35. אין חייבין על חטאתו וכו'. וכ"ה בד. והיא ט"ס, והנכון בכי"ע: על טומאתו. וכ"ה בכי"מ, בר"ש, בנוסח התוספתא שהיה לפני הר"א אב"ד, רבינו משולם והמאירי. ובבה"ג, ובה' ראו ובהלכות פסוקות: אין חייבין על טומאתו על ביאת מקדש (שלש המלים האחרונות הן פירוש בה"ג) ואין שורפין על טומאתו את התרומה (שתי המלים האחרונות הן פירוש בה"ג). ולפי גירסא זו פירושו שאין אחרים חייבין על טומאתו אפילו נגעו בלובן ואודם שלו כאחת ונכנסו למקדש, עיין להלן זבים פ"ב ה"ג, בבלי נדה כ"ח ב' ומ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 123. וכן אם הוא בעצמו ראה לובן ואודם כאחד ונכנס למקדש פטור מקרבן, עיין במקורות הנ"ל ובירושלמי שבועות פ"ב ה"ב, ל"ג ע"ד.44בספרי נשא פיס' א', עמ' 3: מזכר ועד נקבה תשלחו, אין לי אלא זכר ונקבה, טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת"ל וכו'. ובפסוק שם (במדבר ה', ב'): וישלחו וגו' וכל זב. ועיין בס' ספרי דבי רב להרד"פ שם, ג' ע"ד. ושמא הכוונה בספרי לצרוע וטמא נפש אבל לא לזב. ומסתבר שהברייתא היא בשיטת ר"ע, עיין שם בנדה כ"ח ב' ובירושלמי שציינו בפנים. אבל בסיפא (לעניין שאין שורפין את התרומה) צריך לפרש שנגעה תרומה בלובן או באודם שהוא מטמא בשניהם, עיין לעיל שו' 11 ושו' 19. ועיין ר"מ פ"א מה' מטמאי משכב ומושב ה"ז.
ברם בד"נ, בכ"י קויפמן, בקטעים מן הגניזה, ובכ"י פרמה חסרה בבא זו ובמקומה כתוב: אין חייבין לא על מכתו ולא על קללתו (פרמה: קלקלתו) לא כאנשים ולא כנשים. וכן בנספח למשנה שלפני ר' משולם: אין חייבין לא על קללתו ולא על הכאתו לא כאנשים ולא כנשים. והעיר במאירי הנ"ל: "ואע"ג דברישא קאמר (כלומר, לפי אותן הנוסחאות עצמן, עיין מ"ש לעיל שו' 26–27) חייבין, פירשוה בבנו שאינו חייב שמא אינו אביו, הא אדם אחר חייב ממה נפשך, והדברים רחוקים". והנה המפרשים הללו פירשו ע"פ נוסח הנספח למשנה שגרסו לעיל בה"ד "זוקק ליבום כאנשים", והם סוברים שלפעמים רחוקות אנדרוגינוס מוליד מן האשה,45עיין במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ו סי' נ"ח, קס"ד ע"א, ובמנחת חינוך סי' א' אות א'. אבל מ"מ בנו אינו חייב על מכתו ועל קללתו, וחזר עליו מאין הוא (עיין בבלי יבמות פ"ג ב') ואיתרע רובא של רוב בעילות אחר הבעל,46עיין חולין י"א ב'. ולא מטעם חזקה, עיין בס' התרומה סי' ע"ג, ס' הרוקח סי' תס"ד, ובתוספ' נדה ב' ב' ד"ה דאיכא ובמרדכי חולין פ"ג סי' תרל"ה. מפני שאנדרוגינוס רובם אינם מולידים. ועיין מכילתא משפטים פ"ה עמ' 268; תו"כ, מכילתא דעריות, קדושים פ"ט ה"ה, צ"א ע"ד; בבלי סנהדרין ס"ו א', פ"ה ב'. ושם נתרבה כשהבן הוא אנדרוגינוס.
