11. הבן שהיה אוכל משל אביו וכו'. רשב"ם, תשובת ר' אביגדור כ"ץ בשבה"ל, הוצ' חסידה, (ירושלים תשכ"ט), עמ' 253, או"ז, מהר"מ ב"ב סי' תרצ"ג, סמ"ג, מאירי ב"ב, מרדכי ב"ב, הגהות אשרי ונ"י הנ"ל, רשב"א סוף ב"ק, ד"ה תוספתא, וחולין ו' ב', ד"ה והתניא, שו"ת שלו ח"ב סי' רס"ח ח"ג, סי' שע"ג, מאירי ב"ק, עמ' 338, רבינו ירוחם מישרים נתיב ל"א ח"ד, חי' הר"ן חולין ו' ב', ד"ה השתא. ועיין בחידושיו לגיטין ס"א סע"ב ולב"מ כ"ב סע"א. ועיין בטיו"ד סי' רמ"ח.
12. קוצה ונותן וכו'. וכ"ה בד וברוב הראשונים הנ"ל. ובכי"ע: קוצץ ונותן וכו'. וכ"ה במאירי ב"ב, עמ' 248 הנ"ל (אבל בב"ק: קוצה), ובנ"י ב"ב סי' תשל"ה הנ"ל, ובשטמ"ק ב"ק (שנתפרסמה בסיני ספר יובל, עמ' צ"ט) בשם הרשב"א. אבל ברשב"א שלפנינו: קיצה.
ונותן פרוסה וכו'. בתשובת ר' אביגדור כ"ץ ובשו"ת מהר"מ ב"ב סי' תרצ"ג הנ"ל (בד' פראג) וברבינו ירוחם הנ"ל בטעות: ונותן פרוטה. ובאו"ז ח"א ה' צדקה סי' י' הנ"ל העיר: ובברייתא דבן עזאי (דרך ארץ רבה פ"ט, הוצ' היגר, עמ' 234) מצינו אורחין הנכנסין אצל בעה"ב אינן רשאי[ן] ליתן מלפניהם כלום, לא לבנו של בעה"ב, ולא לעבדו ולא לשלוחו אלא אם כן יטול רשות מבעה"ב. ועיין בבלי חולין צ"ד א', ומ"ש ע"ז בב"י טיו"ד סי' רמ"ח. ועיין מ"ש לעיל ח"ה (יו"ט), עמ' 1014.