ט ע"ג): תני ר' ישמעאל בר' יוסי אמר משום אביו איזו היא המעיסה, הנותן חמין לתוך קמח. חליטה קמח לתוך חמין. ולפ"ז אין ר' יוסי אלא מפרש את מהות החליטה והמעיסה. ומכיוון שלפי פירושו אין בין חליטה ומעיסה אלא סדר נתינת החמין, הרי כבר נראה מתוך דבריו שלהלכה אין הבדל בין מעיסה וחליטה, והמחייב מחייב בשתיהן, והפוטר פוטר בשתיהן, כפי שהסיקו בירושלמי ובבבלי (עיין להלן).
ברם בבבלי (פסחים ל"ז ב') נשנית הגדרה זו בסתם.3לפנינו בבבלי הגירסא היא: המעיסה קמח על גבי מוגלשין. החליטה מוגלשין שעל גבי הקמח. וכן היתה הגירסא לפני הגאונים (עיין באוה"ג שם, עמ' 39), לפני הר"ח ולפני כמה מן הראשונים. אבל בכ"י אוקספורד שם: המעסה מוגלשין שע"ג הקמח. החלטה קמח שע"ג מוגלשין. וכבר העיר בדק"ס שם שגירסא זו מתאימה למסורת הירושלמי הנ"ל. וכן במלחמות להרמב"ן בפסחים שם: "היא החליטה השנויה במשנתינו קמח ע"ג מוגלשין". וכן בתוס' שנץ (עריות פ"ח מ"ב): המעיסה פ"ב דפסחים מפרש מוגלשין על גבי קמח. ואחריה שנו: ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו זה וזה לפטור, ואמרי לה זה וזה לחיוב.4בנוסח הרש"ס (כ"ח ע"ב) של הירושלמי הגירסא היא כמו בבבלי, ואח"כ: ר' ישמעאל בר' יוסי אמר בשם אביו זה וזה לפטור. ואית דאמרין זה וזה לחיוב. וכנראה שכן ניסח הרב בעצמו ע"פ הבבלי. וכבר העיר מהרי"ט אלגזי (ה' חלה פ"ד, פ"ג ע"א, סי' ו') על משנת עדיות (פ"ה מ"ב): ר' יוסי אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וכו', המעיסה ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין, והוא כמ"ד זה וזה לחיוב, כלומר, ר' יוסי שנה מחלוקת ב"ש וב"ה בלשון "מעיסה" (וה"ה "חליטה") וב"ש לקולא. אבל ר"מ שלא שנה מחלוקת זו בין קולי ב"ש וחומרי ב"ה (עיין במהרי"ט אלגזי שם) וכן ר' יהודה5עיין בברייתא שבבבלי להלן שם: יכול יהא מעיסה וחליטה חייבין בחלה? ת"ל לחם. ר' יהודה אומר אין לחם אלא האפוי בתנור וכו'. שנו במשנתם מחלוקת ב"ש בלשון חליטה (וה"ה "מעיסה") וב"ה לקולא. והתנא של משנת חלה שנה ברישא את משנת ר' יוסי ובסיפא את משנת ר' מאיר ור' יהודה כמסקנת הירושלמי (שני תלמידים שנו אותה) והבבלי (כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו, ותברא מי ששנה זו לא שנה זו). ועיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה סוף עמ' 2 ואילך, וכבר עמד על עיקר הדברים במהריט"א הנ"ל.