Tosefta Kifshutah on Bava Metzia 1:21

62-63. שנים שלוו בשטר אחד, ופרע אחד מהן את שלו, השטר במקומו, והלה כותב לו התקבלתי ממך את שלך. כלומר, כאן כולם מודים שאין ב"ד מחליפים את השטר.²⁶אפילו אם הפורע רוצה לשלם שכר הסופר, ובפרט לפירוש הר"ן בשבועות שנביא להלן בפנים. וכן במאירי שם, עמ' 128: שאפי' רצה לחדש שטר על הנשאר, אינו מקבל ממנו, אלא ישמור את שוברו. ובירושלמי:²⁷שבועות פ"ה ה"א, ל"ו ע"א. הדא אמרה שנים שלוו מאחד, אף על גב דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה, אחראין וערבאין זה לזה. והביאו את הירושלמי הגאונים²⁸עיין בס' מתיבות הוצ' רב"מ לוין, עמ' 102 ועמ' 131. והרי"ף (שבועות ספ"ה) וכמה מן הראשונים, עיין להלן. ובחי' הרמב"ן שבועות ספ"ח, ל"ח ב' כתב: ואיכא דקשיא ליה דתניא בפ"ק דמציעא בתוספתא שנים שלוו בשטר אחד ופרע אחד מהם את שלו, השטר במקומו, והלה כותב לו התקבלתי את שלך, משמע דלא מיחייב ליה בחלק חבירו, ולאו קושיא היא דהתם בשפירשו, פ' לוה מנה ופ' לוה מנה. וכך משמע [הלשון]. וכן מעתיק תלמידו בפירושו על הרי"ף לשבועות, הוצ' הר"א הורביץ, עמ' 109. ובמאירי שם, עמ' 123, מביא את התוספתא, ומפרש: אפשר בשאף המלוה רוצה ליפרע מכל אחד חלקו. ועיין בס' התרומות שער מ"ד ח"א סי' ב', ועיי"ש בסי' א'. אבל הר"ן שבועות פ"ה סי' אלף קמ"ד, בחידושיו שם ל"ז א', ובנ"י שם ל"ז ב' (ד"ר קכ"ו ע"ג) נוטים לפרש את התוספתא כאן שפטור משום בעל חוב, אבל חייב משום ערב, ואם אין נכסים לחבירו משלם משום ערב. וכן משמע מלשון הירושלמי והתוספתא. ועיין בבאור הגר"א חו"מ סי' ע"ז ס"ק ז'.
והנה בירושלמי נוסף אח"כ: ולא עבדין כן, ופירש הרמב"ן הנ"ל: ולא נהגו כן, אלא כולן כותבין ערבאין ואחראין זה לזה, על דרך שופרא דשיטרי. אבל בגליון הרי"ף הנ"ל בחידושי אנשי שם (בשם מהר"מ טיקטין): וכל שכן לתנא דלא עבדין כן, שכל אחד מתחייב בחלקו. הרי לך שפירש שהירושלמי מסיק שלמעשה נהגו שכל אחד חייב בשלו גרידא, כפשטות התוספתא כאן. ועיין מ"ש על הלשון "ולא עבדין כן" שבירושלמי בספרי הירושלמי כפשוטו, עמ' 47.
ובפירוש בעל מגן אברהם כתב על התוספתא כאן: השטר במקומו אתאן לחכמים. וכוונתו לתוספתא שביעית פ"ח ה"ח, סוף עמ' 201 ואילך, שנחלקו בהלכה זו החכמים ורבן שמעון גמליאל, כמו שפירשו הראשונים, עיין מש"ש בח"ב, עמ' 590. ושם הבאתי גם את תשובת הרדב"ז ח"ג (פיורדא) סי' תקט"ז שכתב: ואע"ג דהאי ירושלמי הוי פלוגתא דתנאי, ותניא בתוספתא דשביעית חמשה שלוו בשטר אחד וכו' מ"מ הלכה כר' יוסי וכו'. ועיין מ"ש בח"ד בסוף פירקין.