8. מביא ואינו קורא. שהרי אינו יכול לומר פרי האדמה אשר נתת לי. ופי' בירושלמי (פ"א ה"ו, ס"ד ע"א) בשהיה דעתו למכור בשעת הפרשת בכורים, אבל אם אח"כ נמלך למכור כבר נראו לקריאה ואינם ניתורים אלא בקרייה, וירקבו.
והשני מהוא להביא וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ז): והשני מאותו המין וכו'. ומשמע מן הלשון שהסיפא דבוקה לרישא, כלומר, שהראשון מכר לפני שהביא. אבל בפיה"מ להר"מ שם: ואינו מביא מאותו המין שהביא הראשון וקרא.26כ"ה בד' נפולי, בד"ו רפ"ב ובנוסח כת"י. ובד"ח: וקורא. ובתיו"ט מחק מלה זו, ובחי' מהרי"ח נדחק ליישבה, ואינה אלא טעות הדפוס. ומשמע שפירש שהסיפא מדברת בהפריש המוכר וקרא, ואח"כ מכר את שדהו. וכן משמע לכאורה בירושלמי שאמרו שם (רה"ט) על משנתנו הנ"ל: מה טעמון דרבנין? הגדתי היום. פעם אחת הוא מגיד ואינו מגיד פעם שנייה. הרי לך שאין השני קורא אלא מחמת שקרא הראשון, ועיין בס' משנה ראשונה למשנתנו הנ"ל. אבל בחיבורו (פ"ד ה"ה) חזר בו רבינו ולא הזכיר כלל שהראשון כבר קרא, וכנראה שפירש בירושלמי "מגיד" כלומר, מביא, כמו שפירש במהרי"ק במקומו. ועיין ברדב"ז שם.
9. מאותו המין אינו מביא וכו'. וכ"ה במשנתנו הנ"ל. ולכאורה משמע שאינו מביא כלל, אבל בר"מ הנ"ל, פסק: והלוקח אינו חייב להפריש בכורים מאותו המין שכבר הפריש ממנו המוכר, ואם הפריש (כלומר, הלוקח) מביא ואינו קורא. ועיין בתוספ' אנשי שם שתמהו על הר"מ מניין לו כן, ושמא למד רבינו כן מסוף מ"ט, ודין אדם אחר באותו מין הוא כאותו אדם במין אחר. ועיין ברדב"ז.