54-55. זמן עצי הכהני' והעם בתשעה. בכי"ע: זמן עצי הכהנים בתשעה (ואח"כ יש שם ריוח ושלש נקודות). והנכון הוא בד: זמן עצי הכהני' והעם בתשע' באב. ובמשנתנו (תענית פ"ד מ"ה): זמן עצי הכהנים והעם תשעה, כלומר, בתשעה זמנים מביאים קרבן עצים. אבל להלן שם במשנתנו מפורש שזמן עצי כהנים והעם היה בט"ו באב. וכבר העיר הרי"ן אפשטין65מ"ח חע"ח, 1934, עמ' 97, הע' 3. שבמשניות מטיפוס א"י (משנה שבירושלמי, לו, קויפמן פרמה ועוד) אף בתענית הגירסא: בתשעה, והכוונה לתשעה באב, כפי שמוכח מן התוספתא כאן. וזו היא משנה קדומה שאינה מתאימה לאמצעיתא שם. וכן הביא מן הגמרא למגילת תענית (פ"ה, הוצ' ליכטנשטין עמ' 76): מפני שכשעלתה גולה בראשונה, התקינו להם את יום תשעה באב שיהו מביאין בו קרבן עצים. אמרו חכמים כשיעלו למחר הגליות הן אף הן צריכין, התקינו להם את יום חמשה עשר באב שיהו מביאין בו קרבן עצים וכו', לכך הוא אומר ואינש דיהוי עלוהי אעין או בכורין וכו', ועמהם בני הכהנים ולויים וגרים ונתינים וממזרים ועבדים משחררים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות66כלומר, שהערימו להביא בכורים בזמן מלכי ישראל, עיי"ש ובמקבילות. ובני שלמי הנטופתי. ומכאן שזמן עצי כהנים והעם היה מתחילה בט' באב,67בספר "יתר דברי ירמיהו הנביא", בנוסח היוני רפ"ט מסופר שירמיהו בשובו לירושלים חגג תשעה ימים והקריב קרבנות, וביום העשירי הקריב קרבן, והוזכרה שם אף קטרת עצים (τών δένδρων τό θυμίαμα). ומכיוון שכל הסיפור שם הוא חקוי לעליית עזרא (עיין עזרא ז', ט'), כפי שהראה לנכון א' קאהלער (הצופה האנגלי סדרא ישנה ח"ה, 1893, עמ' 411 ואילך), הרי מסתבר שסופר זה ידע מחג עצי העם בעשירי באב. ובמשנת תענית הנ"ל הוא זמן עצי סנאה בן בנימין. ואח"כ העבירוהו לט"ו באב. ורבינו הקדוש הניח ברישא את הלשון של המשנה הראשונה.
ובסוף נחמיה אמרו: ולקרבן העצים בעתים מזומנות ולבכורים (ועיי"ש י', ל"ה-ל"ו). ובמגילת תענית הנ"ל ובמקבילות: ואיניש דיהוי עלוהי אעין או בכורין וכו'. ומכאן משמע שהעם הביאו באותו זמן עצים ובכורים.68זמן הבכורים הוא מעצרת עד החג, כלומר מאה ועשרים ושבע ימים, ואמצעיתו חל בתשעה באב. הא כיצד? משבועות עד סוף סיון כ"ה יום (שהרי יכול להביא בכורים בעצרת עצמה אחרי הקרבת שתי הלחם, כמפורש להלן סוטה פט"ו רהי"ב. ועיין במנחת חינוך מצוה י"ח אות ג'), תמוז כ"ט יום, וט' ימים מאב, סך הכל ששים ושלשה ימים. ולפיכך הזכירה כאן התוספתא את זמן עצי כהנים והעם. ועיין מ"ש להלן שו' 55–56.
