11. מיטמא בלובן וכו'. עיין מ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 123. ועיין ר"מ פ"ב מה' נזירות הי"א ופ"א מה' מטמאי משכב ומושב ה"ז. ועיין תוספ' יבמות פ"ג א' ד"ה בריה ובתוספ' הרא"ש שם.
12. אבל לא נישא. ופירש בה"ג הנ"ל בכל הנוסחאות: דכיון דאית ליה זכרות זכר קרינא ביה. וברור מתוך כל דבריו שם שאין קידושין תופסים באנדרוגינוס שנתקדש, שהרי פסק (ד"ו, נ' ע"ג; ד"ב עמ' 247) שחייבין עליו סקילה (אעפ"י שהוא ספק אשה), מגזירת הכתוב: איזה זכר שיש לו שני משכבות וכו', זה אנדרוגינוס. ואף לר' אלעזר אינו אשה, שהרי חייב סקילה אם בא עליו שלא כדרכה, עיי"ש בה"ג ובבבלי יבמות פ"ג ב' ובראשונים שם; ובירושלמי מסתפק אם הוא זכר לר' אלעזר לכל דבר. ובה"ג שם בכל הנוסחאות (הל"פ עמ' קנ"ד; ה' ראו עמ' 115; ד"ו וד"ב הנ"ל) שטומטום בין שקידש ובין שנתקדש קידושיו קידושין, ולא הזכיר כלל את דינו של אנדרוגינוס, מפני שסמך על הברייתא כאן שהביא, והיא כלשון משנתנו ביבמות ספ"ח. ועיין מ"ש להלן שו' 37–38.
וכן פירש הראב"ד (לפי המאירי יבמות עמ' 296) את משנת יבמות הנ"ל: "אנדרוגינוס נושא, כלומר, שאם קדש קדושיו קדושין. אבל לא נישא שאם נתקדש אינו כלום, שאינו ראוי לינשא, שהרי הבא עליו בספק סקילה".18עיין בהשגות הראב"ד פ"ד מה' אישות הי"א. וכבר ראה לנכון ר' יהודה עייאש (וזאת ליהודה ח"ב ל"א ע"א) שכוונת רבינו היא לאנדרוגינוס, אבל בטומטום הרי מפורש (תוספתא יבמות רפי"א; בבלי שם ע"ב א'; בכורות מ"ב ב') שקידושיו ספק. ובירושלמי יבמות פ"ח ה"ו, ט' ע"ד: קידש אינן חוששין לקידושיו. נתקדש חוששין לקידושיו. וברור לי שצ"ל: קידש אשה19השי"ן נתפרדה ל"ינ'", ויצא: אינ'. ופתר הסופר: "אינן". חוששין לקידושין, נתקדש [אין]20המלה "אין" הועברה בטעות לשורה שלפניה: הדא אמר' אין חלוקין וכו', והיא ט"ס ברורה, וצ"ל: חלוקין, כמו שהגיהו המפרשים, וכפי שברור מבבלי בכורות מ"ב ב', עיין בנוע"י במקומו. והמלה "אין" באמת שייכת להלכה שלנו. לקידושיו. וכע"ז הגיה בק"ע שם (וכל שאר הפירושים בירושלמי שם הם דוחקי דחוקים). והיא ברייתא המפרשת את הפיסקא של המשנה שם: נושא אבל לא נישא, וכפירוש הראב"ד הנ"ל. ועיין בהשגות פ"ב מה' שופר ה"ב.
ועיין בבלי יבמות פ"ב ב' ובתוספ' שם ד"ה תנן, ובפי' הר"ש ובשו"ת הרמ"ע סי' ק"ל הנ"ל.
12-13. ואין מתיחד עם הנשים וכו'. בד"נ, כ"י קויפמן, כי"מ (ושם חסר מכאן עד סוף ההלכה), פרמה וקטעים מן הגניזה ליתא, ואיתא בשאר הנוסחאות מטיפוס התוספתא. ופירש הר"ש: משום ספק איש, דייחוד אסור, כדאיתה בפרק בתרא דקדושין (ספ"ד). וכן פסק הר"מ בפכ"ב מה' איסורי ביאה הי"א.
