שנים אוחזין בטלית, זה נוטל עד מקום שתפוס וזה נוטל עד מקום שתפוס. במה דברים אמורים בזמן שהיו שניהם תפוסין בה, אבל אם היתה בידו של אחד מהן, המוציא מחבירו עליו הראיה.
זה אומ' כולה שלי וזה אומ' שלשה שלי, האומ' כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות מחמשה חלקין, האומ' שלישה שלי ישבע שאין לו בה פחות משתות. כללו של דבר, אין נשבע אלא על חצי מה שטוען.
שנים שהיו מושכין את הגמל, ומנהיגין בחמור, או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג, כמדה הזאת. ר' יהודה אומ' המושך את הגמל, והמנהיג את החמור הרי זה זכה.
האומ' יזכה לי ביתי במציאה שתפול לתוכו היום, לא אמ' כלום. יצא לו שם מציאה, דבריו קיימין.
מצא שטרי חוב שאין בהן אחריות נכסים, בזמן שלוה מודה יחזיר. אם לאו, לא יחזיר לא לזה ולא לזה דברי ר' מאיר, שהיה ר' מאיר או' שטר שיש בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדין, ושאין בו אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין. וחכמים או' זה וזה לא יחזיר, מפני שזה וזה גובה מנכסים משועבדים.
מצא גט אשה, בזמן שהאיש מודה יחזיר לאשה, אם לאו, לא יחזיר לא לזה ולא ולזה.
שחרור, בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד, ואם לאו, לא יחזיר לא לזה ולא לזה. אונקליסיא, בזמן שהלוה מודה יחזיר למלוה, ואם לאו, לא יחזיר לא לזה ולא לזה.
דייתקאות, הפתיקאות, ומתנות, בזמן שהנותן מודה יחזיר למקביל, ואם לאו, לא יחזיר לא לזה ולא לזה. שטרי מקח וממכר, שטרי אריסיות, וקבלות בהמה, הרי זה לא יחזיר לא לזה ולא לזה.
גזרי בית דין, ופרוסבולין, הרי זה יחזיר, לפי שכתובין על שמו. בין שמצאן בשוק ובין שמצאן בין שטרותיו של אביו. כללו של דבר, אם יש עמהן סמפונות, יעשה מה שבסימפונות.
הודאת בעל דין כמאה עדים, אימתי בזמן שטענו והודה, אבל אם הודה מפי עצמו יכול לחזור בו, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. הודאת בעל דין כמאה עדים, והשליש נאמן משניהן. זה אומ' כך וזה אומ' כך, והשליש אמ' כך, השליש נאמן. אימתי, בזמן שהשלישות יוצא מתחת ידו, אין השלישות יוצא מתחת ידו, הרי הוא כאחד מכל אדם.
נאמן בעל המקח לומ' לזה מכרתי את מקחי. אימתי, בזמן שהמקח יוצא מתחת ידו, אין המקח יוצא מתחת ידו, הרי הוא כאחד מכל האדם.
נאמן הדיין לומ' לזה זכיתי ולזה חייבתי. אימתי, בזמן שהדין לפניו, אבל אין הדין לפניו, הרי הוא כאחד מכל האדם.
סמפון שיש עליו עדים, מתקיים בחותמיו, ושאין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש, אחר חיתום שטרות, כשר. אי זהו אחר חיתום שטרות. איך אני פל' בן פלני מקבל אני עלי כל מה שכתוב בשטר זה, והעדים למטה, כשר.
אי זהו אגודה של שטר, שלשה קשורין זה בזה, אי זהו תכריך של שטר, כל שחוט, או משיחה, או דבר אחר, כרוך עליו מבחוץ. אי זהו חפיסה, זו חמת קטנה.
שנים שהיו תפוסין בשטר, זה או' שלי הוא ואבד ממני, וזה אומ' בידי הוא ופרעתיו לך, יתקיים השטר בחותמיו, דברי ר', ורבן שמעו' בן גמליאל אומ' יחלוקו.
שנים שנתעצמו זה בזה, ואמ' אחד מהן לחבירו אם לא באתי מיכן ועד יום פלני הילך בידי כך וכך תבע, הגיע זמן ולא בא, יתקיים התניי, דברי ר' יוסה, אמ' ר' יהודה היאך זוכה זה בדבר שלא בא לתוך ידו, אלא ינתחנו.
משכן לו בית, משכן לו שדה, ואמ' לו אם לא נתתי לך מיכן ועד יום פלני אין לי בידך כלום, הגיע זמן ולא נתן יתקיים התניי דברי ר' יוסה. אמ' ר' יהודה היאך זוכה זה בדבר שאינו שלו, אלא ינתחנו. מודה ר' יוסה בשנים שהיו עוררין על הבית ועל השדה, ואמ' אחד מהן אם לא באתי מיכן ועד יום פלני אין לי בידך כלום, הגיע זמן ולא בא, באמת שאיבד את זכותו. הנותן ערבון על חבירו על הבית, ועל השדה, ואמ' לו אם לא נתתי לך מיכן עד יום פל' אין לי בידך כלום, והלה כותב לו אם אחזור בך הריני כופל לך עירבונך, והגיע זמן ולא נתן, יתקיים התניי דברי ר' יוסה. אמ' ר' יהודה היאך זוכה זה בדבר שאינו שלו, אלא נותן לו עירבון שלו. אמ' רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמ' לו עירבוני יקון, אבל לקח הימנו בית, או שדה, במאה מנה אפי' לא נתן לו מהן אלא שלשה מנה, הרי השדה קנויה לו, ומחזיר לו את השאר, אפי' לאחר שלש שנים.
הנותן עירבון לחבירו על הבית, ועל השדה, כל המשנה, וכל החוזר בו ידו על התחתונה. חזר בו המוכר יד הלוקח על העליונה, רצה ליטול רביע בקרקע נוטל, רביע במעות נוטל, והשאר גובה מן העידית. חזר בו לוקח יד מוכר על העליונה, רצה ליתן רביע בקרקע נותן רביע במעות נותן, והשאר גובה מן הזיבורית.
הפקיד שטרות אצל חבירו, אע"פ שאינן כתובין בשמו הרי זה יחזיר את שלו, מת, ינתן ליורשיו, ואם אמ' בשעת מיתה ינתנו לפלני שהן שלו, יעשה מפורש כפירושו. המלוה את חבירו על המשכון, ואמ' לו אם לא נתתי לך עד יום פל' אין לי בידך כלום, הגיע זמן ולא נתן, הגיעו משכון בין רע בין יפה.
לוה הימנו אלף דינר בשטר, ופרע לו שמונה מאות זוז, הרי זה מקרע לו שטרו הראשון, וכותב לו שטר של מאתים זוז דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' השטר במקומו, והלה כותב לו התקבלתי ממך שמונה מאות זוז, מפני שמיריע כוחו בשני דברים, שאינו כופה את לבו לפורען לו, ושאין יכול לגבות מנכסים משועבדים.
שנים שלוו בשטר אחד, ופרע אחד מהן את שלו, השטר במקומו, והלה כותב לו התקבלתי ממך את שלך.