39-40. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, הרי זה מחשב עמו שכר בית, שכר בטלה. במשנתנו פ"ה מ"ד: ולא יתן מעות (ברוב הנוסחאות: ולא יתן לו, כלומר, לחנווני, מעות) ליקח בהן פירות למחצית שכר, אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל בטל. ובבבלי שם ס"ח ב': אבל במעות ליקח בהן פירות, דנפיש טירחיה אימא לא סגי ליה כפועל בטל וכו'. והתוספתא מוסיפה על משנתנו שאם לקח פירות ונתנן בביתו, ואח"כ העבירן לחנות משתתף בעל הבית בחלקו גם בשכר הבית, והמקבל מקבל כפועל בטל בעד הלקיחה נוסף על המכירה בחנות, וכמו שמפרש להלן.
ומבבא זו ואילך מתחיל הקטע מכ"י שוקן.
40-41. ואי זה שכר בטלה, בשעה שלוקח ובשעה שמוכר. כלומר, מקבל שכר כפועל בטל בעד כל עבודתו, בעד הלקיחה ובעד המכירה בחנות, וכמשנתנו הנ"ל, וכמו שפירשו בבבלי.
41. אחד לוקח ושנים מוכרין, מחשב עמו שכר מכירה. וכ"ה בד, בכי"ע ובכי"ש. ורוב המפרשים מגיהים: מחשב עמו שכר לקיחה, אבל קשה עלי להגיה את כל הנוסחאות. ושמא צ"ל: מחשב עמן שכר מכירה.
42. מחשב עמו שכר לקיחה וכו'. כנראה שאף כאן צ"ל: מחשב עמן וכו', כלעיל.
אחד מוכר ואחד לוקח וכו'. העיקר היא הסיפא, שאעפ"י שמעדיפין זה על זה, ואחד טורח יותר מן השנים, ופעמים הלקיחה היא טירחא יתירה ופעמים המכירה, אין בכך קפידא.
43-44. אבל אם אמ' לו שכר בית משלי ושכר בטלה משלך. כלומר, אם אמר לו הנותן שכר בית כולו משלי21ומ"ש ברישא שהמקבל מחשב לו לנותן שכר בית, הוא לחלקו לבד. ושכר בטלה משלך.
44. בשליש אתה שותף לי וכו'. כלומר, אם אמר בשליש וכו' אף כאן מותר, ואינו צריך לשלם לו שכר בטלה, לא בעד הלקיחה ולא בעד המכירה, ואעפ"י שלקח לבדו ומוכר לבדו, ודינו כמו לעיל במושיבו בחנות ונותן לו מפירות שדהו, או ממה שכבר לקח.