16-17. היה לפניו מאה צאן, ואמ' לו הרי גיזיהן של אילו עשויות עליך במאה של זהב מותר. כל הברייתא הובאה בפי' רי"צ גיאת.20לפי ספר הנר לר"ז אגמאתי 109 ע"א. וטעם ההיתר הוא מפני שאין כאן ריוח ברור. ולשמואל (בבלי ע"ג א') דינו כקונה יין מן הפרדס. ואפילו לרב שאוסר (שם), הטעם הוא מפני שאם הפרדס לא יעשה פירות כלל יחזיר לו מעותיו, אבל כאן קונה מה שהוא רואה, כמו שפירשו קצת מן המפרשים. ומחוורתא היא שהתוספתא היא כשיטת שמואל הנ"ל בפרדס, עיין להלן. ובס' המקח והממכר הנ"ל: כיצד, היו לפניו מאה צאן וכו'. וקשה לפרש את המלה "כיצד", וגם בפירוש הרי"צ גיאת הנ"ל איננה.
17. מליטרא כך וכך, אסור. טעם האיסור הוא פשוט, שהרי כאן אינו יכול להפסיד, ובוודאי מוזיל לו משום הקדמת המעות. ולפי פשוטו משמע שאפילו אם יש לו קצת גיזה על הצאן אסור לפסוק על כל הגיזה, כשיטת הר"מ ברפ"ט מה' מלוה ולוה, וכפי שהבין הרב המגיד שם, ד"ה בד"א, ובחי' הרמב"ן ס"ב א' ד"ה ומשמע לי. וכ"ה בחידושים המיוחסים להריטב"א ס"ד א' בשם "אית דמפרשי", וכן הסביר הרשב"א ס"ג א' את שיטת הר"מ הנ"ל. ועיין ביתר באור בתוספ' הרא"ש ע"ה א'. ועיין גם במאירי שם, עמ' 287. אבל רבינו יהונתן על הרי"ף בסוף פירקין (ע"ה א') חולק (טיפת יין אין לו), וכן כותב בחי' הר"ן נ"ז ב', ד"ה כגון: ולדעת מי שאומר21כן דרכו של הר"ן על הרי"ף לציין לשיטת רבינו יהונתן בדיבור "יש אומרים" וכדומה. דכה"ג (כלומר, אם יש לו מקצת) אפילו בהדיוט שרי וכו'. וכן משמע מתוספות רי"ד רפ"ה, עיי"ש. ועיין בחי' מהר"מ שיף ס"ד א', בפתחי שערים שם, ובחידושי אור שמח הנ"ל. ועיין בהגהת הרמ"א יו"ד סי' קע"ג סעיף ו', ובט"ז ובש"ך שם, ולהלן שם סי' קע"ה סעיף ד' ובט"ז שם ס"ק ה'.
17-18. ואם יש לו, מותר לגוז וליתן לו. וכ"ה בס' המקח והממכר ובפי' רי"צ גיאת הנ"ל. ופירושו שאם יש לו כל הגיזה על הצאן, אע"פ שעדיין לא גזז, מותר לפסוק עליו.
18-19. היו לפניו מאה כור, ואמ' לו קמה זו עשויה עליך במאה של זהב, מותר. וכ"ה בפי' רי"צ גיאת הנ"ל, ובחי' הרמב"ן ע"ג א', סד"ה פרדיסא. ובחי' או"ש ס"ד א' הגיה כאן: "בת מאה כור" וכו'. ואין צורך, שהרי הוא אומר מפורש קמה זו, והכוונה שהיו לפניו קמה שתעשה לפי האומדנא מאה כור, ומכר לו במחיר של תלוש (במשנתנו רפ"ה עיי"ש), מותר, שהרי יש לו התבואה, וגם יכול להפסיד אם תלקה בברד, או תתייבש. ובירושלמי פ"ה ה"ו, י' ע"ג: דבי ר' ינאי אמרי פוסקין על השחת. ולפי פשוטה היא כשמואל בבבלי ע"ג א', כפי שכתבנו לעיל.
19. מכור כך בכך, אסור, ואם יש לו מותר לקצור וליתן לו. וכ"ה ("לקצור") גם בד ובפי' רי"צ גיאת הנ"ל. אבל בכי"ע: לקצוץ וליתן לו.