ור' יוסף מר"ם פירש (קכ"ד ע"א) שהכוונה שאין אנדרוגינוס יוצא בראשי איברים (אין בעה"ב חייב על מכתו) המיוחדים לאיש או לאשה, ואינו יוצא לא בראש הגויה ולא בראשי הדדים. ואם קלל את האנדרוגינוס, ואמר יכה יוסי איש זה, או אשה זו, אינו חייב על קללתו שמא אינו איש או אשה. והרמ"ע מפאנו כתב (קל"ט ע"ב וק"מ ע"א) דברים קשים מאד נגד המפרש ופירושו.47עיין מ"ש במבואי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' ט', הע' 59.
ובמלא"ש פירש בשם ר' יהוסף אשכנזי שאין בושת האיש דומה לבושת האשה, ובושת האנדרוגינוס אינו דומה לא לזה ולא לזו, והמכה והמקלל את האנדרוגינוס אינו חייב לא כמבייש את האנשים ולא כמבייש את הנשים. וכל הפירושים דחוקים מאד.
36-37. ואין נערך לא כאנשים ולא כנשים. כ"ה בכל הנוסחאות (בכי"מ בטעות: ואינו נעבד) ובראשונים הנ"ל, וכן הביא ר' משולם בשם הנספח למשנה, ועיין במשנת ערכין רפ"א ובתוספתא שם ובמקבילות שבבבלי בכ"מ. אבל בנוסח התוספתא היה לפניו ולפני הר"א אב"ד (וכן מביא גם במאירי הנ"ל): ואינו מברך לא לאנשים ולא לנשים. וכתבו הר"א אב"ד ור' משולם שהפירוש לא נתברר אצלם, ולבסוף הסיק ר' משולם: ולדידי נמי משמע אין מברך לאנשים ולא לנשים, משום דבריה בפני עצמה היא. עיין מ"ש ע"ז לעיל עמ' 82 ואילך.
37-38. אין נמכר לעבד עברי וכו'. וכן פסק הר"מ בפ"ב מה' נזירות הי"א ורפ"ד מה' עבדים. ופירש בה"ג (נ' ע"ג) ובהל"פ (ריש עמ' קנ"ו): דאין עבד עברי אלא דבר אולודי הוא,48בשעת ההגהה העירני הרמ"מ כשר על דברי בעל מנחה בלולה (משפטים י"ח, ג'): אם בעל אשה. יצאו טומטום ואנדרוגינוס והסריס שאינם נמכרים, מאחרי שאינם ראויים להיות בעל לאשה. וכנראה ששאב את דבריו ממקור קדמון. ועיין רדב"ז פ"ג מה' עבדים ה"ה. דכתיב ביה (שמות י"ח, ה') אהבתי את אדני את אשתי ואת בני. ואמה עבריה דבת בנים היא, דכתי' ואם לבנו יעדנה, ואנדרוגינוס לאו בר אנסובי הוא. ובפסקי הלכות להגר"ד מקרלין ח"א (כ"ה סע"ד בהערה) תמה על הבה"ג מקידושין ד' א' שמפורש שם שאיילונית נמכרת לאמה העבריה, עיי"ש שהניח את הקושיא ב"צע"ג".
