24-25. נוהגין בעמון ומואב. כלומר, מדרבנן, כמפורש במשנת ידים פ"ד מ"ג.
25. מה שאין כן בבכורים. כלומר, שבכורים אין נוהגים שם לכולי עלמא.44כלומר, אפילו למ"ד שמביאים בכורים מעבר הירדן, עיין במשנתנו פ"א מ"י. ועיין להלן פ"ב שו' 67, ובר"מ פ"ב מה' בכורים סה"א.45וכהגהה שבד"ח כ"ה אף בד"ו רפ"ד (אבל לא בדפוסים שלפניו) ובכל כתה"י שבדקתי. וכן היה אף לפני בעל מדרש הגדול (עיין במדרש תנאים, הוצ' רד"צ הופמן, עמ' 172) ולפני הסמ"ג עשין קל"ט, ר"א רע"ד. ועיין מ"ש על עמון ומואב לעיל שביעית פ"ד שו' 13–14.
26. ואסורין לאונן. כלומר, שאף בכורים אסורים לאונן. ופירשו בירושלמי (פ"ב רה"ב, ס"ד ע"ד) שלמדו כן מן הכתוב (דברים כ"ו, י"ג) בערתי הקדש מן הבית, והוא מתייחס אף לפרשה העליונה, כלומר, לפרשת בכורים, ואח"כ כתוב: לא אכלתי באוני ממנו. וכן במדרש תנאים (הוצ' הרד"צ הופמן) עמ' 175: ד"א בערתי הקדש אלו הבכורים. ובבבלי יבמות (ע"ג ב') למדו כן מן הכתוב ותרומת ידך (דברים י"ב, י"ז) אלו הבכורים,46עיין בספרי ראה פי' ס"ג, עמ' 130, ובמקורות שציין הר"א פינקלשטין שם. ואתקוש בכורים למעשר וכו'. והר"מ (בפיה"מ כאן פ"ב מ"ב ובחיבורו פ"ג מה' בכורים ה"ו) כתב: שהרי נאמר בהן ושמחת בכל הטוב, מכלל שהוא חייב לאוכלן בשמחה, לא באנינות. וכ"ה במאירי יבמות ע"ג ב', הוצ' הר"ח אלבק עמ' 274. וכבר תמהו על הר"מ (עיין בתוספ' רע"א למשנתנו) למה נקט בדרשה זו שנדחתה בבבלי פסחים ל"ו ב'. ועיין במהרי"ק במקומו ומ"ש בערוך לנר יבמות ע"ג רע"ב.
27. וחייבין בביעור. אבל תרומה ביד כהן אינה חייבת בביעור, ועיין מ"ש לעיל מע"ש פ"ה, שו' 66. ולשיטת הר"מ בבעור מע"ש, הרי הוא מתבער מן העולם אחרי זמן הביעור, וה"ה בבכורים ביד כהן, כפירוש הר"ש והרא"ש במשנתנו (פ"ב מ"ב), ותוספ' קידושין כ"ז א'. ועיין בתוספ' יבמות ע"ג סע"א ובמאירי שם. ועיין מ"ש לעיל במע"ש הנ"ל.
בכורים פטורין מן הביעור. וכ"ה במשנתנו פ"ב מ"ב. ור' שמעון אינו סובר ש"הקדש" הקדש עליון משמע,47ועיין גם בספרי נשא פיס' ו', עמ' 9. ואינו מודה בהיקש של בכורים למעשר, וממילא מתיר לאונן ופוטר מן הביעור אף את הכהן המקבל את הבכורים.48אבל הישראל הרי זמנו מוגבל עד חנוכה. אבל בוידוי לא נחלק ר' שמעון, כפי שמוכח להלן. ופירשו בירושלמי (פ"ב ה"ב, ס"ד ע"ד): וידוי זו קרייה (כלומר, קריאת הפרשה). לית ר' שמעון פליג, דכתיב (כלומר, בבכורים עצמם) וענית ואמרת (דברים כ"ו, ה').
28. ר' יוסה אומ' מעשר שני וכו'. כל הברייתא בפי' הרש"ס, ל"א ע"א.
טעון וידוי ובכורים טעונין וידוי וכו'. כלומר, מכיוון שוידוי נוהג במע"ש וכן בבכורים אף לדבריך, הרי מסתבר שיש לדמות בכורים לעניין זה למע"ש, ולא לתרומה, כמו לעניין הבאת מקום, עיין ספרי ראה פי' ע"ב עמ' 137, ובבלי מכות י"ז א', ומ"ש בתוספ' יבמות ע"ג ב' ד"ה ור"ש.
