6. על הגדיש של תבואה, ועל העביט של ענבים וכו'. במשנתנו פ"ה מ"ז: היה הוא תחילה לקוצרים, פוסק עמו על הגדיש וכו'. ולא נשנית כאן אלא משום סיפא. ובס' הנר 119 ע"ב: תוספה פוסק עמו על הגדיש של תבואה וכו'. ובירושלמי פ"ה ה"ה, י' ע"ג: רב אמר מחוסר מעשה אחד פוסק, מחוסר כמה מעשים אינו פוסק. ר' יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין אפילו מחוסר כמה מעשים פוסק. וה[ד]א מתניתא פליגא על רב, היה הוא תחילה לקוצרין וכו'. ומכאן מוכח שבא"י פירשו את משנתנו בלי הגבלה, ואם יש לו העיקר אין הבדל בין חסרון מלאכה אחת ובין חסרון כמה מלאכות ובין מלאכה שבידי אדם לבין מלאכה שבידי שמים. אבל בבבלי ע"ד א' נחלקו אמוראים בכך.
7. אבל אחרים לא יקיצו על גביו. בס' הנר הנ"ל: אבל אחרים לא יקוצו על גביו. מאי טעמא, משום דלא קביע תרעייהו, אלא בכל שעה מתהפך ליוקר וזול, גזירה שמא יפסוק כשער הזול ולאלתר יוקיר. ומתוך פירושו ברור שיש כאן שער לתחילת הקוצרים. וכנראה שהוא סובר כשיטת התוספות ס"ג ב', ד"ה מהו, ע"ד א', ד"ה וכפר, הרא"ש פ"ה סי' ס', שיש שער לבעלי תחילת המלאכות. והוא מיוסד על מאמר רב נחמן (בבבלי ע"ב ב'): פוסקין ללקוטות כשער הלקוטות, עיי"ש בתוספות. ואם נפרש שפוסקין על הגדיש, משום שאנו דנים בו כאילו יש לו פירות, כפירוש הרי"ד ברפ"ה וכפירוש הריטב"א ע"ב רע"ב, והוא יכול למכור במחיר שהוא רוצה, הרי פשיטא שאחרים לא יקוצו על גביו.
ובס' המקח והממכר שער מ"ג, ע"ט ע"א, הנ"ל: ולא התירו נמי לפסוק אלא למי שהוא תחילה לקוצרים, דאמרינן כמו שיתחיל הוא עכשיו יצא השער. ועיין היטב גם בתשובת הרי"ף שהביא בשטמ"ק ע"ב ב', ד"ה מתני'. ועדיין צ"ע בדבר.