2. שהקונה אילן אחד וכו'. בבלי ב"ב פ"א א', ועיין ירושלמי פ"א ה"ח, ס"ד רע"א, ובפי' הרש"ס שם, ט"ז ע"א. ועיין במשנתנו פ"א מ"ו ובס' משנה ראשונה שם.
3. מפני שלא קנה קרקע וכו'. פירשו בבבלי ב"ב הנ"ל שר"מ מסתפק אם קנה קרקע, או לא, ולפיכך מספק מביא ואינו קורא.
4. לא מביא ולא קורא. וכן פסק הר"מ בפ"ב מה' בכורים הי"ג. ועיין בירושלמי הנ"ל. וביד רמה ב"ב פ"א סע"א: ומסתברא דכי מספקא להו לרבנן בשני אילנות, אבל באילן אחד פשיטא להו וכו', ולא קנה קרקע ואין מביאין ממנו בכורים.
ר' יהודה אומ' כל הגרים וכו'. וכן מעתיק הר"י (לפי תוספ' ב"ב פ"א א' ד"ה למעוטי, פי' הרא"ש כאן פ"א מ"ד, פי שנים, ק"ג ע"ד), וכן היה לפני ר"ת (עיין בתוספ' ובפי' הרא"ש הנ"ל) וכן בס' הרוקח סי' של"א,3בפיסקא מן התוספתא השמיט את שם ר' יהודה, אבל מתוך דבריו שם מוכח שגרס כלפנינו: ר' יהודה אומר וכו'. וכן מעתיק רבינו יואל (ראבי"ה ח"ב סי' תקמ"ט עמ' 256) ובאו"ז (ה' תפילה סי' ק"ז, ח"א, כ' ע"א) רמב"ן ב"ב פ"א א' ד"ה והכתיב, וסמ"ג עשין ק"מ, ר"ב ע"ב [ר"ן ב"ב עמ' 296]. אבל בר"ש כאן פ"א מ"ד בסתם, ולא הזכיר את ר' יהודה ועיין מ"ש להלן.
כל הגרים כולן מביאין וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ד): אלו מביאין ולא קורין. הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא וכו'. וכשהוא בבית הכנסת אומר אלקי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו. והנה המשנה לכאורה קשה מאד, שהרי למה לנו למעט גר מפני שאינו יכול לומר אשר נשבע, תיפוק ליה ממה שלא לקח חלק בארץ.4עיין במשנתנו פ"א מ"ה; מע"ש פ"ה מי"ד; מכילתא משפטים פ"כ, עמ' 335, וספרי כי תבוא סוף פי' ש"א, עמ' 320, ועיי"ש פי' רצ"ט, עמ' 318. ובירושלמי למשנתנו (ה"ד, ס"ד רע"א): ר' יונה ור' יסא תרויהון בשם ר' שמואל בר רב יצחק בבני קיני חותן משה היא מתניתא. ובני קיני חותן משה מביאין וקורין, דכתיב לכה אתנו והטבנו לך. כלומר, משנתנו מדברת בגרים בני קיני חותן משה שלקחו חלק בארץ, שנתנו להם את דושנה של יריחו (עיין מ"ש להלן), ואינם קוראים, מפני שלקחו חלק בארץ בלא שבועה לאבותיהם, ולפיכך אם היתה אמם מישראל יש כאן שבועה לאבותיהם ויש להם חלק בארץ, והירושלמי הסתייע בסיפא של הברייתא שלנו.