ותמה אני על תמיהתו, שהרי המלים "דבת בנים היא" הן לאו בדווקא, והיכן נזכרים בנים אצל אמה העבריה? ובהלכות ראו עמ' 116: "ואף אמה עבריה שכתב בה ואם לבנו ייעדנה, ואנדרוגינוס אינו נושא" (=נושא, נישא). ואין שם זכר לבנים. וכן ראיתי ברלב"ג על התורה (משפטים פ"ג ע"א): "השרש הי"א הוא שהטומטום והאנדרוגינוס אינו נמכר לעבד עברי שהרי אינו ראוי לתת לו אשה ואין מינו ראוי להוליד בנים או בנות, כבר נתבאר זה השרש49ברור שהרב שאב מבה"ג והוסיף "טומטום" מעצמו. ומכיוון שבה"ג הביא ראיה מן הפסוק שבנרצע, הרי אמרו בקידושין (כ"ב א') שאשה ובנים הם בדווקא (לעניין רציעה). בא' מקדושין". ולהלן שם (פ"ג ע"ב) כתב: "שאין טומטום ואנדרוגינוס נמכר כמו אמה העבריה, כי אינו ראוי להיות לאשה לאדון או לבנו, כבר נתבאר זה בראשון מקדושין".50עיין שם י"ח ב' ומ"ש להלן בפנים. הרי לך שאף הוא לא הזכיר בנים אצל אמה, אלא הטעם הוא מפני שאין לו אישות. וכבר הראינו לעיל (שו' 12) ששיטת הבה"ג היא שאין קדושין תופסים באנדרוגינוס שנתקדש כאשה, והרי מפורש בגמרא (קידושין י"ח ב' ובמקבילות) שאין מוכרה לקרובים שאין קידושין תופסים בה להם, מפני חסרון ייעוד, עיי"ש. וממילא ברור שאנדרוגינוס אינה נמכר כאמה העבריה "דלא בר אינסובי הוא", ואין קידושין תופסים בו כאשה. אבל איילונית הרי קידושין תופסים בה לכל הדעות, ואם לוקחה לנוי ואומר בפירוש שלא איכפת לו אם היא איילונית, הרי אין כאן מקח טעות לכל השיטות, ואפילו אם אין לו בנים למייעד, הרי אינה גרועה מחייבי לאווין שנמכרות לאמה העבריה.
ובר"ש פירש "משום דקטן אינו נמכר בעבד עברי, וגדולה אינה נמכרת באמה עבריה, הילכך לא אפשר". כלומר, האב אינו מוכר את בנו קטן,51מכילתא משפטים פ"ג, עמ' 255. ומכ"ש שאינו מוכר את עצמו. ואם הוא גדול וגנב, הרי יש לחשוש שמא הוא אשה, ואין אשה נמכרת בגניבתה (משנת סוטה ספ"ג) ואינה מוכרת את עצמה.52מכילתא הנ"ל; תוספתא סוטה ספ"ב ועוד. ועיין רמב"ן משפטים פ"כ, ד'. וכבד הראה הרמ"מ כשר בספרו "הרמב"ם ומכילתא דרשב"י", קמ"ג ע"א, שהגירסא הנכונה היא בפי' הרמב"ן ד' ליסבונה גרידא, ולפי הגירסא שם אין מי שסובר שאשה מוכרת את עצמה. וכן אפשר לנסח: אשה אינה נמכרת לא ע"י ב"ד ולא ע"י עצמה, ואיש אינו נמכר ע"י אביו, ואין כאן אפשרות של מכירה באנדרוגינוס. ועיין רדב"ז רפ"ד מה' עבדים.
