72-73. ונגמרה מלאכתו, ונגנב, או שאבד, עד שלא נתקבל שכרו הרי הוא כנושא שכר. לעיל, שורה 64–65, לא נזכר כלל עניין קבלת השכר, ואם הקדים לו שכרו הרי שמירתו כלתה בהודעה שגמר את מלאכתו. וכאן הוא נושא שכר אפילו אם הודיעו מפני שתופס את הכלי על שכרו ונהנה, ואינו גרוע ממשכון, כמשנתנו פ"ו מ"ז. ועיין להלן.
74. אימתי, בזמן שתבעו, ואמ' לו בוא וטול את שלך. כלומר, אפילו נתקבל שכרו לא פקע ממנו חיוב שומר שכר אלא אם אמר לו בוא וטול את שלך. אבל מ"מ שומר חנם הוא, עיין בבלי פ"א א', בתוס' רע"א למשנתנו פ"ו מ"ו, בש"ך חו"מ סי' ש"ו ס"ק ב' ובנתיבות המשפט שם.
74-75. לא תבעו, ולא אמ' לו בוא וטול את שלך אע"פ שנתקבל שכרו, הרי הוא כנושא שכר. כ"ה ("ולא אמ' לו") בד ובכי"ע. ובכי"ו בטעות: ואמ' לו. והטעם פשוט שהרי נהנה מעצם העובדא שמסרו לו מלאכה, וכל זמן שלא הודיע לו שיבוא ויטול את הכלי לא פקעו חיוביו של נושא שכר. ועיין בתוספות רע"א במשנתנו פ"ו רמ"ו, אות נ"ח.