וממשיך שם הירושלמי: ר' חזקיה בשם ר' לעזר לא אמר כן אלא מה טעם אמרו (במשנתנו פ"א מ"ה) האפיטרופין והעבד וכו' מביאין ולא קורין (כלומר, מניין לנו שהן מביאין כל עיקר), שהגר הרי אמור בפרשה.5כלומר, ומכאן שמביאים. וכ"ה בפירש"י לחומש במקומו שם, עיין מ"ש להלן. אמר רב שמואל בר רב יצחק תיפתר בההן גר דהכא (כלומר, במקרא בפרשת בכורים, עיין בפירוש הגר"א וברידב"ז במקומו) בבני קיני חותן משה, ובני קיני חותן משה מביאין וקורין (כלומר, ואין ראיה מן המקרא). א"ר יוסי קיימה בנימן בר עשתור קומי ר' חייה בר בא בגוי שבא בעבירה על בת ישראל היא מתניתא.6כלומר, מה ששנינו במשנתנו: ואם היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו הוא בגוי שבא על בת ישראל, אבל גר בן גר יכול לומר אלקי אבותינו אפילו לא היתה אמו מישראל. ואף כאן משמע שגוי שבא על בת ישראל אינו צריך גירות, ועיין בבאור הגר"א לירושלמי. וכן דעת רוב הראשונים. ועיין בהגהות רע"א יו"ד סוף סי' רס"ו ובאו"ש פט"ו מה' איסורי ביאה ה"ג. ולמעשה בוודאי יש למולו בשבת, כהכרעת הגר"י עטלינגער בשו"ת בנין ציון סי' כ"א, שהרי באותה מדינה היה הדבר מצוי, וכן נהגו בישראל. ועיין בפי' הרמב"ן ובס' הדר זקנים סוף פרש' אמור ובס' דעת זקנים שמות ב, י"ב. ועיין בפי' הראב"ד לתו"כ אמור ריש פרש' י"ד, ק"ד ע"ג. ולבסוף הסיקו שם: תני בשם ר' יהודה גר עצמו מביא וקורא, מה טעם כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם, ועכשיו מיכן והילך אתה אב לכל הגוים. ופסקו שם הלכה כר' יהודה.
ופירש ר"ת הנ"ל שהתוספתא שלנו היא בדווקא, וכל הגרים אינם קוראים אפילו היתה אמם מישראל, ובני קיני אם היתה אמם מישראל מביאין וקורין, מפני שיש כאן שבועה ונחלה בארץ. והירושלמי הנ"ל מאשר את פירושו, ולפיו7כלומר, לפי הירושלמי. אבל ר"ת עצמו אינו מפרש כן, עיי"ש בתוספ' ב"ב ובפי' הרא"ש הנ"ל. אין מחלוקת בין המשנה והתוספתא. והר"י הנ"ל פירש גם את הברייתא של ר' יהודה בירושלמי בבני קיני,8ולפירוש זה רמז ר' יואל בראבי"ה ס' תקמ"ט הנ"ל שכתב: ותרי תנאי אליבא דר' יהודה, אי לא קאי בירושלמי על בני קיני. והם קוראים אפילו לא היתה אמם מישראל, מפני שנטלו חלק בארץ, והשבועה היתה לאברהם שהיה אביהם של גרים,9והוא הדין לשאר אבות, עיין רמב"ן ב"ב פ"א א' וריטב"א מכות י"ט א' סד"ה בכורים. ואף משנתנו מדברת בבני קיני, ואינה חולקת על התוספתא, עיין בתוספ' ב"ב הנ"ל.
אבל לפי פשוטה חולקת התוספתא על הברייתא שבירושלמי, כפי' רבינו יואל ועוד. ולפי הירושלמי בשיטת ר' יהודה כל הגרים מביאים וקוראים, מפני שאברהם היה אביהם של גרים. וכבר הסביר הרמב"ן בב"ב הנ"ל (וביתר באור בנ"י ב"ב פ"ה סי' תשפ"ד) שגרים עדיפי מנשים, שהם בני אברהם וראויים לירושה, ובני נחלה נינהו, ודינם כטפלים שיצאו ממצרים שהיו פחות מבני כ', ולא היו להם מורישים (עיין ב"ב קי"ז א' וברשב"ם שם) שנטלו חלק בארץ, ומ"מ בניהם מביאים וקורים. וכן כתב גם ברשב"א שם כת"י (לפי מהר"ם חאגיז ב"פי שנים" עם פירוש הרא"ש, ק"ה ע"א). וכ"ה גם בריטב"א ב"ב פ"א א' ד"ה ופרקינן ובחי' הר"ן כת"י שם. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' בכורים ה"ג ובתשובה סי' מ"ב (הוצ' הרא"ח פריימן ז"ל עמ' 42) שכל הגרים מביאים וקורים. ועיין כפו"פ פמ"ב עמ' תקס"ז שבאר את הר"מ בשיטת הראשונים הנ"ל, וכן כיוון מדעתו מהר"ם חאגיז הנ"ל. ועיין מאירי ברכות כ' ב' (67 ע"א) ומ"ש בברכי יוסף או"ח ריש סי' קצ"ט.