39-40. שאין זה איש ואשה הרי זה נזיר. בכי"מ: שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר. וכ"ה בה"ג, בה' ראו53בהל"פ חסרה בבא זו. ובנוסח התוספתא שלפני ר' משולם הנ"ל, ובתוספ' יבמות פ"ג א' סד"ה בריה, ובתוספ' הרא"ש שם. ופירושו שאם טען הנודר שאנדרוגינוס הוא איש (או אשה), ואם אינו אמת כדבריו (כלומר, אם הוא טועה) וזה אינו איש (או אשה) הוא מקבל עליו נזירות הרי הוא נזיר מפני שאין הוא לא איש ולא אשה. ובתוספ' יבמות, ותוספ' הרא"ש הנ"ל, פירשו שהנודר נזר אם אין הוא לא איש ולא אשה, והוא נזיר מפני שאינו לא איש גמור ולא אשה גמורה, עיי"ש. ובתוספ' נדה (כ"ח א' ד"ה אמר) העתיקו: הריני נזיר שזה איש או אשה הרי הוא נזיר. ר' יוסי אומר אנדרוגינוס וכו'. ונראה שיש כאן קיצור, והכוונה לשו' 33 לעיל, עיין בתוספ' יבמות ותוספ' הרא"ש הנ"ל. ולהלן נזיר ספ"ג: ראה אנדרגינוס ואמר הריני נזיר שזה איש, ואחד אומר הריני נזיר שאין זה איש, הריני נזיר שהוא אשה, ואחד אומר הריני נזיר שאינה אשה, הריני נזיר שהוא איש ואשה, ואחד אומ' הריני נזיר שאינו איש ואשה וכו', כולם נזירין. והפירוש הוא כמו שכתבנו לעיל שו' 3–4 לעניין כוי.
ובד"נ כאן: ואם אמר הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה אינו נזיר. וכ"ה "אינו נזיר" גם בכ"י קויפמן, קטעים מן הגניזה, כ"י פרמה ונספח למשנה לר' משולם הנ"ל. וקשה להגיה את כל הנוסחאות הנ"ל. ופי' ר' יוסף מר"ם הנ"ל (קכ"ו סע"א) שהכוונה שאינו נזיר וודאי, וכשיטת ב"ה במשנת נזיר (פ"ה מ"ה).54והתוספתא בנזיר (שהבאנו לעיל בפנים) היא בשיטת ב"ש שם, עיין לעיל שם בתוספתא ובירושלמי שם ספ"ה, נ"ד ע"ב. ונוסח זה הוא לשיטתו שגרס בה"ה: ואינו עובר על בל תקיף וכו', עיין מ"ש לעיל שו' 22. ולפי גירסא זו פירושו שהאדם טען שאנדרוגינוס הוא לא איש (ולא אשה), ואם אין האמת כדבריו שאנדרוגינוס הוא לא איש (ולא אשה) הוא מקבל עליו נזירות, הרי אינו נזיר וודאי, שמא האמת כדבריו, ואנדרוגינוס הוא לא איש ולא אשה, וכמו שכתבנו לעיל שו' 3–4. ועיין ירושלמי נזיר פ"ב ה"ז, והנכון בק"ע שם.
40-41. ר' יוסה אומ' אנדרגינס בריה לעצמו וכו'. וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא, ובכי"מ, ובה"ג ור"ש הנ"ל, ובנוסח התוספתא של הר"א אב"ד ורבינו משולם הנ"ל, ובמאירי שם, ובתוספ' יבמות (פ"ג א' ד"ה בריה) ונדה כ"ח א' ד"ה אמר ובתוספ' הרא"ש שם. וכ"ה בבבלי יבמות פ"ג א', וכן מוכח מתוך הסוגיא שם. אבל בנספח למשנה בכל הנוסחאות (חוץ מכי"מ): ר' מאיר אומר וכו'.
41-42. להכריע עליו. בקטעים מן הגניזה, בכ"י קויפמן ופרמה: להכריז עליו, ועיין גם במלא"ש. ובהל"פ ובה' ראו הנ"ל: ולא הוכרעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקבה.
