8. אין שמין לא את העזים, ולא את הרחלים וכו'. בבלי ס"ח ב', ושם: למחצה, ובתשה"ג גיאוניקה ח"ב, עמ' 358: ולא רחלים ולא תרנוגלין ולא כל דבר שדרכו (צ"ל: שאין דרכו) לעשות, ואוכל, למחצה שכר (ועיין להלן בדברי ר' יוסי בר' יהודה). ופירשוה בבבלי שמדברים כאן שאף בגיזה וחלב חולקין, ולפיכך אסור אם אין נותן לו שכרו משלם. וע"ז חולק ר"י בר' יהודה.
9-10. שמין את העזים, מפני שהן חולבות וכו'. ופירשו בבבלי, שר' יוסי בר' יהודה סובר שאעפ"י שחולקין בחלב ובגיזה, מ"מ המקבל לוקח לעצמו את נסיוב החלב ואת הנושרות והשוטפות מן הגיזה, והוא מספיק כשכר עמלו, משום שהוא סובר כאביו (לעיל פ"ד הי"א) שאפילו טבל עמו בציר מספיק. אבל הת"ק סובר כר"ש שם.
10-11. ואת התרנגלת, מפני שעושה ואוכלת. בדברי ת"ק לא נזכר לפנינו תרנגולת, ועיין מ"ש לעיל בשם הגאונים בגירסת הבבלי. ולעומת זה לא נזכרה הבבא שלנו בבבלי בכ"י ה' וברי"ף. ועיין בבבלי להלן שם בברייתא השניה: ר' יוסי בר' יהודה7כ"ה גירסת הראב"ד בשטמ"ק שם ובמיוחס להריטב"א. מתיר. ר' שמעון אוסר. ור' יוסי בר' יהודה8ושם: בכולן (קרע) בעל הבית שם עליו. לא בעי שכר עמלו ומזונו. איכא ביצים מוזרות. ועיין מ"ש לעיל ח"א (תרומות), עמ' 449 ואילך בפירוש ביצים מוזרות. ואף כאן מדברים בשחולקים בביצים, ולפיכך אוסר הת"ק, ור"י בר' יהודה מתיר, כשיטתם לעיל, אבל אם הביצים כולן של המקבל, כולם סוברים שדינה כעושה ואוכלת, עיין לעיל פ"ב ה"כ, ובבבלי כ"ח ב'.