17. שאין במעשר שני. בד ובכי"ע: שאין במעשר שני ובכורים. וכ"ה בר"ש רפ"ב ובשו"ת הר"י דטראני כת"י קנטבריא סי' ס"ה, עיין להלן.
ובמעשר שני שאין בתרומה. וכ"ה בד. ובכי"ע: ובמעשר שיני וביכורים שאין בתרומה. ובר"ש ושו"ת הר"י דטראני הנ"ל חסרה פי' זו. ועד כאן היא הקדמה כללית, ומכאן ואילך מפרש בראשונה את חומר התרומה מה שאין במע"ש. ולפי פירושי הראשונים מפרש כאן מה שאין בבכורים. עיין להלן.
18. אין ניטלת אלא מן המוקף וכו'. וכ"ה בר"ש הנ"ל. ובשו"ת הר"י דטראני הנ"ל: "ומאי דקשיא ליה למר, דתניא בתוספת ביכורים חומר בתרומה מה שאין כן במעשר שני ובבכורים, שהתרומה ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כו' טעותא היא, ואני עיינתי בתוספת, וכך מצאתי כתוב, שאינה ניטלת אלא מן המוקף, ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא, וזאת היא גירסא דיקא, דהא חומר בתרומה קתני, ולפי גירסתך יבא קולא בתרומה". ואעפ"י שברור שנוסחא משובשת נזדמנה לו לשואל, אבל כנראה שהגירסא הנכונה בכ"י שלו היא: "שהתרומה [אינה] ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, ומן הגמור", כלומר, פיסקא ממשנת חלה ספ"א,34לפנינו במשנת חלה: אלא מן המוקף. אבל בקטעים מן הגניזה (קובץ "הקדם" של מארקאן ש"א, עמ' 48, ועיין בטבלא IV שם): ואינן נטלים מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף ומדבר גמור וכו'. ופירושו שאינן ניטלים לא מן הטהור על הטמא ולא שלא מן המוקף. עיי"ש במפרשים. ומכאן שדבר הגמור פירושו, כמו במשנת תרומות ספ"א. ובספרי קרח פי' קכ"א, עמ' 148: כדגן מן הגורן. מן הגמור. מיכן אמרו התבואה משתמרח וכו'. ובבכורים הרי מפריש במחובר לקרקע, כמשנתנו רפ"ג, ועיין בר"ש הנ"ל. ובמשנתנו פ"ב מ"ה: נטלת (כלומר, תרומת מעשר) מן הטהור על הטמא, ושלא מן המוקף כבכורים. וכל הדברים הללו אינם נוהגים גם במע"ש, ואין צריך בו מוקף כדין מעשר ראשון, וממילא יכול לתרום מן הטהור על הטמא, ויכול לעשר אף שלא מן הגמור אם עבר והפריש תרומה ומעשר ראשון שלא מן הגמור שהרי לעצמו הוא מפריש. ועיין מ"ש להלן.
19. ומדמעת וחייבין עליה חומש וכו'. פירש הר"ש הנ"ל שתרומה מדמעת, וחייבין עליה חומש מיד כשהפרישן, אבל בכורים אינם מדמעין ואין חייבין עליהם חומש35לכאורה נראה שצ"ל בתוספתא: ומדמעת והייבים עליה [מיתה] וחומש. אבל גם בירושלמי כאן רפ"ג אמרו (לעניין בכורים): על דעתיה דר"ש לא קרא שם בתלוש לא קידשו. אינן מדמעין אין חייבין עליהן חומש (כסיגנון התוספתא כאן). ולשיטת הר"ש (עיין להלן) צריך לפרש שאפילו הכניסן לעזרה לא קידשו לר"ש אם לא קרא עליהם שם בתלוש. ובספרות א"י לא מצאתי שום זכר להלכה שהבכורים הם חולין כל זמן שלא נכנסו לירושלים, אעפ"י שבבבלי (מכות י"ט א') הובאו הדברים בשם ברייתא. אלא כשהביאם לעזרה.36במכות הנ"ל: בכורים מאימתי חייבין עליהן (פירש"י: מיתה. זר האוכלן) משיראו פני הבית. ופירש הר"ש הנ"ל פני הבית ממש, כשהביאם לעזרה. וכן, כנראה, פירש גם רש"י, עיין בערוך לנר שם י"ח סע"ב. אבל הר"מ רפ"ג מה' בכורים פירש פני הבית, כשנכנסו לירושלים. ועיין גם בסה"מ שלו ל"ת סוף קמ"ט וסוף קמ"א. וכ"ה בסמ"ג עשין קל"ט, ר"ב ע"א. ופירוש זה דחוק מאד, והעיקר חסר מן הספר. ומסתבר כפירוש בעל ח"ד ומנח"ב שבחומר בתרומה ממע"ש עסיקינן, ומע"ש כשאין לו פדיון בטל ברוב, ואינו מדמע (עיין להלן בסוף פירקין ומש"ש), וכן אין חייבין חומש על אכילת מע"ש. ועד כאן הם חומרי תרומה שאינם נוהגים במע"ש. ומכאן ואילך חומרי תרומה שאין בבכורים.
19-20. ונוהגת בכל הפירות מה שאין כן בבכורין. וכ"ה בד ובר"ש הנ"ל, ופירושו שאין ביכורים אלא בשבעת המינים.37חטה, שעורה, גפן, תאינה, רמון, זית ודבש, כלומר, תמרים. עיין בספרי כי תבוא פי' רצ"ז, עמ' 316, ומשנתנו פ"א מ"י. ובכי"ע: מה שאין כן במעשר שיני.
