4. בנזק כיצד וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות. ומפרש להלן שפעמים והנזק כולל גם שבת,1כלומר, שבת גדולה ושבת קטנה, כלשון הבבלי פ"ו א', או. שבת ראשונה ושבת אחרונה, כמכילתא דרשב"י, עמ' 175. ובירושלמי פ"ח ה"ג, ו' ע"ב: תרין שבתין אינון. ופעמים הוא שבת גרידא, כלומר, נזק.
5-6. אין רואין אותן כאילו עושה סלע ביום, וכאילו עושה מנה ביום וכו'. כלומר אין שמין בשבת אחרונה ע"פ מלאכתו שהיה עושה כשהיה בריא. וכן במכילתא דרשב"י הנ"ל:2לעיל הערה 1. יכול יהו רואין אותו כאלו הוא עושה סלע ביום, וכאלו עושה שתי סלעים, ת"ל ונקה המכה. רק שבתו יתן, שבתו אחרונה יתן, לא שבתו ראשונה.3כ"ה במדרש הגדול כ"א, י"ט, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תע"ו. וכתה"י של המכילתא לקוי כאן. ובכי"ו כאן: באילו וכו' ובאילו, ויש לקיים גירסא זו ע"פ הדחק.
ובבבלי פ"ה ב': ואם תאמר לקתה מדת הדין, דכי מיתפח האי גברא לאו אגרא דשומר קישואים הוא שקיל, אלא דלי דוולא וכו'. ונחלקו הראשונים בפירושו, עיין בחי' הרשב"א בשם הר"א אב"ד, ובמלחמות להרמב"ן בסוגיין. ובחי' הראב"ד, עמ' ר"ז, (והביאו הרשב"א הנ"ל): דלכי מיתפח האי גברא לא ליהוי שומר קישואין וכו', וכל הלוקח אותו בלא יד אינו לוקח אותו אלא כשומר קישואין, מפני כי היא רב [= רוב] מלאכתו, ופוחת בדמים עד שמירת קישואין, וכל מה שפוחת זה בדמים מוסיף זה בתשלומין וכו'. וכל הקושיים שם מפני הגירסא "דכי מתפח האי גברא וכו'" ומעיד לנו הרמב"ן במלחמות שזו היא הוספה מן הגליון ואינה בנוסחאות ישנות שבספרד ובישיבתו של ר"ח.4עיין אוה"ג, עמ' 88, ובהערה ב' שם. ובתוספתא בוודאי אין קושי, וברור שהכוונה שאין מתחשבין עם השבת הראשונה (כלשון המכילתא), ואם נקטעה ידו, או רגלו, ואינו ראוי למלאכתו הראשונה, הרי הוא כפועל שאין לו אומנות מיוחדת. ועיין בבעל המאור בסוגיין ובפי' רבינו יהונתן, עמ' 235 ואילך, ובהערות ר"ש פרידמן שם.
6. אלא רואין אותן כאילו חיגר שומר קשואין. וכ"ה ("חיגר") בתוספות פ"ה ב' ד"ה רואין, רשב"א שם, ד"ה שבת, רא"ש פ"ח סי' ד' ונ"י פ"ח סי' ג'. ובברייתא שבבבלי פ"ה ב': לא נזכר "חגר", אלא "רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין". ואמר רבא בבבלי פ"ה ב': שיבר את רגלו וכו' ושבת רואין אותו כאלו שומר הפתח. ואמרו הראשונים הנ"ל שבמשנתנו ובברייתא שאמרו שם "רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין" על נקטעה ידו גרידא, ולא על שיבר את רגלו. והביאו את התוספתא כאן ופירשוה בחגר ברגלו אחת.5עיין תוספתא סוטה פ"ז הט"ז, עמ' 193: חגר עומד וכו', אבל במקבילות בספרי ובירושלמי: חגר ברגלו אחת. וכגירסא שלפנינו הביא במלחמות הנ"ל בשם הירושלמי (פ"ח ה"ג, ו' ע"ב) והתוספתא.6הלשון במלחמות לקה בחסרון, וצ"ל שם: ומצינו בירושלמי וכו' תרין שבתין אינון הכהו על ידו וקטעה אין רואין אותו [כאילו הוא עושה מנה ביום, אלא רואין אותו] כאילו הוא חגר ושומר קשואין, שכבר נתן לו וכו'. וכן במכילתא דרשב"י הנ"ל: אלא רואין אותו כאלו הוא חגר שומר מקשאות ומדלעות.7כ"ה במה"ג, עמ' תע"ו הנ"ל. ואין ספק ששאב ממכילתא דרשב"י ולא בדה את הדברים מלבו. ואם תאמר לקתה מדת הדין, לא לקתה שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו.8נראה שאף ההמשך ממכילתא דרשב"י הוא.