ובאו"ז ה' תפילה הנ"ל: ונראה בעיני דברייתא דירושלמי איירי כגון שאותו גר מבני קיני חותן משה, מדלא קתני כל הגרים, כדקתני בתוספתא דבכורים, והיינו טעמא שהרי כמו שמצינו שלקחו אלעזר ומשה מבנות פוטיאל (עיין שמות ו', כ"ה) כן יש לומר שלקחו בני פוטיאל מבנות ישראל. וכן ר' יהודה דורש בספרי (לא מצאתיו לפ"ש) שבני פוטיאל לקחו מבנות ישראל,10עיין ספרי בהעלותך פי' ע"ח, עמ' 73, ובשנו"ס שם שו' 16. ומפני שנתערבו בני פוטיאל ובנות פוטיאל בישראל על כן כל הבא מזרעם מביא וקורא, לאפוקי שאר גרים שאפי' אמו מישראל אינו מביא וקורא, כדתנן במתניתא, מעתה ירושלמי ותוספתא הכל אחד.11ולפי פירושו צ"ל שהטעם שנתן ר' יהודה בירושלמי שאברהם הוא אביהם של גרים הוא מפני שהשבועה היתה לזכרים ולא לנקבות, עיין לעיל שם בירושלמי. ואמו מישראל אינה מועילה לעניין שבועה אלא בצירוף הטעם שאברהם הוא אביהם של גרים. וצ"ע.
5. שנ' והיה כי תלך עמנו. וכ"ה בכי"ע, בראבי"ה ובאו"ז הנ"ל, כלומר, במדבר י', ל"ב. וכן ברוקח, ברמב"ן, בפי' הרא"ש הנ"ל ובפי' ר' אליהו מלונדריש עמ' י"ח תפסו את סוף הפסוק: והיה הטוב וכו'. ובד מסורס: והיה הטוב כי תלך עמנו וגו'. אבל בר"ש הנ"ל: דכתיב לכה אתנו והטבנו לך, וכ"ה בירושלמי רה"ד הנ"ל (כלומר, במדבר י', כ"ט). וכנראה שמדרשות חלוקות בדבר, עיין ספרי בהעלתך פי' ע"ח סוף עמ' 75, שם פי' פ"א עמ' 77, ספרי ראה פי' ע"ח עמ' 73 ובמקבילות שציין ר"א פינקלשטין שם. ובמה"ג בהעלותך:12לפי הורוביץ, ספרי זוטא, עמ' 264. ובמה"ג שם העתיק כמה דברים ממדרש ל"ב מדות הוצ' ענעלאו, עמ' 304 ואילך. אותו אתן לכם (במדבר י', כ"ט). לכם הוא, אין לגרים חלק בו. שלא תהא סבור שאת בא ונוטל כאחד מן השבטים, ועכשיו אתה אומר לי הטעיתני. אלא על מנת כן אתה בא, על מנת שאין לגרים נחלה בארץ, אעפ"כ לכה אתנו והטבנו לך וכו', אלא המקום אמר לנו להיות מטיבים לגרים, ולך אנו מטיבים מכל הגרים, ומה היתה הטובה שהטיבו לו, כשבאו לארץ ישראל הפרישו דשנה של יריחו חלק בראש וכו', ונתנו אותה ליתרו והיה אוכל פירותיה ארבע מאות וארבעים שנה וכו'. וכן בספרי וזאת הברכה פי' שנ"ב עמ' 412: וכי עלת על לב שאמר משה ליתרו בוא וניתן לך חלק בארץ, והלא כבר נאמר לכה אתנו והטבנו לך, מה ת"ל כי ה' דבר טוב על ישראל, זו דושנה של יריחו שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שנבנה בית הבחירה לשבטים וכו'. ומכ"ז נראה שלא חשבו את דושנה של יריחו לנחלת בני קיני, אלא כתפיסה לזמן, לאכילת פירות. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