13-14. ואין נזון עם הבנות כאנשים. בד"נ, כ"י קויפמן, כי"מ, פרמה, וקטעים מן הגניזה ליתא, ואיתא בשאר הנוסחאות. ופירש הר"ש: ואינו ניזון עם הבנות בנכסים מועטים, כדאיתא בריש מי שמת (ב"ב פ"ט מ"ב). ובמשנתנו שם לא נזכר אלא טומטום, אבל לא אנדרוגינוס, אבל הוא הדין גם לאנדרוגינוס, בזמן שהנכסים מועטים, עיין בנימוקי יוסף שם ובבבלי שם ק"מ ב' ובתיו"ט ובמלא"ש במשנה שם. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' נחלות ה"ב.
14. ואין נעטף ומספר כאנשים. בד ובכי"מ חסר כל זה. ובד"נ, בכ"י קויפמן, פרמה וקטעים מן הגניזה: וזוקק ליבום כאנשים ומתעטף ומסתפר21בקג"נ: וניתעטף וניסתפר, ונפרדה שם המי"ם לנו"ן יו"ד. כאנשים. וכן מעתיק ר' משולם הנ"ל מן הנספח למשנה. וממנו במאירי הנ"ל: ובמשניות הוסיפו בהם דברים וכו' שזוקק ליבום וכו'. ולפי נוסחא זו אנדרוגינוס זוקק לייבום משום ספק כשיטת הרמ"ה.22עיין בב"י טוא"ע סי' קע"ב. ועיין בטור שם. ועיין בס' ערוך לנר יבמות פ"ב סע"ב ומ"ש במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ו סי' נ"ח, קס"ד ע"א, ובמנחת חינוך סי' א' אות א'. ועיין להלן שו' 20–21 ומש"ש, ועיין מ"ש להלן שו' 35 בשם המאירי. ואשר לסיפא פירשה הר"מ בפי"ב מה' ע"ז סה"י: טומטום ואנדרוגינוס אינו עוטף כאשה (כלומר, משום לא ילבש גבר, עיי"ש) ולא מגלח ראשו כאיש. ור' יוסף מר"ם פירש ע"פ נוסח הנספח למשנה: ומתעטף בציצית כאנשים, ומסתפר כאנשים, כלומר, שמניח את הפיאות, ואינו מקיפן.23בשו"ת הרמ"ע מפאנו הנ"ל (קל"ח רע"ב) כתב: וי"מ מתעטף בציצית. ולא איריא דהא איתיה בכלל כל המצות שהוא חייב בהן, כדלקמן. ועיין מ"ש להלן הע' 29.
ברם בכי"ע, בנוסח התוספתא שלפני הר"א אב"ד, הר"ש, רבינו משולם, המאירי (בשם התוספתא) והרש"ס כלפנינו. ופירש הר"ש: ואינו נעטף ומספר כאנשים, כלומר אינו נעטף, כאנשים (כלומר, אינו נעטף, ונוהג כמנהג האנשים) ומספר כאנשים, וכללם לפי שטעם אחד לשניהם, דדרך אשה לעטוף את ראשה, ולכסותו בצעיף, ואין דרך איש כן, דרך איש לספר ואין דרך אשה לספר אלא מגדלת שיער כלילית,24עיין בבלי עירובין ק' ב'; ילקוט בראשית רמז כ"ז, ותשב"ץ ח"ג סי' קצ"א. ובעינן שינהוג בעצמו בתספורת ומלבושים כעין איש וכו'. ועיין במאירי יבמות הנ"ל ריש עמ' 307, ומ"ש להלן.
ובהלכות פסוקות ריש עמ' קנ"ה הנ"ל: ונעטף ואינו מספיר כאנשים. וכ"ה בה' ראו עמ' 115 הנ"ל. ובה"ג ד"ו הנ"ל: ומתעטף באבילות ואינו מספר. ובד"ב הנ"ל: וניעטף באבילות ואינו מספר כאנשים. ור' משולם הנ"ל מעתיק בשם בה"ג: אינו נעטף באבילות ואינו מספר כנשים. ועיין בנוסח בעל מלא"ש שהיתה לו בילדותו.
