Tosefta Kifshutah on Bikkurim 2:3

6. אנדרוגינוס יש בו דרכים וכו'. נוסחאות שונות נשתמרו בידינו בברייתות הללו (ה"ג-ה"ז). וכמה מהן נדפסו במשניות הוצ' ראם בסוף בכורים. הן מתחלקות לשתי קבוצות. א. הנוסח שנספח לכמה הוצאות וכתבי היד של המשנה. ב. הנוסח שבתוספתא כאן. ולפנינו נספחו הברייתות למשניות כפרק ד' של מס' בכורים במשניות ד' נפולי, ודפוסים אחרים של המשנה, בכ"י פרמה, קויפמן, קטעים מן הגניזה¹²עיין בנוסח שפרסם רי"ד מארקאן בסה"י לכבור ר' ישראל לוי, עמ' 194 ובטבלא שם, עמ' 203. וכ"ה בקטע טיילור שכטר תיבה 48 E-1(אלא שהקטע קרוע, ואפשר לקרוא שם עד אמצע ה"ר ולא יותר), וכן בקטע שהשתמש בו פורת בספרו "לשון חכמים", עמ' 168, ובקטע כ"י ששון 531, עיין אהל דוד, עמ' 90. ובש"ס כי"מ. אבל במשנה שבירושלמי, בהוצ' לו ובמשנה ד"ו רפ"ב אינן. וכן בר"ש.¹³עיין בפירושו לכלאים פ"ח סמ"ה: ותניא בתוספ' ביכורים אנדרוגינוס יש בו דרכים וכו'. וכן בפירושו למס' בכורים (נדפס בראשונה בנספח ליין לבנון של יחיאל ברילל, פריס תרכ"ו, עמ' 8): תניא בתוספתא אנדרוגנס יש בו דרכים וכו', עיי"ש שפירש את כל הברייתות. והרש"ס הכניס ברייתא זו לנוסח הירושלמי שלו (מ"א ע"ב), והעתיק את פירוש הר"ש. ועיין גם במלא"ש למשנתנו.
ולאמיתו של דבר יש לפנינו שני טיפוסים שונים: נוסח הנספח למשנה (חוץ מכי"מ של הבבלי שהוא נוסח מעורב), ונוסח התוספתא (וקרוב לו גם בכי"מ של הבבלי). ההבדלים ביניהם הם כ"כ גדולים, שאין להניח שיש כאן שינויים שהוכנסו ע"י סופרים, דוגמת נוסח הירושלמי לשקלים והוריות שנספחו לבבלי. וברור שהיו קיימות שתי מסורות שונות, והיחס ביניהן הוא כמו היחס בין שני מקורות מבתי מדרש שונים. וכן כותב רבינו משולם בעל ההשלמה בתוספותיו שנדפסו בש"ס הוצ' ראם על שם תוספ' חד מקמאי¹⁴הר"י לובעצקי במבואו לס' בדקי בתים שלו, עמ' ג' ואילך, הוכיח שהן לר' משולם בעל ס' ההשלמה. יבמות פ"א א': תנן התם בפרק בתרא דבכורים אנדרוגינוס יש בו וכו', כתבתי זו המשנה שהיא צריכה תלמוד במקצת דברים שיש בה. ובתוספתא דבכורים פ' בתרא גרסינן אנדרוגינוס יש בו דרכים וכו'. וכ"כ הראב"ד¹⁵צ"ל: הר"א אב"ד, עיין מאירי יבמות שם, סוף עמ' 306, ובהערות ר"ח אלבק הע' ש"כ. בפירושיו, וכתב בזה הלשון שכתבתי זו התוספתא וכו'. ועיי"ש שפירש כמה דברים משתי הנוסחאות. ועיין במאירי יבמות שם שסיכם את ההבדלים בין הברייתות הנספחות למשנה, ובין התוספתא.¹⁶הרמ"ע מפאנו בשו"ת שלו ריש סי' ק"ל החליט: הדין פרקא ודאי תנא ברא תנייה דמנקיט חומרי מתנייתא, ברם עקר שרשוהי בתוספתא וכו'. והרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 976, מוכיח כן מן הבבלי יבמות פ"ג א' שאמרו שם: ליתא למתניתין (משנת יבמות שם) מקמי ברייתא, דתני (להלן שו' 40) ר' יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא, הרי לך ברור שקבוצה זאת לא היתה במשנה של תלמוד הבבלי. ברם אין מכאן ראייה גמורה שהרי בנספח למשנה הגירסא היא: ר' מאיר אומר אנדרוגינוס וכו'. והתלמוד ביבמות אינו עוסק אלא בשיטת ר' יוסי, ולפיכך הביאו מן התוספתא ולא מן המשנה. אבל עצם הדבר שהברייתות נספחו לסוף המסכת כפ"ר (והרי מקומן הנכון הוא בפ"ב, כמו בתוספתא), מוכיח שאינן מגוף המשנה.
ובה"ג נעתקו כל הברייתות בסתם בנוסח קרוב לטיפוס התוספתא, עיי"ש בד"ו ה' יבמות, נ' ע"ב; ד' ברלין (מכאן ואילך: ד"ב) עמ' 246; ה' ראו עמ' 115; הלכות פסוקות (מכאן ואילך: הל"פ) הוצ' ששון עמ' קנ"ד.
והברייתות הללו (לפי נוסח הנספח למשנה) נתפרשו ע"י ר' יוסף מר"ם, ונדפס הפירוש בחייו בויניציאה שנ"ב בסוף מגילת אסתר לר' יצחק ליאון (קכ"ה ע"א ואילך), ותמציתו אף בספר וזאת ליהודה לר"י עייאש ח"ב, ל"ב ע"ג, בשם קונטריס מהגאון כהר"ר יוסף מר"ם ז"ל. וכן דן בהלכות הללו גם הרמ"ע מפאנו (שו"ת שלו סי' ק"ל) והעתיק אותן ופירשן באריכות.¹⁷וכנראה שכיוון בויכוחו לר' יוסף מר"ם הנ"ל, עיין מ"ש במבואי לה' הירושלמי להרמב"ם, עמ' ט', הערה 59. וכן נדפסו הלכות הללו ע"י ר' יהודה עייאש בספרו וזאת ליהודה ח"ב, ל' סע"ב ואילך. ובפתיחת הגר"י ברלין לספרו יש סדר למשנה: "פרק רביעי אנדרוגינוס וכו', ובחבורי על התוספתא קראתיו בשם תנא תוספאה כתבתי פירוש תוספתא זו על נכון". ועיין מ"ש לעיל עמ' 407, ומ"ש לעיל כלאים פ"ה שו' 43 ד"ה לא יעשה. ומכאן ולהלן נעיר רק על שינויי הנוסחאות, ולא על הסדר בנוסחאות השונות.