6. מאיר היה או' וכו'. זו היא גירסא נכונה, ור' יוסי קרא לר"מ "מאיר" בלי תואר רבי. ובד ובכי"ע: היה ר' מאיר וכו', וכ"ה בתוספ' ר' יהודה ברכות כ' ב' (ד"ה נשים י"א סע"ב) ובתוספ' הרא"ש שם (י"ג ע"ג). ובמרדכי שם (פ"ג סי' ס"ב): בתוספתא אמר ר' יוסי ר' מאיר היה אומר וכו', וכולם בשם ר' אלחנן. ובחי' הרמב"ן ב"ב פ"א א' (ד"ה והכתיב): דתניא בתוספתא הכהנים מביאין ולא קורין וכו', ורבינו קיצר בלשונו, כפי שמוכח מדבריו להלן שם: ולר"מ נמי איפשר דס"ל וכו'. ועיין בס' יש סדר למשנה (במשניות הוצ' ראם, סוף סדר זרעים) בכורים פ"א מ"ד שהביא את כל לשון הרמב"ן בשם הרשב"א. ועיין מ"ש בס' הנ"ל ברכות פ"ג מ"ג.
כהנים מביאין ולא קורין וכו'. [ר"ן ב"ב עמ' 296.] רוב המפרשים הגיהו כאן ע"פ משנת מע"ש (פ"ה מי"ד): כהנים ולויים מביאין ולא קורין וכו', כשם שנטלו ישראל כך נטלו כהנים ולויים וכו'. וכן כנראה הגיה גם הרש"ש בהגהותיו לתוספ' ברכות כ' ב' ד"ה נשים. ברם ברור שאין להגיה נגד כל הנוסחאות, ולא עוד אלא שהראשונים הנ"ל הביאו את התוספתא בנוסח שלנו ולא הגיהו כלל את התוספתא. ובתוספ' ר' יהודה לברכות הנ"ל העיר על המשנה הנ"ל, וכתב: "וצ"ע הא דתנן בסוף מע"ש וכו' ר' מאיר אומר אף לא כהנים ולויים שלא נטלו חלק בארץ. ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש". ומ"מ לא שלח יד בנוסח התוספתא. ועיין מה שהאריך בזה בס' יש סדר למשנה הנ"ל. ובתוספ' ר' יהודה הנ"ל כתב על דברי ר' מאיר שבתוספתא: אבל קשה לה"ר אלחנן למה אומר שלא נטלו הכהנים חלק בארץ והכתיב בספר יהושע (פכ"א, ד', י"ג ואילך) שהיו להם ערים לבני אהרן, ואמר בשלשים ושתים מדות של ר"א בנו של ר"י הגלילי13ליתא לפנינו. ועיין באבות דר"ן נו"ב ספכ"ד, כ"ה ע"ד, מס' כלה, הוצ' היגער, עמ' 218, הוצ' קורוניל, ו' ע"ב, ובפי' היצהרי לאבות כ"י ששון, אהל דוד ח"א, 534 ע"א. ושם מוכח שלא היו כולם כהנים, עיי"ש. שיותר משבעים14כ"ה בכ"י ירושלים, לפי הרי"ן אפשטין בתרביץ ש"ד, תרצ"ג, עמ' 351, הע' 4. והוגה שם: מתשעה, וכ"ה בהוצאות שלפנינו. אלף כהנים חלוצי כתף15עיין במקורות שהבאנו לעיל הע' 13 ובבלי ב"ק י"ז א'. יצאו לפני מטתו של אהרן.16כנראה שכיוון לומר שהרבה כהנים נכנסו לא"י, והיו צריכים לי"ג ערים.
