52. חולית הבאר יש לה ארבע אמות. ירושלמי ב"ב פ"א ה"ז, י"ג ע"א, ושם: אף חוליית הבור וכו'. והתוספתא כאן אינה מבדילה בין באר ובור, וכן להלן בסמוך. ואף מסביב לבור הוא מפרק את הדליים מעל כתפו, ומסדרם כדי להעבירם לתוך ביתו.
52-53. באר הקרוב לאמה מתמלא ראשון, ואם קדם השיני ומילא, הרי זה זריז ונשכר. לעיל יבמות פ"ד ה"ד, עמ' 11: בור הקרוב וכו', ועיין מ"ש לעיל בסמוך. ועיין במסורת התוספתא שם, ומ"ש לעיל שם ח"ו, עמ' 26.
53-54. בנה בית לפנים מביתו, אין לו בחצר אלא ארבע אמות בלבד. בד: בנה בית לפנים מגנתו וכו'. ובכי"ע: קנה בית לפנים מביתו וגינה לפנים מגינתו אין לו בחצר וכו'. וכן מעתיקים בשם התוספתא בחי' הרמב"ן ב"ב נ"ט סע"ב ובס' הצבא הנ"ל, בחי' הרשב"א ס' א', בחי' הריטב"א והר"ן שם, עמ' 228, ובנ"י שם פ"ג סי' תשנ"ז. ופי' הרמב"ן קנה בית בחצר אחרת, או גינה אחרת, לפנים משלו וכו'. ועיין להלן.
54-55. חלק בית לפנים מביתו, וגינה לפנים מגינתו וכו'. וכ"ה בחי' הרמב"ן והר"ן, הנ"ל, ושאר הראשונים הנ"ל קיצרו והשמיטו בבא זו. ובכי"ע בטעות: הלוקח36וצ"ל: החולק. ביתו וכו'. ובד: חלק בית לפנים מביתו, וגינה לפנים מביתו, וגינה לפנים מגנתו וכו'. ויש כאן כפילות בטעות.
55-56. ולא יפתחם לחצר השותפין, אבל פותחין לתוך שלו. בד בטעות: אבל פותחין לתוך שלוש. ובכי"ע ובשאר הראשונים הנ"ל: אבל פותחן (פותחם) לתוך שלו, והגירסא פותחין (במקום פותחן) אינה ט"ס, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, סוף עמ' 1244 ואילך. וביארו הראשונים הנ"ל את העניין ע"פ משנת ב"ב פ"ג מ"ז, עיין מ"ש לעיל שורה 51–52, ד"ה היציע. והראשונים הנ"ל ציינו גם לתוספתא להלן ב"ב פ"א סה"ד, עיין מש"ש.
56-57. מי שיש לו פתח במבוי, אין בני מבוי כופין אותו לעשות הימנו דלת למבוי וכו'. במשנתנו (ב"ב פ"א מ"ה): כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר. ולמשנה זו נסמכה הברייתא שלנו. וכל הברייתות שלנו37חוץ מן ההלכות י"ט-כ"ב. הובאו ברי"ף ב"ב פ"א סי' תרי"ט, בפי' הר"י מיגש שם ז' ב',38בהוצ' שלפנינו של הר"י מיגש חסרה הרישא, אבל בס' הנר לר"ז אגמאתי, 172 ע"ב, העתיק את כולה בשם הר"י מיגש. ורמז לו גם הרב המגיד בפ"ה מה' שכנים הי"ג. ביד רמה ז' ב' סעי' ע"ו, באו"ז ב"ב סי' י"ד, ב' ע"ד, ברא"ש ב"ב סי' כ"ג, נ"י שם סי' תרי"ט, וחלק מן הברייתות גם בעיטור ח"א, חלוקת קרקעות, הוצ' רמא"י, כ"ד ע"ד, חי' הרשב"א ב"ב ז' ב', שו"ת שלו ח"א סי' תתקי"ב, מאירי ז' ב', עמ' 48, רא"ש ב"ב פ"א סי' מ"ד, חי' הר"ן ז' ב', עמ' 40, ושו"ת הריב"ש סי' רנ"ג. וכן פסקה הר"מ בפ"ה מה' שכינים הי"ג ובטור חו"מ סי' קס"ב.