30. בבכורים שאין דמיהן טעונין ביעור. ופירש הרש"ס הנ"ל "שאין הבכורים תופסין את דמיהם שאין להם פדיון".
31. בכורין לא אסרו גדוליהן לאכל בירושלם. וכ"ה בד (אלא ששם בטעות: לא אמרו וכו'). ובכי"ע: להיאכל לירושלם. ובפי' הרש"ס (ל"א ע"א) הנ"ל מעתיק בשם התוספתא: אין הבכורים אוסרין עירוביהם וגידוליהם מלאכול בירושלים.49והוא תיקון הרב בעצמו ע"פ הירושלמי שם שהביא ברייתא זו בנוסח שהעתיק. ועיין בפ"מ שם. אבל הדין דין אמת. ובמשנתנו (פ"ב מ"ב): ואסורין (נו"א: ואוסרין) כל שהן מלאכול (נו"א: מליאכל, ליאכל) בירושלם (כלומר, כל התערובת), וגדוליהן אסורים מלאכול (נ"א: מליאכל) בירושלם וכו'. ר' שמעון מתיר. הרי אלו במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה. ועיין בירושלמי שם ומ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוסח המשנה עמ' 451 ואילך. ופירשו רוב המפרשים (עיין במלא"ש) שלחכמים לא בטלו התערובות והגידולין, מפני שיש להן מתירין, ויכול לאכול אותן בירושלים, ולפיכך אסורין מלאכול אלא בירושלים דווקא, ור"ש סובר שכבר בטלו. ועיין מ"ש להלן.
31-32. מעשר באיזה מעשר אמרו וכו'. המלה "מעשר" היא פיסקא ממשנתנו הנ"ל, ומבאר ר' שמעון באיזה מעשר אמרו החכמים הקדמונים, שאני הולך בשיטתם ומתיר, דווקא במעשר שזרעו כלה (וכבר אינו בעין, עיין מ"ש להלן) שנכנס לירושלים ויצא, שאין לגידוליו פדיון,50עיין בריבמ"ץ וביש מפרשים שהביא הר"ש פ"ב מ"ב סד"ה אף לזרים. ועיין ר"מ פ"ו מה' מע"ש הט"ו. אבל בירושלמי (פ"ב ה"ב, ס"ה ע"א) אמרו שלר"ש גידולי מע"ש אפילו זרעם כלה הם קודש. ומכיוון שהם עכשיו מחוץ לירושלים, לא הטריחו עליו להביאם לירושלים,51וכמו שבאר הר"מ בפיה"מ אף לחכמים. וזו היא שיטת הר"ח, עיין רשב"א ב"מ נ"ג ב'. ועיין ברע"ב למשנתנו ובר"מ פ"ד מה' בכורים הט"ו. ועיין מ"ש באו"ש פט"ו מה' מאכלות אסורות ה"י. ועיין מה שהאריך ר"א אפטוביצר בסה"י לכבוד רב"מ לוין, עמ' מ"ד ואילך. והוי ליה דבר שאין לו מתירין, ולפיכך מותר. ועיין בירושלמי נוסח הרש"ס, ל"ב ע"א, וקרוב לוודאי שזהו ניסוח הרב ע"פ הבבלי בב"מ נ"ג א', ועיין מ"ש להלן.
32-33. בשאין בו שוה פרוטה. כלומר, או במעשר שאין בו שוה פרוטה אפילו לא נכנס לירושלים,52עיין שיטת ר' שמעון בירושלמי הנ"ל. שאי אפשר לפדות אותו שאינו תופס פדיונו.53עיין מ"ש לעיל מע"ש פ"ג שו' 9. ועיין בירושלמי מע"ש פ"ד ה"ג ובפ"מ שם, ובבבלי ב"מ נ"ג א'.
33. ובשאין לו פדיון. שמא צ"ל: שאין לו פדיון, והוא מחובר לשאין בו שוה פרוטה.54ושמא פירושו שאין לו לבעלים דמי מע"ש (והוא נקרא פדיון או פרקון, עיין מ"ש לעיל מע"ש פ"ה שו' 2) וזהו, כמו שאמרו בב"מ הנ"ל: דלא פריק, ופירש"י: לא פדה מע"ש עד הנה, שיהו מעות מעשר בידו. אבל אם יש לו לבעלים פדיון, יכול לחלל על הפדיון מפני שחזקה שנשארו בו חולין כל שהן (עיין בירושלמי ובבבלי הנ"ל), ונמצא שעדיין יש לו מתירין. ועיין לעיל מע"ש פ"ג שו' 9 ומש"ש.
