הפקיד שטרות אצל חבירו וכו'. ר"ח מ"ב סע"ב. וכן בשו"ת הרמב"ן (ספרן של ראשונים, הוצ' אסף), עמ' 102: בתוספתא המפקיד שטרות אצל חבירו, אעפ"י שאינן כתובין על שמו הרי זה יחזיר את שלו, מת, ינתן ליורשיו, ואע"פ שאלו22כ"ה בס' התרומות שנביא להלן בפנים. ולפנינו בט"ס: שלא. בא אותו שכתובין בשמו זוכה בהם, ומוציאן מידו, מ"מ אין לנפקד, אלא למקום שנטל יחזיר. והובאה תשובה זו בס' התרומות שער ס"ז ח"ב, סי' ו', עיי"ש בתשובה.
ועיין בח"ד שציין לנכון לתוספתא לעיל ב"ק פי"א ה"א וה"ב, עיין מש"ש.
55. הרי זה יחזיר את שלו. וכ"ה בד ובשו"ת הרמב"ן הנ"ל. ובכי"ע ובכי"ש: הרי זה מחזיר לו את שלו. וכ"ה בר"ח הנ"ל.
56. יעשה מפורש כפירושו. וכ"ה בד, בכי"ע ובכי"ש. ועיין מה שהארכתי בזה לעיל ב"ק פי"א הנ"ל, שורה 4, ד"ה בפירוש, ולהלן שם.
56-57. המלוה את חבירו על המשכון וכו'. עיטור ח"א, תנאי, הוצ' רמא"י ל"ט ע"ב, שם ח"ב הלכות בעור חמץ, קכ"ו ע"א, רמב"ן מ"ח ב', ד"ה ר"י, רשב"א שם, תלמידי הרשב"א בב"י טוח"מ סי' ר"ז, תוספות ישנים נדרים כ"ז ב', הוצ' האלפרין סי' רפ"ו, עמ' קי"ט, שו"ת הרא"ש כלל ק"ח סי' כ"ז, מ"מ פי"א מה' מכירה סה"ב, סמ"ג עשין פ"ב, קנ"ט ע"א, ר"ן פסחים פ"ב סי' תשכ"ג, ד"ה מתני', נ"י כאן פ"ד סי' שס"ה, תיקון סופרים להרשב"ש ביבין שמועה, ס"ו ע"ד.
58. הגיעו משכון בין רע בין יפה. ור' יהודה אינו חולק כאן. והוכיח מכאן הרמב"ן הנ"ל שבמשכון מטלטלין קונה מעכשיו (כדר' יצחק), והוא תנאי ככל התנאים, ואין כאן אסמכתא. ולכך כיוון הריטב"א (כפי שמביא בשמו במיוחס להריטב"א) פסחים ל' ב', ד"ה מתני' שכתב: וכן מפורש בתוספתא שאין אסמכתא בשום דבר הניתן מיד ליד הזוכה וכו'. ועיין בראשונים הנ"ל ובמלא"ש ב"ב פ"י מ"ה. ועיין מ"ש לעיל הי"ז שורה 47, ד"ה והוסיף. אבל עיין בשו"ת הרא"ש הנ"ל ובש"ך חו"מ סי' ע"ג סעיף י"ז ס"ק נ', ובשו"ת חסדי דוד חו"מ סי' ל"ד.