והנה הקושי ממשנת מע"ש הוא חמור מאד, שהרי שם מפורש שלר"מ לויים אינם מתוודים, וכאן מוכח שהוא מודה שלויים מביאים וקורים, ולא נחלק אלא בכהן. ולא עוד אלא שלעניין וידוי מע"ש לא נחלק שום תנא על משנתנו שם (הנ"ל) שגר אינו מתוודה, ולעניין בכורים אמרנו שגר מבני קיני מביא בכורים וקורא (עיין מ"ש לעיל ברישא). וגם הר"מ פסק בסוף ה' מע"ש שגר אינו מתוודה ולעניין בכורים פסק (פ"ד מה' בכורים ה"ג) שגר מביא וקורא, וכבר עמדו ע"ז באחרונים.17ועיין בשו"ת שי למורא לר' שבתי יונה סי' נ"ד ובמשנה למלך במקומו. ועיין בפיסקי ר' אליהו מלונדריש לסדר זרעים, הוצ' הרמ"ל זק"ש עמ' י"ח.
ברם בפי' רש"י (כי תבא כ"ו, י"א): אתה והלוי. אף הלוי חייב בבכורים אם נטעו בתוך עריהם.18ומכאן הוא מקור הסמ"ג עשין ק"מ, ר"ב ע"ב, שכתב: וכן כהנים ולוים מביאין וקורין וכו', ונאמר אתה והלוי. והגר אשר בקרבך. מביא ואינו קורא19ועיין בפי' בעלי התוספות על התורה (דעת זקנים) ריש כי תבוא שכתבו בשם ר' יוסף קרא: תימא וכו' מה ענין גר אצל בכורים, והלא בכורים אינן ניתנין אלא לכהנים? ועוד אשר תביא מארצך כתיב, למעוטי גרים שאין להם חלק בארץ וכו'. ועיי"ש שהביאו שר' יום טוב הראה לו את הירושלמי שלשיטת ר' יהודה גר מביא וקורא. ועיין בפי' הדר זקנים שם ובס' דבק טוב על פירש"י הנ"ל. וכו'. ובמדרש תנאים (הוצ' הופמן עמ' 174): והגר אשר בשעריך. להביא גרים שיהו מתודין.20אפשר מאד שהוא ניסוח בעל מה"ג עצמו ע"פ שיטת הר"מ. ועיין מ"ש לעיל הע' 19. והדברים מתבארים מתוך הירושלמי שהעתקנו לעיל, ואמרו שם "שהגר הרי אמור בפרשה", ודחו שהכוונה בפרשה היא לגרים בני קיני שנטלו חלק בארץ, והם מביאים וקורים (עיין מ"ש לעיל שו' 4 ד"ה וממשיך). והנה במקרא (דברים כ"ו, י"א) נאמר בפירוש: ושמחת בכל הטוב וכו' אתה והלוי והגר אשר בשעריך. ומכיוון שבכורים ניתנים לכהן, ולא ללוי ולגר,21עיין מ"ש לעיל בשם ר' יוסף קרא. הרי הסיקו חז"ל ש"ושמחת" פירושו שמצות בכורים היא על כולם,22פשיטא שראייה גמורה אין כאן, מפני שאפשר לפרש שהכוונה היא לשלמים שמביא עם הבכורים (עיין ר"מ פ"ג מה' בכורים סהי"ב, במשנתנו פ"ב מ"ד, בירושלמי שם וברש"י סוכה מ"ז ב'. ועיין מ"ש להלן פ"ב שו' 53), והוא נותן מהם ללוי וגר, כפירוש הרלב"ג במקומו. ועיין בת"י כ"ו, י"א. ואף לויים, וגרים שנטלו חלק בארץ (כגון בני קיני), מביאים וקורים.23עיין בספרי כי תבוא סוף פי' ש"א, והדרשה אינה אלא אסמכתא בעלמא, והפיסקא שם היא ממשנת מע"ש, ולא ממשנת בכורים.
