105-106. האומר סמא את עיני שמזקתני וכו'. בתוספתא בכל הנוסחאות הגירסא היא: פטור. אבל בירושלמי בספ"ח, ו' ע"ג, הגירסא היא: חייב. על מנת לפטור חייב. ולפ"ז הברייתא שבירושלמי מוסיפה על משנתנו בסוף פירקין רק את המלה "שמזיקתני", (כפירוש בעל פ"מ), ומפרשת שדין משנתנו הוא אם אפילו רוצה לקטוע את ידו מפני שהיא מזיקה ומצערת אותו. והטעם הוא שאסור לאדם לחבול בראשי איברים שלו רק מחמת צער גרידא, אם אין כאן סכנת נפשות. ואם אסור לו לעשות כן, אף חברו אסור לו לשמוע לו. ואפילו אם אמר בפירוש ע"מ לפטור חייב, עיין בירושלמי ובבבלי במקומו, ודינו כדין אומר הרגני, שהוא רוצח ממש. אבל יש מן הראשונים שסוברים שאפילו בראשי אברים פטור בעל מנת, עיין שטמ"ק ומאירי, עמ' 270.
אבל בתוספתא לא נזכר כלל "ע"מ לפטור", משום שהיא חולקת וסוברת שבמקום כאב וצער מותר לו לחבול באברים שלו, וממילא אם אחר עשה כן ברשותו פטור. ועיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה ונחלקו. ואשר לירושלמי עיין מה שפירש בו בהגהות יפה עינים ד"ה יש הן. ובכיר"ז הגירסא היא כלפנינו. ועדיין צ"ע בפירושו.