43-44. ראה גזילתו של חבירו בתוך ביתו, ואבידתו של חבירו בתוך ביתו, ואמ' איני יודע, או שהיה יודע וכו'. כלומר, ולא ידע הבן שהיא של חבירו, ואמ' איני יודע, או שהיה יודע וכו'. וכן שנינו להלן שבועות פ"ב ה"י: לא היה יודע שיש בידו פקדון, או שהיה יודע ונעלם ממנו בשעת שבועה ונשבע, פטור, שנ' ונשבע על שקר. ועיין מ"ש בתוספת ראשונים שם, עמ' 176, בשם הראשונים. ועיין במשנת שבועות פ"ה סמ"א ובמפרשים שם. ועיין ספרי נשא פיס' ג', עמ' 6, ובהערות שם, תו"כ חובה פרשה ט' ה"ט, כ"ג ע"ג, ירושלמי שבועות פ"ג ה"ו, ל"ד ע"ג, נזיר פ"ח ה"א, נ"ז א', בבלי שבועות כ"ו א', ובמעשה רב כהנא ורב אסי שם, ובמקבילות. ועיין בבלי ק"ה א' ובשטמ"ק שם, ד"ה רבא, וד"ה כגון (פעמיים), ובעיקר בדברי הרא"ש שהביא שם, ד"ה על כפירת.
45. אמ' לבניו גזילה זו של פלני היא וכו'. כלומר, פקד ואמר להם שיחזירו, ומת, ובאו הבעלים ותבעו אותם, ובגזילה קיימת עסיקינן, עיין להלן ובבלי ק"ד ב'.
45-46. בזמן שנשבעין על דעת אביהן חייבין, על דעת עצמן פטורין. וכ"ה בד. ובכי"ע גורס להפך: פטורין וכו' חייבין. והנכון כלפנינו, והכוונה אם אמרו "שבועה שלא פקדנו ולא אמר לנו אבא" (לשון המשנה בשבועות פ"ז מ"ז) חייבין, שהרי נשבעו לשקר, אבל אם הכחישו מעצמם, פטורין, שהרי אפשר להם לא להאמין לאביהם, או לחשוב שמא פיצה את התובע. ועיין בהערות הרח"ש הורוביץ לספרי נשא, עמ' 6, הערה 7.