42. אם איש הוא או אשה היא. מרהיטת לשון התוספתא להלן (לפי מסורת התוספתא והראשונים) משמע שאנדרוגינוס (בניגוד לטומטום) הוא בריה לעצמו, ואינו לא איש ולא אשה, ומפני שהחכמים לא מצאו בו לא סימני זכר ודאיים ולא סימני נקיבה, עשאוהו בריה בפני עצמו. ור' יוסי חולק על הת"ק לעיל הסובר שאנדרוגינוס הוא או איש או אשה, ולדעת ר' יוסי אפילו נגעה תרומה בלובן ואודם שלו כאחד אין שורפין אותה מפני שהוא אינו לא איש ולא אשה, וכן אינו מוציא בברכת המזון אפילו נשים (עיין מ"ש לעיל עמ' 82), מפני שאינו לא איש ולא אשה. וזו היא שיטת הרמב"ן ביבמות פ"ג א' (קונטרס אחרון שם) ובה' בכורות פ"ו סי' נ"ח. וכן כתב הרא"ה בנדה כ"ח א' (לפי הריטב"א שם כ"ח סע"א). ובריטב"א שם כתב: וכן שמעתי על רבינו מאיר הלוי ז"ל שהשיב על רבינו שמשון ז"ל55עיין כתאב אלרסאייל, פריש תרל"א, סוף עמ' קמ"א ואילך. דלמ"ד אנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא, הוא מין בפני עצמו. ובפי' הר"ש כאן פירש שלר' יוסי הוא ספק איש, ספק אשה, ספק בריה בפני עצמה, ואמו יושבת עליו כזכר וכנקבה וכנדה, וכן אם יאמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה, הוא נזיר. ולפי פירושו יש באנדרוגינוס שלשה ספיקות, מה שאין כן לת"ק שאין בו אלא שני ספיקות, ספק איש ספק אשה. ועיין טורי אבן מגילה כ' ב'.
ובתוספ' יבמות פירשו שלת"ק אנדרוגינוס מקצתו זכר ומקצתו נקיבה, מה שאין כן לר' יוסי הוא או זכר או נקבה, ועוד פירשו שם שר' יוסי אינו חולק על הת"ק (עיי"ש ובתוספ' נדה הנ"ל). ופירוש ר"ש הנ"ל בדברי ר' יוסי הוא הפשוט מכולם.
42-43. אלא או ספק איש או ספק אשה וכו'. וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא, ובה"ג ובהל"פ, ובר"ש, ובנוסח התוספתא להר"א אב"ד ולר' משולם, ובמאירי הנ"ל. וכן בתוספות יבמות ונדה הנ"ל ובתוספ' הרא"ש שם. ופירשו בתוספות שטומטום כל אחד לחוד הוא איש וודאי, או אשה וודאית, אלא שהוא מכוסה ואם יקרע וימצא זכר, נמצא שהוא איש למפרע. ואם תמצא נקיבה היא אשה למפרע (עיין יבמות פ"ג ב' ובכורות מ"ב סע"ב), מה שאין כן אנדרוגינוס שישאר ספק לעולם. ולפי הר"ש הנ"ל פירושו שטומטום אינו ספק בריה לעצמה, אלא הוא או זכר וודאי, או נקבה וודאית. וכן לפי פירוש הרמב"ן הנ"ל.
ובכל הנוסחאות הנספחות למשנה (לרבות גם כי"מ): אבל טומטום אינו כן, פעמים שהוא איש, פעמים שהוא אשה. וכ"ה גם בנספח למשנה לפני ר' משולם הנ"ל. ופירושו יש מהם שהוא זכר, ויש מהם שהיא נקבה, ומקדשים ומתקדשים מספק (עיין לעיל הערה 18), ואין מוציאים בתקיעת שופר אפילו את מינם, עיין לעיל ברכות פ"ה, שו' 32 ובמקבילות. ובתשובת הגאונים הוצ' ר"ש אסף (ירושלים תרפ"ט) עמ' 22: וטומטום וסריס חמה כשירין לעדות. ונראה שהכוונה לטומטום שנקרע ונמצא זכר, עיין במשנת יבמות ספ"ח.
ובירושלמי כלאים פ"ח ה"ה, ל"א ע"ג: ששה ספיקות הן וכו', ואנדרוגינס באדם. אבל בפרקי דרבי, הוצ' שענבלום, ט"ו ע"ב: ששה ספקות, באדם טומטום, כוי בבהמה וכו'.