21-22. הרי שלשתן זוממין, הוא פטור והן חייבין. ובבבלי הנ"ל: כולן חייבין וכו'. וברור מכל הפירושים שהברייתא מדברת שהעדים חייבין בצד העדאה, והעיקר הוא כאן שהן עדות אחת להזמה, וכל זמן שלא הוזמו כולן אינם משלמים צד זה, אבל צד התמות פשיטא היא שאם הוזמה אחת מהן הוא פטור והיא חייבת.
ולפי פשוטה של הברייתא כולן חייבין בצד העדאה של נגיחה שלישית, כפירוש רש"י בברייתא (ולא כמו שהגיהו בגליון), ומה שאמרו לעיל "נמצאת כת הראשונה זוממת הרי יום אחד פטור מלשלם" הכוונה לנגיחה ראשונה שאינו משלם כלום, ואם נמצאת גם השניה זוממת פטור גם על נגיחה שנייה (וכל כת פשיטא שחייבת על צד התמות, ולא דברו בה מחמת פשיטת הדברים), ואם הוזמה השלישית הרי אין כאן נגיחה כלל, והוא פטור מכולן, וכל כת מן העדים משלמין לו מצד התמות, וכולן משתתפין בנגיחה שלישית בצד המועדת, ועל זה נאמר ועשיתם לו כאשר זמם וכו', אבל לפני שהוזמו כולן, עדיין כל כת לבדה עומדת, ואין כאן צרוף. ופשיטא שצריך להעמיד את הברייתא באופן שברור ממנו שכל הכיתות ידעו אחת מן השניה ורצו לעשות אותו מועד, כפירוש הבבלי שם כ"ד ב'.
והארכנו בזה מפני שרוב הראשונים והאחרונים סוברים שהעדים חייבים בצד העדאה של נגיחה רביעית, אם באו אח"כ עדים שהוא נגח, לפני שהוזמו העדים. עיין בפירוש ר"ח כ"ד א', בתוספות שם, בחי' הראב"ד עמ' נ"ה, בחי' הרשב"א, בשטמ"ק ועוד. והדברים קשים מאד, וכבר התקשו בכך בתוספות כ"ד א', בחי' הראב"ד הנ"ל ועוד, למה יתחייבו בדבר שעדיין לא בא לעולם. ובתירוץ אחד של התוספות שם ובחי' הראב"ד כתבו שחייבין מפני שעשאוהו מועד, ופירש הריא"ז (לפי שטמ"ק שם) ; דכיוון דעשאוהו מועד, ודאי הוא שיגח,6בפיסקי ריא"ז, עמ' ל"ד, דין י"ח כתב: ומשלם בנזק רביעי נזק שלם, כמבואר בקונטרס הראייות בראייה י"ב. וחבל שלא זכינו לדבריו. וכ"ה ביש"ש סי' כ"ח הנ"ל. והדברים תמוהים, שהרי העדים יודעים שהם שקרנים, ומעולם לא נגח, וכיצד עלה על דעתם שיגח אח"כ. ובתירוץ השני כתבו התוספות שם (והוא פירוש ר"י, כפי שיוצא מפירוש הריא"ז הנ"ל) שאפילו אם לא נגח נגיחה רביעית משלמים העדים על שהפחיתו אותו מכספו בשעה שעשאוהו מועד, מפני שיחשבו שאין לו שמירה אלא סכין, והוא עומד לשחיטה גרידא. ואף זה קשה מאד, כפי שכתב ביש"ש הנ"ל, ויש כאן חידוש רב שבכגון דא משלמים העדים.
ורוב הראשונים סמכו כאן על הפירוש שכולם מודים שבשור אינו משלם נזק שלם בנגיחה שלישית, מפני שכן מוכח מן הכתוב עצמו, עיין בתוספות כאן, ד"ה ולא ישמרנו, ובתוספות יבמות ס"ה א', ד"ה ושור המועד, ובשאר הראשונים, ולא נחלק רבא על כך בסוגיין, ומשמעות דורשין בין אביי ורבא (כ"ג ב').
ברם אחד מן הקדמונים (נספח לאוה"ג כאן, עמ' 113) כתב: קא פריש רבינו האיי דרבא קסבר בתרתי זימני הוי מועד, ובנגיחה שלישית מיחייב, ואמ' דהילכתא כרבא בהכין, עיי"ש שחלק עליו. וכן בפי' ר"ח כאן כ"ג סע"ב: שראינו במקצת פירושי הגאונים שאמרו כי בנגיחה השלישית משלם נזק שלם. וכן כתב הרשב"א בעצמו בחידושיו ליבמות ס"ה ב': ועוד ראיה משור המועד דאפילו לר' עד נגיחה שלישית לא משלם נזק שלם. וכן מביא המאירי (עמ' 71): ויש פוסקין בהעדה שבשלישית חייב, וסוברים שזהו דעת רבא בגמ' וכו', ומפרש האידנא בשלישית וכו'. ואפשר שכוונתו לרש"י במקומו. ועיין גם בשטמ"ק בשם ר' שלמה [בר' יהודה] מדרויש, והוא כפשוטו של התלמוד ביבמות ס"ד ב': ווסתות ושור המועד כרבן שמעון בן גמליאל, כלומר, אבל רבי חולק. סוף דבר הפירוש הפשוט בברייתא שלנו הוא כפירש"י, ולא נזכרו כאן אלא שלש כיתות, והשלישית משתתפת בצד העדאה. וכנראה, שיש כאן סוגיות חולקות, וסוברות שלכ"ע אינו משלם אלא בנגיחה רביעית, כמו שהוכיחו הראשונים הנ"ל.
ועיין במשנתנו כאן פ"ז מ"ג ובלשון התוספתא שם פ"ז הכ"ב, ופ"ח ה"א ומקבילות.
Loading...
2:3
1
Loading...