18. חמשה תמין וחמשה מועדין. במשנתנו פ"א מ"ד: חמשה תמין וחמשה מועדין. הבהמה אינה מועדת לא ליגח וכו', הזאב והארי וכו'. ובברייתא שלפנינו הסדר הפוך, ולא עוד אלא שהבבות הבאות קשות, וכבר נדחקו בהם המפרשים. ונראה שהסופרים הראשונים חשבו שיש לפנינו פיסקא מן המשנה וקיצרו אותה, כדרכם. אבל באמת הברייתא כאן אינה דומה למשנתנו, והיא שנתה אחרי וחמשה מועדין: הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס, כלומר, הללו הם חמשה מועדין. וכן בבבלי ט"ז א': ויש מועדים אחרים כיוצא באלו הזאב והארי והדוב והברדלס והנמר.41לפנינו: והנמר והנחש, אבל "והנחש" חסר בכ"י המבורג בכל העמוד, וכן ליתא "והנחש" בר"ח ט"ז א' ובפי' ר"ז אגמאתי, 4 ע"ב. תניא נמי הכי וכו'.
ר' מאיר אומ' אף הצבוע. וכ"ה בכי"ע ובירושלמי ספ"א ובבבלי ט"ז א'. ובד נשמטו המלים "ר' מאיר אומר" בטעות. ור' מאיר מוסיף את הצבוע לחמשת המועדין שבברייתא. ואשר למהות הצבוע אין ספק שהכוונה ל־ hyena, כמו שפירשו החכמים, וכן תרגם עקילס את "גי הצבעים" (שמואל א' י"ג, י"ח) φάραγξ ὑαινῶν. וכן אמרו בירושלמי שבת פ"א ה"ג, ג' ע"ב: צבוע הזכר נעשה נקבה, ובבבלי כאן ט"ז א' (בכי"י, עיין דק"ס, עמ' 29, ובהערה ז' שם): צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה נקבה. ואגדה זו היתה רווחת מאד בעולם העתיק, וכן מוסר פליניאוס בספרו תולדות הטבע ספר ח' (פל"ג מ"ד) על חיה זו שבשנה אחת היא זכר ובשנה אחרת היא נקבה. וכן מספר Aelian בספרו טבע החיות ס"א כ"ה, וכן Oppianus בספרו Cyneget ס"ג 289, והעיר על כך בעה"ש ערך ברדלס. ובבבלי כאן אמרו: ואמר רב יוסף צבוע זו אפא וכו', ועיין רש"י, ד"ה לא קשיא. ובתרגום לש"א הנ"ל תרגם גי הצבעים: חילת אפעיא, והוא ע"פ הבבלי הנ"ל, כמו שפירשו רש"י והרד"ק שם.
ובירושלמי כאן סיימו: לא אמר ר' מאיר אלא בצבוע זכר, שיש לו שעה שהוא קשה כארי. ועיין בערוך הנ"ל. וצ"ע.
18-19. ר' לעזר אומ' אף הנחש. כבר שערנו לעיל, ד"ה חמשה, שדברי ר' אלעזר מתייחסים לברייתא שלנו שלא שנתה "הנחש" בין חמשת המועדים,42מפני שהנחש הוא סוג בפני עצמו, כמו שמפורש להלן. והוסיף ר' אלעזר גם את הנחש.43כלומר, הוא שנה: ששה מועדים. אבל מתוך הבבלי ט"ז ב' מוכח שהם פירשו שהברייתא שלנו דבוקה למשנתנו ("הזאב והארי" וכו'), ולפיכך מחקו את המלה "אף" שבדברי ר' אלעזר.
19. במה דברים אמורים וכו'. חוזר לדברי הת"ק, עיין מ"ש להלן.
אבל היו מרות וכו'. צ"ל: אבל הימרות. וכן בד: אבל אם הימרים, כלומר, ῆμεροι בסיום ארמי, היינו בני תרבות, כמו בב"ר פע"ג, עמ' 913: כלב אגרון (מדברי) וארי אימירון (ע"פ הרד"ל). וכן בספרי דברים סוף פיס' י"ח:44בכ"י, עיין בהוצ' רא"א פינקלשטין, עמ' 31. הימירין. ובכי"ע כאן: אבל אם היו תרבות. והוא תרגום נכון של עורך מאוחר, עיין מ"ש בתרביץ ש"כ (תש"י), עמ' 112–115, ושם עמ' 114, סד"ה ברם המאירי במשיב נפש.
20. והנחש בין כך ובין כך מועד וכו'. אף הסוף הוא מדברי הת"ק שלא מנה את הנחש בתוך חמשת המועדים, מפני שדינו משונה. ועיין בבלי סנהדרין ט"ו ב' ובראשונים שם וכאן. אבל בר"ח סנהדרין שם: והא נמי דתנן בפרק ד' אבות נזיקין הזאב והארי וכו', ר' אלעזר אומר בזמן שהן [בני תרבות] כריש לקיש דייקא (וכברייתא שהביאו שם ותוספתא סנהדרין רפ"ג). וכן במאירי שם: או שמא אותה משנה (כלומר, בב"ק) באה לדעת ריש לקיש וכו'. והברייתא שלנו היא כר"ע שמחלק בין זאב וארי וכו' לבין נחש, עיי"ש בבבלי ט"ו ב'. ועיין בתוספות שם, ד"ה ור"י ובר"מ ה' סנהדרין פ"ה ה"ב ובהשגות שם.