Tosefta Kifshutah on Bava Kamma 9:33

106-107. אנסוהו גויים, ונטלו ממנו של חבירו, בפניו פטור, הוא נטל ונתן להן הרי זה חייב. בד: ונטלו ממונו בפניו פטור. ובכי"ע כלפנינו (אלא שם: ממונו). ושמא צ"ל לפנינו: נטלו ממנו [ממונו] של חבירו וכו'. וכן בירושלמי בסוף פירקין: תני ישראל שאנסוהו גוים ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור וכו'. ולפי פשוטה של הברייתא מדברים במציאות שהיתה רווחת בא"י באותו זמן, והיינו פקידי המלכות שהיו חומסין וגוזלין,⁶⁷ולעתים קרובות יותר מחוקי המלכות האכזריים. ולא היו תופסין את כל הרכוש אלא סכום ידוע, עיין מ"ש לעיל ח"ז (נדרים), עמ' 418, ואילך. והאנסים הללו תפסו חלק מרכושו בפניו,⁶⁸שהרי אם תפסו שלא בפניו דינו כשאר אנסים, ואפילו אם היה שומר שכר פטור. ואם היה אומר לאנס אין רכוש זה שלי, היה לוקח מן המפקיד, פטור, ואינו נידון כאילו יכול להציל, משום שאינו מחוייב לפדות את ממון חבירו בממונו, אבל אם בא האנס, ונטל הוא ונתן בידו את רכוש חבירו חייב, משום שמציל את ממונו בממון חבירו, חייב לשלם. ונראה שאם בא האנס סתם, והראה בעצמו את רכוש חברו, דינו כאילו נשא ונתן ביד, כשיטת רבא בבבלי קי"ז א'. ועיין מ"ש להלן, סד"ה וכמה מן הקדמונים.
ברם בבבלי קי"ז א': דתניא ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו, פטור, ואם נשא ונתן ביד חייב. ובס' הנר לר"ז אגמאתי 57 ע"א: דתניא בתוספת בבא קמא בנזיקין ישראל שאנסוהו גוים והראה וכו'. וכן בריקנטי סי' תע"ג: אמרינן בתוספתא ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור, ואם נשא ונתן ביד וכו'. וסברו הראשונים שהיא היא הברייתא בבבלי היא היא התוספתא. אבל מלשונה של הברייתא בבבלי נראה כפי שפירשו הראשונים שהאנס לא תפס את הממון, אלא אנסוהו לתת ממון, והראה על ממון חבירו. ונחלקו הקדמונים מה דינו בייחדו לו את הממון, ונשא ונתן ביד,⁶⁹עיין אוה"ג, עמ' 112 ואילך, ר"ח שם, עמ' 107, רבינו אפרים על הרי"ף במקומו, בבעל המאור ובמלחמות שם. משום שאנסוהו. והר"ח וסייעתו הביאו את הירושלמי בסוף פירקין ו' ע"ג, שאמרו שם: אמר ר' יוסי הדא דתימר בשאמר לו ממון סתם, אבל ממון פלוני אפילו נטל ונתן ביד פטור.
וכמה מן הקדמונים לשיטתם שסברו שהיא הברייתא בתוספתא ובירושלמי היא הברייתא שבבבלי, ולפיכך הסיקו מה שהסיקו, אבל במלחמות בסוף פ"י, בסוף דבריו: שבני א"י שונין ברייתא זו בנפקד, והלשון שלהם מוכיח, דתני בה אנסוהו ונטלו ממונו בפניו, ואמר נמי (כלומר, ר' יוסי שם) תן לנו ממונו של פלוני, אעפ"י שהוציא ונתן להם פטור וכו', וזהו מה שנתחלף בכאן בין שתי הגמרות בעניין הברייתא ודרכן תדיר בכך, ומיהו בעיקר דינא גמרא דידהו בהדי דילן רשות (כלומר, ודילן חובה) וכו'. ועיין במאירי שם, עמ' 334.