ונראה קרוב לוודאי שהגירסא שלפנינו בהלכות פסוקות נכונה (המלה "באבילות" נכנסה לגוף הנוסח ע"פ פירושו שם, ובה' ראו עמ' 116), ופירושו, שאנדרוגינוס ניעטף בצרעת כדין האיש, אבל אשה אינה עוטפת. וכן להלן סוטה ספ"ב: האיש מעטף ומספר, ואין האשה מעטפת ומספרת.25כ"ה בכי"ו שם. וכע"ז אף בכי"ע ובתוספות שם כ"ג ב' ד"ה מה. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 58. וברור שצ"ל להפך: האיש נעטף ואינו מספר, והאשה אינה מעטפת, ומספרת,26כמו שהגיה לנכון הר"ש טרויב בהוצ' שלו של הבה"ג, עמ' 99, הע' ה', עיי"ש שכבר עמד על הפירוש הנכון של העניין. וציין לו ר"ס ששון בהל"פ שם, עמ' קנ"ה, הע' ע'. ובתס"ר ח"א, עמ' 116, כתבתי כן מדעתי, ולא זכרתי את דברי הר"ש טרויב. ופירושו שהאיש נעטף בצרעת, ואין האשה נעטפת בצרעת, האיש מגדל פרע ואינו מספר, והאשה מספרת. וכן פסק הר"מ בפ"י מה' צרעת ה"ח.27עיין מ"ש ידידי הגר"ח הילר בס' המצות להר"מ עשין קי"ב. ובה"ט שם כתב: וטומטום ואנדרוגינוס פורע ופורם ועוטה על שפם, מפני שהוא ספק.
ושמא אף באבילות כן, שהרי אנו משוים אבל למצורע (מו"ק ט"ו א'). אבל עיין בארחות חיים ח"ב עמ' 588 שכתב: ועל כן נהגו הנשים להסיר מצנפתן וכו', ומשמע שאשה חייבת בעטיפה.28באבות דר"ן פ"א, הוצ' שכטר, עמ' 4: עטופה כאבל, וכן שם נו"ב, נ"ט ע"א: ראשה מכוסה כאבל וכו'. וכן בבבלי עירובין ק' ב'. אבל פשיטא שאין משם שום ראייה, והכוונה שם היא שהיא עטופה כגבר אבל. וכן לעניין תספורת באבילות, הרי ידועה שיטת הבה"ג שהאשה מסתפרת אחר שבעה, עיין בה"ג ה' אבל ד"ו מ"ג ע"ג, ד"ב עמ' 214. ועיין מס' שמחות הוצ' היגר סוף עמ' 230 ובהערות שם, ולפיכך אומרת התוספתא כאן (לפי' הבה"ג) שאנדרוגינוס אינו מסתפר באבילות כאנשים. ועיין במבוא המשנה לר' יעקב ברילל ח"ב עמ' 140 שעמד על עיקר הפירוש הנכון, עיי"ש.
15. ואין מיטמא למתים כאנשים. ליתא בנספח למשנה, וישנו בשאר הנוסחאות. ובמשנת סוטה פ"ג מ"ז: כהנת מטמאה למתים. ואין כהן מטמא למתים. ועיין מ"ש להלן שו' 22, ד"ה ובכל.
15-16. ועובר על בל תקיף וכו'. ליתא בנספח למשנה,29עיין מ"ש לעיל שו' 14 סד"ה ואין נעטף בשם ר"י מר"ם, ולפי פירושו שם, כבר כלולה בבא זו ב"מסתפר כאנשים" שלעיל. וישנו בשאר הנוסחאות. ובמשנת קידושין פ"א סמ"ז: וכל מצות ל"ת וכו', אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל תטמא למתים. ועיין ר"מ פי"ב מה' ע"ז ה"ד.
17. וחייב בכל מצות וכו'. ופי' הר"ש הנ"ל: אפילו במצות עשה שהזמן גרמא, כמפורש להלן ר"ה פ"ב ה"ז (כי"ע רפ"ד) ועוד.30ופירוש הר"ש והר"מ מוכרח, שהרי בבא זו נמנית בין החומרות הנוהגות באנשים ולא בנשים, ועיין מ"ש להלן שו' 24 ר"ה ואפשר. ולכאורה קשה למה לא מנתה הברייתא דין זה להלן בה"ו בין הדברים ששוה לאנשים ולנשים, שהרי יש לנו ריבוי מיוחד שאנדרוגינוס חייב בכל החטאות והאשמות, עיין ספרי נשא פיסקא ב', עמ' 5. וכן נתרבה טומטום ואנדרוגינוס שגנב נפש, עיין ברש"י משפטים כ"א, ט"ז (על דברי רש"י העירני הרמ"מ כשר), וכן לאכילת פסחים (מכילתא בא ספ"ג). וכן חייב במ"ע שלא הזמן גרמא ובלאוין כאנשים וכנשים. וכנראה שהתנא שלנו שייר כמה דברים, עיין במשנת סוטה פ"ג מ"ז ומ"ה ותוספתא שם ספ"ב, וירושלמי יבמות ספ"ח. ועיין בר"מ הנ"ל ופ"ג מה' ציצית סה"ט.