ולפ"ז מודה ר"ש בגידולי מע"ש שיש להם פדיון, שהוא דבר שיש לו מתירין,55שהרי אין להם שום הפסד והגבלה לבעלים. שהן אסורין. וכן אמרו בירושלמי (פ"ב ה"ב, ס"ה ע"א): מה פליגין ר' שמעון ורבנין בגידולין, אבל בעירובין אוף ר' שמעון מודי (כלומר, שאוסרין בכל שהוא). מה בין עירובין מה בין גידולין? עירובין בעיינן הן (כלומר, שהרי בתוך התערובת נמצא האיסור עצמו). גידולין כבר בטלו. (כ)מה דר' שמעון מודי לרבנין בעירובי מעשר, אבל בעירובי בכורין כגידולין הן. וכן היה ר' שמעון אומר וכו'. מה בין מעשר מה בין ביכורין? מעשר אין לו עלייה (כלומר, אינו בטל, עיין ברידב"ז שם בשם הגר"א) וכו'. נמצאנו למדים שבתערובות מעשר אף ר"ש מודה שהן אוסרות בכל שהן, וטעמו מפני שהן בעינן, והוא הדין בגידולי מעשר שאין זרעו כלה שהם כתערובת,56ובבכורים שאינם אלא משבעת המינין הרי כולם זרעם כלה, ומותרים. וכן תערובת שלהם מותרת, שהרי אין לה פדיון, ולא הטריחו עליו להביאם לירושלים. וחמורים ממנה.57עיין ירושלמי שביעית פ"ו ה"ג, ל"ו ע"ד. ודווקא בגידולי מעשר שזרעו כלה וגם אין לו פדיון בזה התיר ר' שמעון, ודינו כגידולי בכורים לשיטתו. ועיין בהמשך הירושלמי הנ"ל וברידב"ז שם ד"ה מה פליגין בשם הגר"א, וזהו ממש כתוספתא שלנו.
ברם בבבלי ב"מ נ"ג א' הנ"ל הובאה ברייתא זו כהוספה למשנתנו פ"ב סמ"א, והיא מבארת שמע"ש קל מתרומה שאינה עולה אלא באחד ומאה, ופירשו בה אחרת, עיי"ש.
34. בכורים אין חייבין עליהן במחובר לקרקע. בפי' הרש"ס (ל"ד ע"א) הביא את הברייתא, והוא מפרש שגם ר"ש בן יהודה הוא בשיטת התנא של משנתנו (רפ"ג) אליבא דר"ש,58עיין להלן פ"ב שו' 45. וסובר שכל זמן שלא קרא להם שם בתלוש אין חייבין עליהן, דתרומה קרינהו רחמנא (בבלי יבמות ע"ג ב'), וקריאת שם תרומה היא בתלוש,59ובירושלמי רפ"ג נתנו טעם לר"ש מה בשעת הבאה פרי, אף בשעת הפרשה פרי. ולפיכך אין חייבין על בכורים אפילו בתלוש, אם קרא עליהם שם במחובר גרידא. [ועיין ירושלמי כתובות פ״ח ה״ה, ל״ב רע״ב, ובאו״ש פכ״ב מה׳ אישות הכ״ד.]
ולפי פשוטה פירושה שלר"ש בן יהודה אליבא דר"ש אין שם בכורים חל על המחובר, ומותר לו לכתחילה לתלוש ולאכול מהם, מה שאין כן לחכמים שסוברים שחל עליהם שם בכורים ונתקדשו במחובר לקרקע, אם גדלו בירושלם,60כשיטת הר"מ והסמ"ג, עיין מ"ש לעיל הע' 36. ועיין תוספתא ערכין פ"ה הי"ד, ומ"ש לעיל מע"ש פ"ב הע' 37. וכמשנתנו (פ"ב מ"ד): שהבכורים נקנין במחובר לקרקע. ופירושה שחל עליהם שם בכורים מיד, ונעשין קודש אם גדלו בירושלים,61ולשיטת הר"ש (עיין לעיל הע' 36) שאין הבכורים מתקדשים אלא בעזרה צריך לפרש את משנתנו שלחכמים אם קרא עליהם שם במחובר, ונכנסו לעזרה נתקדשו, אעפ"י שלא קרא להם שם בתלוש. ולפ"ז לא תתכן קדושת בכורים במחובר. ואינו יכול לחזור בו אפילו לפני שנתלשו. וכן בספרי קרח פי' קי"ז עמ' 136: בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע.62אבל גם לחכמים אין חייבים עליהם מיתה וחומש במחובר, עיין מנחות ע' א'. ועיין בירושלמי תרומות ספ"ו, מ"ד ע"ב, ואף משם משמע שקדושה חלה על הבכורים לפני תלישתם.