78-79. המקבל שדה מחבירו לזורעה שעורים, לא יזרענה תלתן וכו'. הברייתא נסמכה למשנתנו פ"ט מ"ח, והכלל הוא שאינו רשאי לשנות למין אחר שמכחיש את הקרקע יותר מן המין שדברו עליו בשעת החכירה. אבל פעמים שמותר לשנות אם המין המכחיש מכניס הרבה יותר מאשר המין שמדובר עליו, כפי שאמרו בירושלמי על שעורים, שעושים כפלים כחטים (עיין מ"ש לעיל ה"י, שורה 23–24), או שומשמין שהן יקרים יותר מחטים (עיין בבלי ק"ד ב'). ומשום כך אין לדעת בכל מקום אם ההיתר בשינוי הוא מחמת שהכחש הוא פחות, או משום שההכנסה היא יותר גדולה.
79. מקשה, יזרענה תלתן. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: מקשה לא יזרענה תלתן.
79-80. תלתן, לא יזרענה שעורין. וכן בכי"ע: [תלתן] לא יזרעם שעורים. אבל בד: תלתן יזרענה שעורין.
80. סטיס, לא יזרענה פשתן, פשתן, יזרענה סטיס. ובכי"ע: סטיס, לא יזרעם פשתן, פשתן, לא יזרע סטיס. ובד: חיטים, לא יזרענה פשתן, פשתן, יזרענה חטים. והיא טעות סופר ברורה וצ"ל סטיס במקום חיטים, חטים. וכן נשתבש בדפוסים לעיל דמאי ספ"ז: ולזורעה חטים, וצ"ל: סטיס. וסטיס היא Isatis tinctoria ומשתמשים בו לצביעה, ואין מלקטים אותו אלא אחר ד' וה' שנים, עיין מ"ש לעיל ח"א (דמאי), עמ' 280. ומסתברת כאן גירסת כי"ע. ועיין בפ"מ פ"ט רה"ח, והעתיק מגירסת הדפוס, אעפ"י שהיה לפניו כת"י גם לסדר נזיקין.52עיין במה"פ ב"ב פ"ב ה"ט, ד"ה כשם, שם פ"ג ה"א, ד"ה והתני.
80-81. המקבל שדה מחבי' לזרעה חטין, לא יזרענה שעורין. והוא כרשב"ג בפ"ט מ"ח.
81-82. פשתן, יזרענה שעורין. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: פשתן לא יזרעם שעורין.
82. שעורין, יזרענה חטין. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: שעורין לא יזרעם חיטין. וכ"ה במשנתנו פ"ט מ"ח.
חיטין, יזרענה פשתן, פשתן, יזרענה חיטין. בכי"ע: חיטין, לא יזרעם פשתן. פשתן, לא יזרעם חיטים. וכל בבא זו חסרה בד, וכנראה השמיטוה בכוונה משום שנשנית שם לעיל בשיבוש במקום "סטיס", וגם סותרת למה שכתוב כאן.
וקרוב לוודאי שהגירסא הנכונה היא בכי"ע. וכן אמרו בירושלמי פ"ט רה"ט בכיר"ז: ניחה חטים לא יזרענה פשתן, פשתן לא יזרענה חטין,53בפ"מ שער שבירושלמי נשמטה הברייתא שלפנינו, או שהירושלמי כיוון לה, אעפ"י שלא הביאה. ובנת"י הגיה "תני" (במקום: ניחא), ועיין הסיגנון לעיל בירושלמי שם רה"ח. ולעניינינו אין הבדל, וברור שלפני הירושלמי היתה הגירסא בתוספתא, כמו בכי"ע. פשתן מלקה הארץ שלש שנים, ותמר כן (כלומר אתמה !). ותירצו: מוטב לזרעה פשתן אחר פשתן, ולא לזרעה חטין אחרי חטין. ופירושו שבין כך ובין כך בזורע מין אחד שנים רצופות הקרקע מכחישה,54עיין מ"ש לעיל הכ"ו שורה 66–67, ד"ה ואשר לזריעת. ויותר טוב לו בפשתן שריווחה מרובה מאשר חיטין אחר חיטין.