1
11-12. חמור וגמל אוכלין ממשוי שעל גבן וכו'. במשנתנו פ"ז סמ"ד: ובחמור כשהיא פורקת. והקשו בבבלי צ"ב רע"א: כשהיא פורקת, מהיכן אכלה? ותירצו: עד שתהא פורקת. והביאו את הברייתא שלנו שהיא מפרשת את משנתנו. ועיין בפירוש הראב"ד שהביא בשטמ"ק צ"ב רע"א בשם הרשב"א, ובפי' הראב"ד עצמו שהביא בשטמ"ק שם. ועיין בחי' הר"ן והריטב"א.
2
12. ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם. ופירש רבינו יהונתן במשנתנו: לפי שתאכל יותר מדאי, ואינו מוטל חובה על השוכר אותה להשביעה אלא שלא לחסום אותה. וכמו כן בעוד שטוענין אותה אם אוכלת ממה שלפניה. ועיין סמ"ע סי' של"ח ס"ק ג'.