[אות ה] בהרע"ב ד"ה נכסים שאין בהם מעילה. שור רעהו. אף דמקרן ליכא למילף דמה לקרן שאינה מועדת מתחילתה מ"מ ילפינן מקרן ובור ואדם. דבבור כתיב והמת יהיה לו פרט לפסולי המוקדשים. ובאדם כתיב איש כי יאכל פרט למזיק. ואף דאיכא למפרך דמה להנך שאין הנאה להיזיקן משא"כ בשן. מ"מ יותר ראוי לחייב אדם המזיק בידים ממה דיתחייב ע"י שורו. והא דאצטריך רעהו גבי קרן ולא ילפינן קרן מאדם היינו דאי לאו דאשכחן דפטור מזיק בהקדש לא הוי דרשי' מכי יאכל רק למעט במזיק מן חומש. מיהו למ"ד דאיכא כופר ברגל (והכי קי"ל) לא אתיא מכל הני דמה להנך דליכא כופר בפעם ראשון ולר"ט דאית ליה כופר שלם ניחא עכ"ל תוס' (דף ו' ע"ב). וק"ל הא מ"מ איכא למפרך מה להנך דליכא כופר ומשלם מעליה בפעם הראשון. דלר"ט תם בחצר הניזק משלם מגופו דאמרי' דיו לבא מן הדין וצ"ע (כמו דאמרי' בסוגיא די"ח ע"ב):
[אות ו] תוי"ט ד"ה נכסים שאין בהם מעילה. כגון קדשים קלים. אבל קרקע אע"ג דלית ביה מעילה כיון דהוה נכסי גבוה אין בו דין נזקין. תוס':
[אות ז] הרע"ב ד"ה ורשות הניזק. אבל אם היתה מיוחדת. ואם היה מיוחד לשניהם לשוורים ולחד לפירות דעת הרי"ף והרמב"ם דחייב על שן ורגל דקרינן ביה ובער בשדה אחר. ודעת ר"ת דפטור כיון דיש לו רשות להכניס שורו לא מקרי שדה אחר: