26-27. חייבין על נזקו בין איש בין אשה. וכ"ה בד. ובכי"ע: חייבין על הנזקין וכו'. וכן בנוסח הר"ש: חייב על הנזקין וכו'. ועיין במכילתא משפטים פי"ד סוף עמ' 297. ובנוסח התוספתא שלפני ר' משולם: חייבים על נזקו כאנשים ונשים. ובמכילתא הנ"ל ריש פי"א עמ' 286: אין לי אלא בן גמור או בת גמורה, טומטום ואנדרוגינוס מנין וכו'. ובמכילתא דרשב"י כ"א, כ"ח, הוצ' אפשטין עמ' 178: אין לי אלא איש ואשה מנין לרבות טומטום ואנדרגינס וכו' (והובאה בס' המצות לרב חפץ סוף עמ' 128). ובה"ג וה' ראו והל"פ: חייבין על נזקיו בין ניזק בין מזיק41ארבע מלים האחרונות חסרות בהל"פ. כאנשים וכנשים.42שתי המלים האחרונות חסרות בה"ג ד"ו. ועיין במשנת ב"ק פ"א מ"ג. ובד"נ, בכת"י קויפמן ופרמה: חייבים על מכתו ועל קיללתו43ד"נ: קללתו. פרמה: קלקלתו. כאנשים וכנשים. ובכי"מ וקטעים מן הגניזה הורכבו שתי הנוסחאות: חיבים על מכתו ועל קלקלתו כאנשים וכנשים, וחיבים על נזקו בין ניזק ובין מזיק כאנשים וכנשים. וכ"ה גם בנוסח המשנה שלפני ר' משולם (אלא ששם "קללתו" במקום "קלקלתו") ועיין במאירי הנ"ל. ושמא פירושו שחייב שליח ב"ד אם הוסיף לו מכה, או הלקה אותו אחרי שנתקלקל (עיין במשנת מכות פ"ג סמי"ד).
27. ההורגו במזיד וכו'. בבא זו נשמטה בכ"י קויפמן, וישנה בשאר הנוסחאות. ופסקה הר"מ בפ"ב מה' נזירות הי"א.
28-29. אמו יושבת עליו בדם טוהר וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: יושבת עליו דם טוהר וכו'. וכ"ה בכי"מ, כ"י קויפמן, קג"נ ונוסח הר"ש. ופי' הר"ש: ואמו יושבת עליו דם טוהר כאנשים ארבעים יום, וכנשים ימי טומאה שבועיים, הכא לחומרא והכא לחומרא, ומקלקלת למנינה וכו'. ועיין במשנת נדה פ"ג מ"ה, ובתו"כ תזריע ריש פרק ב', ובפי' הראב"ד שם, נ"ח ע"ד.
ובנוסח התוספתא שלפני ר' משולם: ואמו יושבת עליו דם טומאה כאנשים וכנשים, ועיין גם במאירי שם.
ובד"נ ובכ"י פרמה: ויושבת עליו דם טמא ודם טהור (ד"נ: טוהר) כאנשים וכנשים. וכן בה"ג, הל"פ וה' ראו: ואמו יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה כאנשים וכנשים. וכן פסק הר"מ בפ"י מה' איסורי ביאה הי"ח.
29-30. ומביאה עליו קרבן וכו'. שהרי דינו כלעיל, וכמו שפסק הר"מ בפ"א מה' מחוסרי כפרה סה"ו. ועיי"ש בה"ט.
30-31. ונוחל בכל נחלות וכו'. כלומר, אם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל, כמשנתנו בב"ב פ"ט סמ"ב (עיין בנ"י ובתיו"ט שם). ולפני הר"ש נשמטה בבא זו ע"י הדומות, עיין מ"ש להלן. ועיין ר"מ רפ"ה מה' נחלות.
31-32. וחולק בקדשי הגבול וכו'. וכ"ה בד, בנוסח הנספח למשנה שלפני ר' משולם ובה"ג ובה' ראו ובהל"פ הנ"ל. ובכי"ע: ונוחל בקדשי הגבול וכו'. וכ"ה בנוסח הר"ש, ופירש שם: "ונוחל בקדשי גבול, כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה אם הוא כהן וכו', ותנא נוחל, ולא תנא חולק, לפי שאין חולקין לו תרומה בגרנות אלא משגרין לביתו וכו' ". ועיין לעיל סוף תרומות ומש"ש.
ובכי"מ ובנוסח התוספתא של ר' משולם חסרה בבא זו. ובד"נ ובכ"י פרמה: וחולק בקדשי קדשים כאנשים וכנשים. ובקטעים מן הגניזה: וחולק בקודשי המקדש כאנשים וכנשים, ובכ"י קויפמן הורכבו שתי הנוסחאות: וחולק בקודשי הגבול כאנשים וכנשים, וחולק בקודשי קדשים כאנשים וכנשים. וכן במאירי הנ"ל: ובמשניות הוסיפו בהם דברים וכו', ובשוה לשניהם וכו' שחולק בקדשי מקדש ובקדשי הגבול. והנכון כגי' שלפנינו ("בקדשי הגבול" גרידא) וכרוב הנוסחאות, ועיין מ"ש לעיל שו' 22.
32-33. הריני נזיר שזה איש ואשה וכו'. כלומר, הריני נזיר אם זה איש או אשה, הרי הוא נזיר מפני שבשניהם הולכים לחומרא, ואומרים שהוא איש או אשה, וחלה עליו נזירות. אבל בתוספ' יבמות פ"ג א' (ד"ה בריה) ובתוספ' הרא"ש שם פירשו (בלשון אחת) שהנודר אמר שאנדרוגינוס הוא איש ואשה, והוא נזיר מפני שמקצתו איש ומקצתו אשה. ועיין מ"ש לעיל שו' 3–4. ועיין בתוספתא נזיר ספ"ג ומ"ש להלן שו' 39.