20. ונוהגת בשאר שנים וכו'. וכ"ה בד ובר"ש הנ"ל. ובכי"ע: וביכורים (ועל הוי"ו נקודות לסימן מחיקה) נוהגת וכו'. וצ"ל: נוהג', כלומר, נוהגים.
ובבבלי יבמות ע"ג סע"ב: דתנא (כלומר, משנתנו פ"ב מ"א) ושייר, מדלא קתני ונוהגין (פירש"י: תרומה ובכורים) בשאר שני שבוע וכו', כלומר, כמו ששנו בתוספתא כאן. ובמאירי שם ע"ג א' (הוצ' הר"ח אלבק עמ' 273): ונוהגין בכל שנה ושנה חוץ משנת השמטה שאין אדם זורע בה. והדברים תמוהים, ולמה לו לרבינו להוסיף "משום שאין אדם זורע בה", והרי אף גפן וזית חייבים בבכורים, וטעם הפטור הוא מפני שהם הפקר. ברם אנו רואים שהוא הבין מעצם לשון הגמרא "בשאר שני שבוע" שבשמיטה פטור מן התרומה והבכורים.38במדרש תנאים (הוצ' הרד"צ הופמן, עמ' 174): אתה והלוי והגר (דברים כ"ו י"א) להוציא פירות שביעית והיובל שהן פטורין מן המעשרות. ובעל כרחינו הכוונה שהם פטורים אף מן הבכורים, כפי שמוכח מן העניין שם. ושמא נקטו לשון זו משום תרומה גרידא, אבל בכורים נוהגים אף בשמיטה, כשיטת רש"י בפירושו לשמות כ"ג, י"ט, ותשב"ץ ח"ב סי' רמ"ז. ועיין גם בפי' ר"א מזרחי שם ובגור אריה למהר"ל שם.39ועיין מה שהאריך בעניין תרומה ובכורים בשביעית בס' גור אריה יהודה להגר"מ יהודה ארי' בנו של הגר"מ זעמבא זצוק"ל, דיני תרו"מ סי' ט"ו. ועיי"ש גם בסי' ה' סוף ס"ק ד'. ועיין בהגהות תפארת יעקב (במשניות הוצ' ראם סוף סדר זרעים) בכורים ספ"ב שדן בזה והעיר גם על הגמרא ביבמות הנ"ל.
21. חומר במעשר שני וכו'. ס' המפתח לר"ן ברכות ב' ב' (ט' ע"א) בשם התוספתא. והברייתא שלנו הובאה גם בירושלמי כאן פ"ב ה"ב, ס"ה ע"א,40אבל לפי נוסח הרש"ס שם, ל"ב רע"ב, הכוונה היא לתוספתא שביעית פ"ז ה"ז. בשם ר' שמעון. ועיין לעיל שביעית פ"ז שו' 12 ומש"ש ומע"ש פ"ב שו' 42 ואילך ומש"ש.
שני קונה את הקנקן. כלומר, אם קרא שם לקנקן סתום של יין, כמפורש במשנתנו מע"ש פ"ג מי"ב, עיין מ"ש לעיל מע"ש פ"ב שו' 106.
21-22. ואוסר דמיו ועירובו וספק עירובו כל שהוא. בכי"ע: ואוסר דמיו עירוביו וכו'. וכ"ה לעיל שביעית פ"ז שו' 12–13 אף בכי"ו. וכן בירושלמי הנ"ל: ואוסר דמיו ועירוביו וכו'. והכוונה איפוא שמע"ש מתחלל ואוסר את דמיו, וכן אוסר את עירוביו ואת ספק עירוביו,41כלומר, אפילו ספק מע"ש שנתערב, או חלק מן התערובת של מע"ש ודאי שנתערב בחולין אחרים. מפני שהוא דבר שיש לו מתירין, עיין מ"ש לעיל שביעית הנ"ל. אבל בס' המפתח הנ"ל גורס בתוספתא כאן: ואוסר דמי עירוביו וכו', והכוונה לדמי מע"ש שנתערבו בדמים של חולין וכו'. ולפי גירסא זו נראה שהלכה זו שייכת לתוספתא שביעית42כרגיל בתוספתא, עיין מ"ש לעיל, עמ' 398. הנ"ל, עיין מש"ש שו' 13.43אלא שלפי זה יש לשאול למה באמת לא מנו כאן: ואוסר דמיו. ושמא נתחלפו הבבות, ובשביעית צ"ל: ואוסר דמי עירוביו, וכאן צ"ל: ואוסר דמיו כלפנינו, עיין לעיל הע' 42. ומלשון בעל ס' המפתח מוכח שהעתיק מכאן ולא מתוספתא שביעית ומע"ש, שהרי סיים: מה שאין כן בתרומה, וגם הביאה על משנת בכורים. ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' רפ"ט, ומ"ש בהגהות בית שאול להגרי"ש נתנזון (במשניות הוצ' ראם סוף זרעים) בכורים פ"ב.
22. אסור לאונן. אבל תרומה מותרת לאונן, כמפורש במשנתנו פ"ב מ"ב, וכמו שדרשו בירושלמי יבמות רפ"ח ובבבלי שם ע' ב'.
וטעון ודוי. אבל כשיש לאדם תרומה בלבד אינו מתוודה, כמפורש בירושלמי פ"ב סה"ב, ס"ה ע"א. ועיין תוספ' יבמות ע"ג א' ד"ה, וטעונין.
23. ואין מדליקי' בו את הנר וכו'. עיין מ"ש בזה לעיל שביעית פ"ז שו' 14. ועיין בבלי יבמות ע"ג סע"א ור"מ פ"ב מה' בכורים סהי"ט ובכ"מ שם. ועיין להלן שו' 25 ואילך.