12-13. אין פוסקין לא על האפרוחין, ולא על הפרגיות, ולא על הדגים שבטבריא וכו'. וכ"ה בס' המקח והממכר שמ"ג ע"ט ע"ב, הנ"ל. וכ"ה בכפו"פ פ"ז, עמ' קל"ו, ולא הזכיר את שם התוספתא, וכבר שערתי בתס"ר (ירושלים תפרח"י) שהעתיק מס' המקח והממכר, כפי שנראה מגירסתו. וטבריא היתה מפורסמת במסחר הדגים, ודייגי טבריא נזכרים תכופות במקורותינו, ועל ידה היה מגדל נוניא (ταριχεαε) שהיה מפורסם במליחת הדגים,15ואף הסופר איסטרבון ב־ .Geogr שלו סט"ז פ"ב סי' מ"ה הזכירו לטובה. ועיין מ"ש מנדל נון בספרו הכנרת, עמ' 187. ואפרוחים ופרגיות16כנראה שכאן כיוונו לגוזלי יונים, אעפ"י שפרגיות כוללות כל אפרוחים. ובתרגום הסורי הא"י מתרגם "כקן" שבישעיהו י', ד': היך קנא דפרגיא. היו בזול בעונתן, והיה להם שער קבוע. ושער השוק של טבריא לדגים קבע לכל הסביבה, וכמו שאמרו בירושלמי פ"ה ה"ח, י' ע"ג: כל העיירות הסמוכות לטיבריא, כיון שיצא שער של טבריא פוסקין.17והשוק היה, כנראה בדרומוס Collonada, δρόμος, איסטיו, של טבריא, עיין בבלי ע"ב ב'. ובכי"מ שם: איסרטיון, ובשו"ת הריב"ש סי' ש"ו: סרטיון. ושמא צ"ל שם: איס(ר)טיון, איסטיון, איסטוון. והוא פירוש נכון לדרומוס. ועל דברים הללו אין פוסקין אעפ"י שיש לו, הואיל והוא לוקח על מנת שיתנם לו לאחר זמן, והם כולם ישתנו לאחר זמן (יגדלו ע"י טיפול, או יתקלקלו), והוא דבר שלא בא לעולם. ובעונתן יש לדברים הללו הרבה קופצים ויש להם שער באותו זמן, ואח"כ, אחרי עונתן, הם בוודאי מתייקרים, ואם מקדים מעות עליהם, יש כאן אבק ריבית. ועל עונת הדגים בטבריא, ראה מ"ש מנדל נון בספרו הנ"ל, עמ' 142, ועמ' 187.
13-14. ולא על חבילי קש. אף הקש מתקלקל ונרקב אחרי רביעה שנייה. ועיין ירושלמי שביעית פ"ט ה"ז, ל"ט ע"א, ושלש שנים בדברי ר' הושעיה שם היא לשון גוזמא, כדרך הירושלמי. ועיין ר"ש שם פ"ט מ"ז. ולחבילי קש היה שער בכל מקום ולפיכך אין פוסקין עליו, עיין מ"ש להלן.
14. אבל פוסקין על הביצים, ועל הצפרים, ועל הדגים שבשאר כל מקומות. והטעם הוא משום שבכל המקומות אין שער לדברים הללו, עיין להלן. ובס' המקח והממכר הנ"ל, וכן בכפו"פ הנ"ל, חסרה המלה "ביצים" בהעתקה מן התוספתא, אבל בס' המקח והממכר לעיל שם: וכמו כן אנו אומרים אין פוסקין מעות לא על האפרוחי' ולא על הפרגייו' לא על הדגי' שבטבריא ולא על זבלה,18צ"ל: חבלי ]קש[. אבל יכול לפסוק דמים על הבצי' ועל הצפרי' ועל דגי' שבכל מקום לבר מטברי' לבדה, ועל חבילי עצים. ומכאן ברור שבעל כפו"פ העתיק מס' המקח והממכר.
15. ועל חבילי עצים. שאין להם שער בשום מקום. עיין מ"ש לעיל פ"ד הכ"א שורה 66, ד"ה וכתב הרשב"א.
15-16. זה הכלל, כל שיש לו גורן, קוצץ עמו כשער גורן, וכל שאין לו גורן פוסק עמו כשעה שירצה. וכ"ה בד. ובס' המקח והממכר וכפו"פ הנ"ל: כשער שירצה. ובכי"ע: קוצץ עמו כל זמן שירצה. והיא היא. וגורן פירושו שכל הפרטים של הסחורה שוים בערך, כגון פירות, ביצים, קדרות (עיין להלן פ"ח סהכ"ז), ואפילו יונים,19עיין מ"ש לעיל ח"ב, שביעית, עמ' 546, הערה 87. אבל כאן העיקר הוא שער קבוע בשעת הגורן, אבל ביצים וציפורים וחבילי עצים אין להם שער קבוע, ואף דגים אין להם שער קבוע חוץ מטבריא. ומטעם זה פוסקין עליהם כמו שהוא רוצה, והוא טרשא דרב נחמן, הואיל ואין כאן שער ומחיר קבוע, וכל זמן שאינו מזכיר ללוקח מחיר יותר זול אם ישלם לו מיד, מותר, כדעת התוספות ס"ג ב', ד"ה ואמר. ובחידושי אור שמח ס"ד א' ציין לשו"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף ז' ולבאר הגולה שם, והביא ראייה מן התוספתא כאן.