55. וטעונין לינה. כלומר, טעונין לינה מחמת עצמם.69ואעפ"י שאין עמהם קרבן אחר, כדאמרינן בירושלמי פ"ב סה"ג, ס"ה ע"א (לעניין בכורים, עיי"ש). ועיין בר"מ ספ"ג מה' בכורים ובמהרי"ק שם. ולכאורה יש כאן חידוש גדול, שהרי אמרו להלן70תענית פ"ד ה"ה. וכ"ה בירושלמי שם פ"ד ה"ו, ס"ח ע"ב; שקלים רפ"ד; מגילה פ"א ה"ו, ע' רע"ג. שמסרו את העצים לציבור, ואין כאן כלל קרבן שלהם, ולמה יטענו לינה71ועיין במשנה למלך פ"ו מה' כלי המקדש ה"י. מחמת הקרבן, וחידשה לנו הברייתא שאף בכגון דא טעון לינה. ברם בבבלי לא נזכר כלל שמסרו את העצים לציבור. והגאונים72עיין אוה"ג תענית, עמ' 34, ובריטב"א שם כ"ו א'. פירשו ע"פ מנחות (כ' ב', ק"ו ב') שקרבן עצים פירושו, שהתנדבו עצים למזבח כקרבן לעצמו, והוא קרבן יחיד (אלא שלא יפחות משני גזרים, כשיעור שני גזרים של מערכה), ולפיכך טעון לינה. וכן מפורש בספרי ראה פי' קל"ד עמ' 190: מלמד שטעונין לינה. אין לי אלא אלו בלבד? מנין לרבות וכו', ולבונה ועצים וכו', הרי הוא כעצים וכלבונה שטעונים לינה. וכן אמרו בירושלמי (פסחים רפ"ד ובמקבילות ובגמרא של מגילת תענית פ"ה): "עצים למזבח וגיזרים למערכה", והעצים למזבח הם קרבן יחיד, והגיזרים למערכה נמסרים לציבור. ושמא אף לשיטת התוספתא והירושלמי לא מסרו לציבור אלא שני גיזרין כפחות שבשיעורין, אבל השאר נשאר נדבת יחיד.73אבל עיין מנחות כ"א ב' וכ"ב א'. ועיין במשנת מגילה פ"א מ"ג, ובמלא"ש שם. ובמיוחס לר"ג (מנחות ק"ו ב'): שמתנדב עצים. דאיקרו נמי קרבן. וקסבר ת"ק דאותן גזירין קריבין להכשר הקרבנות על המערכה. ורבי לא אמר ב' גזירין וכו'. ונראה שלדעת רבינו המפרש, אף הוא נקרא קרבן של המתנדב, לעניין לינה.
55-56. כדרך שמתעסקין בבכורין. בפי' רבינו יהונתן לתענית (פ"ד מ"ד, לפי מלאכת שלמה שם) כתב שבקרבן עצים לא היו מביאים קרבן אחר עמהם,74שלא כשיטת הר"מ בפ"ו מה' כלי המקדש ה"ט. ועיין במלא"ש מגילה הנ"ל. אלא שביטלו את המעמד, מפני שכל העם מירושלים וכל הכהנים היו יוצאים לקראתם, כדאמרינן (קידושין ל"ג א') בעלי אומניות אינם רשאים לעמוד בפני ת"ח, ומפני המביאים בכורים עומדין. וכע"ז גם במאירי שם עמ' 83, ועיין בהערות הר"א סופר שם. ונראה שהיה לפניהם מעין זה (כלומר, שמתעסקים במביאי קרבן עצים) בגמרא בתענית שם, כפי שמוכח מדברי המיוחס לרבינו גרשום בחולין נ"ד ב'. ואפשר שהגירסא "לא היו מתעסקין בהן" היא באשגרה משו' 54, וכאן צ"ל: היו מתעסקין בהן, כדרך שמתעסקין בבכורין, וכמבואר בראשונים הנ"ל, וע"י זה דבוקה יפה ברייתא זו להלכה שלפניה.