נמצאנו למדים לשיטת הירושלמי שבני קיני מביאים וקורים, כאילו נטלו חלק בארץ. והואיל ובני קיני לא נחלו ממש בארץ, אלא ישראל הם שנתנו להם מתנה מחלקם, ש"מ שלעניין בכורים לא איכפת לנו, אם יש להם חלק בארץ משלהם, או שקבלו משל ישראל. וה"ה שערי מקלט של לויים נחשבות לנחלה, אעפ"י שקבלו אותן משל ישראל, וריבה הכתוב במפורש לוי וגר לעניין בכורים. אבל כהנים לא ניתן להם מקום בערי הלויים אלא לישיבה בעלמא. וכן בספרי שופטים פי' קס"ח עמ' 216: וכי יבוא הלוי. יכול בבן לוי ודיי (כלומר, ולא בכהן גרידא) הכתוב מדבר? תלמוד לומר מאחד שעריך. מי שלא נטלו שעריהם במקום אחד24בכ"י אוקספורד וס' הזכרון: אחר, עיין בשנו"ס בהוצ' הר"א פינקלשטין. וכן היא הגירסא להלן שם. יצאו לויים שנטלו שעריהם במקום אחד וכו'. ופירשו רבינו הלל והראב"ד: מי שלא נטלו שעריהם וכו', דהיינו כהנים שלא נתנו להם ערים. ומכאן שרבותינו הנ"ל הבינו שלכהנים לא ניתנו ערים כלל, אלא זכות ישיבה בערי הלויים. תדע לך שהוא כן, שאם הוליד הכהן בן חלל פקעה זכות ישיבתו, אע"פ שאף ממזר יורש את נכסי אביו, מה שאין כן לוי שנשאר בלויותו אפילו הוא ממזר, עיין מ"ש בזה הגר"י ראזין בצפנת פענח, השמטות לה' תרומות, ס"ב ע"א. ומטעם זה אין כהנים קוראים לשיטת ר"מ. אבל בוידוי מע"ש לא נזכר שם לוי וגר אלא לעניין קבלת המעשרות, אבל לא לעניין חיוב הפרשה משלהם, ולפיכך מצריך ר' מאיר נחלה בארץ ממש משלהם, ולא ממה שנתנו להם ישראל, וממעט אף לויים.25ועיין מה שהאריך מהר"ם חאגיז (בס' פי שנים להרא"ש, ק"ד ע"ג) בעניין קריאת גר ולוי, אבל לא הביא את התוספתא שלנו. ועיין בס' יש סדר למשנה שהזכרנו בפנים (שו' 6 סד"ה מאיר), ומ"ש הראשונים שהזכרנו לעיל לעניין כהנים בברכת המזון לר"מ. ועיין בברכי יוסף או"ח סי' קפ"ו ס"ק ג'.
7. כשם שנטלו לוים וכו'. ר' יוסי לשיטתו במשנת מע"ש הנ"ל שערי מגרש נחשבות כנחלה ממש (אעפ"י שישראל הם שנתנו ללויים משלהם), ואף כהנים ולוים מתודים, ואפילו בלא ריבוי הכתוב היינו יודעים שלוי מביא וקורא, והוא הדין לכהן. ובמרדכי ברכות פ"ג הנ"ל בד"ח מסיים: כך נטלו כהנים בשדה מגרש. אבל במרדכי ד"ק וד"ו רפ"א חסרות המלים "בשדה מגרש"
בין מדבר מרובה וכו'. לפי רהיטות הלשון משמע שהלוים נטלו משל ישראל, כלומר, מדבר מרובה, והכהנים לקחו משל לוים, שהוא מדבר ממועט. ואפשר שרומז שהכהנים מביאים וקוראים, דוגמת בני קיני שלא לקחו אלא דבר מועט, עיין ספרי בהעלתך פי' פ' עמ' 76, כגי' כה"י.