44-46. ישראל שאמ' לגוי הילך שכרך וצא והלוה מעותי בריבית, אסור. וגוי שאמ' לישראל הילך שכרך והלווה מעותי ברבית, מותר. וכ"ה בד, בכי"ע ובכי"ש. וכ"ה לפני הריב"א,53לפי תמים דעים סי' קנ"ח, שו"ת מהר"מ ב"ב הוצ' רנ"נ רבינוביץ סי' תמ"ה, מרדכי פ"ה סי' של"ח, שבה"ל השלם ח"ב ב"הסגלה" חכ"ז, עמ' 79. וכן הביאו שם בשם רבינו גרשום54בשו"ת שלו, הוצ' איידלברג סי' כ"ה, עמ' 85: ישראל שאמר לעו"כ וכו', וצ"ל שם: ישראל שאמר לו עו"כ וכו'. את הסיפא כגירסא שלפנינו. וכן מביא בס' יראים השלם סי' קי"ח, עמ' 88, והוא מעיד: כך מצאתי ברייתא כתובה בתוספתא שלנו. וכן מביא בשמו בסמ"ג לאווין קצ"ג, ס"ג ע"א, עיי"ש. וכן מביאים את הסיפא באו"ז כאן סי' רי"ב, ל"א ע"א (בשם רבינו גרשום ובשם הראבי"ה) ור' אביגדור כ"ץ בשבה"ל השלם (הסגלה חכ"ט, עמ' 85). וכל הברייתא בחי' הרמב"ן והרשב"א ע"א א', בחי' הרשב"א ס"א ב' הנ"ל, בשו"ת שלו ח"ד סי' ס"ג, במאירי, עמ' 271 (ועיי"ש עמ' 272), בס' התרומות שער מ"ו רח"ז, ושם סי' ג' (בשם הרמב"ן), מרדכי רפ"ה סי' שי"ג, הגהות מרדכי ריש סי' תנ"ו,55ועיין מ"ש עליו בהגהות יראים השלם הנ"ל. אבל בדפוסים ישנים של המרדכי לא נזכר שם הרא"ם כלל. רא"ש פ"ה סי' נ"ו, כפו"פ פמ"ד, עמ' תק"ע, רבינו ירוחם, מישרים, נתיב ח' ח"ו, אגודה רפ"ה סי' ע"ז, י"ט ע"ג, נ"י פ"ה סי' שצ"ג.
וכתב בס' יראים הנ"ל: וקשיא לי הא קי"ל דאין שליחות לגוי, והיכי שרי בגוי שאמר לישראל הלוה מעותי. ונראה שהסופר שיבש, וה"ג ישראל שאמר לגוי הילך שכרך וצא הלוה מעותי לרבית, מותר, אבל אסור לעשות כן מפני מראית עין, וגוי שאמר לישראל הלוה מעותי, אסור וכו'. ובנוסחא זו מעתיק בשמו את התוספתא במרדכי פ"ה סי' תל"ט ובהגה"מ פ"ה מה' מלוה ולוה ה"ד אות ו'. ועיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה מעותיו.
וכבר ראינו שהנוסחא שלפנינו מקויימת ע"י כל כתה"י והראשונים. וכן כתב הרשב"א (ע"א א' הנ"ל): כך הגירסא בכל הנוסחאות, וכך היא בפר"ח הנ"ל.56ושמא כיוון רבינו לסיפא שלהלן בלבד. ואף לבעל ס' יראים לא היתה גירסא אחרת, אלא שהגיה מדעתו. וכבר השיג עליו הסמ"ג הנ"ל, וכתב שכל שהוא באחריות הגוי מותר, עיי"ש. והריצב"ש (לפי או"ז הנ"ל) פירש שאין כאן עניין כלל של שליחות ולמה יתרצה הישראל להיות שליח לגוי, ואפילו אם עשה כן בעדים, הרי ישראל השני אינו יודע על כך, ואין כאן שליחות כלל, עיי"ש. ועיין בתשובת רבינו גרשום שצויינה לעיל. ועיין במאירי הנ"ל, עמ' 271 ואילך. ובעמ' 272 המשיך: וכן מה שהתירו בתוספתא גוי שאמר לישראל וכו', נראה שהטעם הוא שהלוה עושה זה הישראל האמצעי שליח ללוות לו מן הגוי.
ועיין בחי' הרמב"ן והרשב"א הנ"ל שדנו אם "שכרך" הוא בדווקא (כלומר שכר קצוב), או אפילו אם יחלקו בריוח מותר, עיי"ש.
46. אבל אסור מפני מראית העין. וכ"ה בראשונים הנ"ל. וכבר כתב רבינו גרשום הנ"ל: ומ"מ נהגו העם היתר בדבר. ועיין במאירי, עמ' 272 הנ"ל. ופירש הרמב"ן הנ"ל ועוד: מפני מראית העין, פי' לנקות עצמו מן הדומה לכיעור ומן החשד, והיינו דאמרי' בריש פירקין (ס"א ב') אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בגוי וכו'.