והנה בכל הראשונים הנ"ל (חוץ מן האו"ז) הלשון הוא: אין בני מבוי כופין אותו לעשות דלת למבוי, והמלה "הימנו" חסרה שם. ברם אין עדות זו שוה הרבה, שהרי הרי"ף דרכו לנסח את ההלכה, ותכופות לא דייק במלים בודדות, וכל שאר הראשונים הנ"ל העתיקו מן הרי"ף, וכמה מהם הזכירו כן בפירוש, או שהעתיקו אחד מן השני, וממילא ברור שהגירסא לעשות הימנו דלת שהיא מקויימת גם ע"י ד וכי"ע היא הנכונה. תדע לך שהוא כן שהרי באו"ז הנ"ל, שהוא בוודאי ג"כ העתיק מן הרי"ף גורס: לעשות הימנו דלת. וכבר כתבנו במבוא לירושלמי כפשוטו, עמ' כ"ד: "ועל דבריו (כלומר, על דברי בעל או"ז) יש לסמוך כמו על כ"י ממש". ודרכו היה לבדוק במקור (ולפעמים בכמה נוסחות) כשהעתיק את הנוסח.
ואמרנו בתחילת דברינו כאן שהתוספתא נסמכה למשנתנו ששנתה שבני חצר כופין את בן החצר לעשות דלת לחצר, ומוסיפה הברייתא שמי שיש לו פתח במבוי,39והוא גר לבדו בחצר, ואין מי שיכוף אותו לעשות דלת לחצר. ובני המבוי רוצים שיעשה ממנו40כלומר שיוציא ממנו, מתוך הפתח שלו. דלת למבוי אין יכולין לכופו. והכוונה שלהם היא שאם בעל הפתח הוא בסוף המבוי, כשיעשה דלת בתוך פתחו, הרי כשיפתח אותה תסתום את פתח המבוי, ויהא מותר לטלטל בו, עיין בירושלמי עירובין פ"א ה"א, י"ח ע"ד (בברייתא של ר' הושעיא) ולהלן במה"פ שם, ד"ה ולא דא, ובבבלי שם ו' ב'. והסיק הר"י מיגש שם (וממנו ביד רמה ועוד) שהוא הדין שהוא יכול לכוף את האחרים שלא יעשו דלת למבוי, אלא יתירוהו בקורה. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
57. שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי על פתחי. בכי"ו בטעות: רצוי, ונשמטה הנו"ן, אבל בד, בכי"ע ובראשונים: רצוני. ופירושו (לפי מה שכתבנו לעיל) שהוא יכול לטעון, אם דלת הפתח שלי תהיה פתוחה הרי תסתום את המבוי ואצטרך לפתוח אותה כשחבילתי על כתפי (או שאצטרך לפרוק אותה), ואם תהיה סגורה אצטרך לפתוח אותה כשחבילתי על כתפי, וברצוני להכנס ישר לתוך הפתח בחבילתי ולפרוק אותה שם. ועיין במאירי הנ"ל, עמ' 48, ששאל למה בחצר כופין אותו בני החצר לעשות דלת, עיי"ש מה שתירץ. ובאמת בחצר הרי הדלת יכולה להיות פתוחה לפנים החצר ביום, ובלילה סוגרים אותה.
וגם כאן הגירסא בנוסחאות של התוספתא: על פתחי. וכ"ה באו"ז הנ"ל (עיין מ"ש לעיל). אבל ברי"ף, בר"י מיגש, ביד רמה, במאירי וברשב"א וברא"ש סי' כ"ג הנ"ל: עד פתחי. ובעיטור וברא"ש הנ"ל סי' מ"ד: על כתיפי. ובנ"י ובריב"ש הנ"ל: על כתיפי עד פתחי. ובשו"ת הרשב"א הנ"ל: רצוני שאכנס בחבילתי על כתפי עד הפתח. ואין כאן אלא פירוש, ולא גירסא אחרת.