1
18. הנותן כליו לעשות לו, ונגמרה מלאכתו וכו'. בבלי ב"ק צ"ט א', כאן קי"ב א'. ובס' הנר שם, 155 ע"א: ואתא לסיועיה מיהא דתניא בתוספת בבא מציעא דנזיקים הנותן כליו לאומן וכו', והעתיק את לשון הברייתא שבבבלי, אלא שציין למקורה, כדרכו.
2
19-20. כיון ששקעה החמה עובר עליו. כ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ו בטעות: אינו עובר עליו. ובבבלי הנ"ל: מששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין. ובדק"ס שם סוף עמ' 333, מביא בשם כי"פ: עובר משום ביומו תתן שכרו, ומעיר: וכ"ה נכון. אבל ברור שהוא תיקון של סופרים ת"ח, ואין להגיה נגד כל הנוסחאות כאן וב"ק הנ"ל והפוסקים. וכן הביא בשטמ"ק כאן בשם שיטה שבל תלין לאו דווקא, וכן הוא בכסף משנה פי"א מה' שכירות ה"ב, וכן פירש בהגהות הרש"ש ב"ק צ"ט א' הנ"ל. וכנראה שאף הפוסקים נקטו כלשון הבבלי, מפני שאין כאן מקום לטעות, והדבר ברור מאליו.