3-4. כולה שלי וזה אומ' שלשה שלי וכו'. בד: שליש, ובכי"ע: שלישה, ובכי"ש: כולה, ונמחק, ובין השורות תלוי: שלישה. ובחי' הרשב"א ב' א' (ב' ע"א מן הספר), ד"ה זה ישבע: וכדאיתא בתוספתא ובירושלמי זה אומר כלה שלי וזה אומר שלישית שלי, זה ישבע וכו'. ועיין בירושלמי פ"א סה"א, ז' ע"ד. והפירוש הנכון הוא בפ"מ ובפי' הרא"ף ואין צורך להגיה.
4. כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות מחמשה חלקין. בבא זו בוודאי עונה על משנתנו בריש פירקין ששנתה: זה אומר כולה שלי וזה אומר חצייה שלי, האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים וכו'. ולפנינו הואיל והטוען שיש לו בה שליש נוטל שתות (החצי ממה שטוען) הרי האומר כולה שלי נוטל חמשה חלקים בשבועה.
5. כללו של דבר וכו'. רשב"א הנ"ל (ולעיל שם א', ע"ב), מיוחס להריטב"א ב' א', מ"מ פ"ט מה' טוען ונטען ה"ח (בשם הרשב"א), הי' הר"ן ונ"י בריש מכלתין.
5-6. אלא על חצי מה שטוען. בד: על חצי טוענו, בכי"ע: חצי טענה. ובכי"ש: חצי טעון. וכ"ה ברשב"א, מ"מ ונ"י (בדפוס קושטא וויניציאה) הנ"ל. ובחי' הר"ן: טוען. והכתיב טעון (במקום: טענה) מצוי במקורות. עיין, לדוגמא, בפירוש התו"כ לרמא"ש עמ' 22 ואילך (כמה פעמים), ועיי"ש, עמ' 12. ובחי' הרמב"ן בריש מכילתין, ד"ה וזו אינה ראייה: שורת הדין כך הוא לעולם אינו נוטל אלא חצי טענתו בלבד, והוא ע"פ התוספתא. ועל פיו כנראה, ניסח גם במיוחס לריטב"א הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: כללו של דבר אינו נשבע אלא על חצי שהודה, כלומר, דהרי הודה שאין לו בה אלא שליש, והתנא קורא לתביעה שלו "הודאה". ושמא צ"ל בירושלמי: שלהודה (= שלא הודה). ועיין ר"מ פ"ט מה' טוען ונטען הנ"ל.