23-24. מקום שנהגו ליתן פול בעדשין, שעורין כפליים בחטין, נותנן כפליים בחטין. בד: מקום שנהג ליתן פול בשעורין, נותן פול בשעורין, שעורים כפלים בחטים נותן כפליים בחטים. וכן בכי"ע: מקום שנהגו ליתן פולין בשעורים נותן פולין בשעורים וכו'. והכוונה שבמקום שהמנהג הוא שאם השוכר משנה את הזריעה יכול ליתן פול במקום שעורין (או במקום עדשים), נותן פול כשיעור מחיר השעורים, ובמקום שמשנה וזורע שעורים במקום חטין, נותן כפלים שעורים, יתן. ועיין בבלי ק"ד ב' בעניין חטין ושומשמין ובשטמ"ק שם. ואשר לשעורים כפלים כחטים, עיין ירושלמי כאן פ"ט ה"ח, י"ב ע"א, דמאי פ"ו ה"א, כ"ה ע"ב, כתובות פ"ה מ"ח ובבלי שם ס"ד ב'.
24. שמתקבל לאוצר. עיין ע"ז להלן בסמוך.
24-25. ר' יהודה אומ' עדשין וכרשינין הרי הן כחטים, וכל דבר שמתקבל לאוצר. וכ"ה בד. ובכי"ע חסר כאן "וכל דבר שמתקבל לאוצר". ופירושו שר' יהודה מוסיף שלאו דווקא פולין ושעורין אלא אפילו עדשים וכרשינין,10שעיקרן מאכל בהמה, עיין לעיל ח"א, עמ' 204, והערה 42 שם, להלן שם, עמ' 467, ירושלמי חלה פ"ד הי"א, ס' ע"ב, ועוד בכ"מ. הואיל והן מתקבלין לאוצר, הרי הן כחטים. ו"אוצר" פירושו כאן אוצר המלך שמכניסים לשם את הארנוניות שגובים מן האוכלסין, עיין לעיל דמאי פ"ו ה"ד, ומ"ש לעיל שם ח"א, עמ' 266. וכל דבר שמתקבל לאוצר בזמנם נחשב כממון מפני שכולם היו נזקקים לו, עיין מ"ש בדמאי הנ"ל. ובתוספתא דמאי פ"א הי"ג, עמ' 65, נזכר אוצר של מלכים, בניגוד לאוצר של יחיד, עיין מש"ש בפירוש הקצר.
ולפ"ז אפשר שלר' יהודה יכול לתת לו גם מספוא, שמתקבל לאוצר בשביל הבהמות שלהם.