1. אין מביאין בכורים קודם וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ג, חלה פ"ד מ"י): אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת ולא קבלו מהם, מפני הכתוב שבתורה, וחג הקציר בכורי מעשיך וכו'. ובירושלמי (סוף חלה, ס' ע"ב) הקשו ממשנתנו (מנחות פ"י מ"ו, בבלי שם ס"ח ב'): קודם לשתי הלחם לא יביא, אם הביא כשר. ותירצו: שנייא היא שהדבר מסויים, שמא יקבע הדבר חובה. וכוונת הירושלמי היא שמן הדין כיוון שהביאו הבעלים את הבכורים לעזרה אפילו לפני העצרת כבר יצאו ידי חובתם בדיעבד, ונפטרו מאחריותם וטיפולם (עיין להלן שו' 13 ומש"ש), וממילא אין רשות לכהנים להחזירם לבעלים, אבל משום שהיה הדבר מפורסם, וחששו שמא יקבע הדבר חובה, ויתחילו להביא בכורים לפני העצרת, החזירום לבעלים,1אעפ"י שבירושלמי אינו מפורש בעובדא זו שהחזירום לבעלים, אבל מסתבר שנהגו כאן כמו בשאר העובדות שנזכרו במשנת חלה הנ"ל, עיין בתיו"ט שם ומ"ש בשושנים לדוד סוף חלה. מה שאין כן בשאר יחידים שאינם מפורסמים, כמפורש להלן בסמוך.2ובמביא בכורים מפירות האילן אפילו לפני הפסח יצא בדיעבד, עיין מנחות ס"ח ב', ברש"ש שם, ובתיו"ט שם פ"י מ"ו. ועיין במה"ג שמות כ"ג, ט"ז (לפי הופמן מכילתא דרשב"י עמ' 158).
1-2. ימתין עד שתבוא עצרת וכו'. בר"מ פ"ב מה' בכורים ה"ו: ואם הביא אין מקבלין ממנו, אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן. והנה דייק רבינו וניסח: ויניחם שם, כלומר, בעזרה, ואין רשות לכהנים להחזירם לבעלים, שהרי בדיעבד יצאו כבר ידי חובתם, וכבר נפטרו מאחריותם ומטיפולם (עיין מ"ש לעיל), ולפיכך נשארים הבכורים בעזרה, עד שיגיע הזמן ויקרא עליהם. ועיין רבינו בחיי ריש כי תבא, רכ"ח סע"ב, וכנראה שהעתיק את לשון הר"מ הנ"ל.