89-90. פועל שנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשותו, אע"פ שיש לו רשות ליכנס ולהגבות את שכרו וכו'. בבבלי ל"ג א': דתניא פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעל הבית ונגחו שורו וכו' פטור אעפ"י שנכנס ברשות. ופירשוה שם שבקש רשות ואמר לו בעה"ב: כן, וכוונתו היתה שיעמוד במקומו ויביא לו שכרו, אבל לא נתן לו רשות בפירוש להכנס לחצרו. ואף כאן הכוונה שיש לו רשות ליכנס כדי לגבות את שכרו, ואינו נקרא עבריין שנכנס לרשותן של אחרים שלא מדעתם, אבל מכל מקום צריך לקרוא מקודם לבעה"ב, שמא יוציא לו שכרו לחוץ, או יאמר לו בפירוש שיכנס פנימה. ועיין לעיל פ"ה הי"ג, ושם מדברים בסתם אדם, ובשהמית אותו השור, ולעניין כופר. ועיין בברייתא שבבבלי לעיל שם.
ובירושלמי פ"ג ה"ח, ג' ע"ד: אמר ר' יוסי בן חנינה היה עומד ומבקע עצים בחצירו ונכנס פועל לתבוע שכרו ונתזה הבקעת והזיקתו חייב, ואם מת אינו גולה. והתני ר' חייא פטור,42כלומר, הברייתא שבתוספתא כאן. לא פליגי וכו', ומה דמר ר' חייה בשלא ראהו. אם בשלא ראהו, כיון שאמר לו היכנס חייב (כלומר, בתמיה), והתני ר' חייה פטור.43וכ"ה במקבילה במכות פ"ב. ונראה קצת שצ"ל: חייב, ולפנינו היא אשגרה מלעיל, והשאלה היא מן התוספתא כאן שאם אמר לו הכנס חייב, ולמה חייב אם לא ראהו. ומתרץ הירושלמי: כיון שאמר לו הכנס, צריך לשמור עצמו. ואית דבעי מימר כיון שאמר לו היכנס נעשית כחצר השותפין. ועיין בהגהות יפה עינים ל"ב סע"א (צ"ל שם: ע"ב), ד"ה בשולי' דנפחי, שקיים את הגירסא שלפנינו. ועיין בדברי ר"י בר חנינא בבבלי ל"ב ב', ובתוספות שם, סד"ה חייב, שהביאו את הירושלמי, וכן בפיסקי הרי"ד כאן, הוצ' הרא"י וורטהיימר, עמ' י"ד, בשטמ"ק במקומו, אבל הראשונים לא העתיקו את סוף דברי הירושלמי.
Loading...
6:27
1
Loading...