101. חומטון בתבואה, קב בכור, ואינו חושש. בד ובכי"ע: מערבין חומטין וכו'. בבבלי שבת ל"א א': דתנא37כצ"ל. וכ"ה באו"ז ח"א, אלפא ביתא, ה' סע"ד. דבי ר' ישמעאל מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה, ואינו חושש. ופירש"י: חומטין ארץ מלחה ומשמרת את הפירות מלהתליע, ואינו חושש למוכרה בדמי חטין, דלאו אונאה היא שהרי שמירתן בכך. ועיין ב"ר פ"צ, ה', עמ' 1105 ובהערות שם, ובציונים של לעף, פלורה ח"א, עמ' 790.
101-102. ובעלי בתים מטילין כל צרכן. כלומר, בעלי בתים שמחזיקין את התבואה לעצמם ולא למכירה, מטילין יותר.
102. חנוני צורר ומניח על פי המגורה. וכ"ה (צורר) גם בד ובכי"ע. ועיין באו"ש פי"ח מה' מכירה שהגיה: בורר, עיין מש"ש. והנכון כלפנינו בכל הנוסחאות, ופירושו שאם חנוני רוצה לנהוג כבעלי בתים ולהיות בטוח שפירותיו ישתמרו, יכול לנהוג כמותם, אלא שצורר את החומטין ומניח על פי המגורה שלא יתערבו בחטים.