1-2. שור שהזיק, שהיה מועד בקרנו ותם בשנו, וחבל בזה ובזה, תם משלם חצי נזק מגופו וכו'. כלומר, אם היה מועד לנגיחה ותם לנשיכה ונגח ונשך משלם על הנגיחה נזק שלם מן העלייה ועל הנשיכה משלם חצי נזק מגופו. ועיין בחסדי דוד שציין להר"מ רפ"ב מנזקי ממון ולהשגות שם. ואין ספק שאין פסק הר"מ עניין לכאן, כמו ששער הראב"ד בעצמו, וכמו שציין לבבלי מ"ה ב': מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל, ומכל שכן מאב לתולדה שלו, עיין ר"מ פ"א שם ה"ה. אבל עיין מ"ש הראב"ד בחידושיו כאן מ"ה ב', עמ' קי"ז, ולבסוף פירש מועד לקרן ימין, שנוגח כל שור שעומד לימינו ואינו נוגח שוורים שעומדים לשמאלו, עיי"ש.
ובמאירי ספ"ד, עמ' 137, כתב: והוא הדין שאינו מועד מאב לתולדה ומתולדה לאב ומתולדה לתולדה, ר"ל נגיחה לנגיפה ומנגיפה לנשיכה. ועיין מ"ש הגרמ"ש בספרו משך חכמה משפטים, מ"ח ע"ג, ד"ה וכי יגוף, ששער שר' אלעזר (במכילתא משפטים רפי"ב) חולק.
2-3. אין שם עליה, תם משלם חצי נזק מגופו, מועד יוציא ויבקש לעליה. ואפילו הזיק מתחילה בנגיחה ואח"כ בנשיכה קודם הניזק ע"י התם, עיין בבלי ל"ג סע"ב ואילך, בתוספות שם ל"ד א', ד"ה אילו, ובשטמ"ק שם.
ואשר ללשון כאן "יוציא ויבקש לעליה" כבר העירו כמה חכמים שבא"י פירשו "משלם מן העלייה", מן המטלטלין, מן החטים שבעלייה, עיין מ"ש לעיל פ"א, שורה 12, ד"ה וכן יוצא ברור. ולפיכך מסיקה התוספתא שאם אין שם עליה, ילד הניזק ויחפשנה, שמא ימצא שם מטלטלין. אבל לא הפסיד את כספו, והחוב נשאר על המזיק, מה שאין כן בתם שאם מת התם אבד את כספו.