מה נפיק מביניהון חלץ לראשונה ובא על השני' עי' היטב בפנים בדברינו וע"י סוגיא הזאת יש להבין שפיר דברי רש"י ז"ל על הא דגרסינן בדף נ' ע"ב ומ"ט אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום אמרי אי ביאה אחר הגט היא גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר היא גזירה ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה ע"כ ופירש"י ז"ל מ"ט אמור רבנן ביאה פסולה יש אחרי' זיקת יבמין כדתנן לעיל מאמר בזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה ולא אמרינן תיסגי לבעלת ביאה בגט בלא חליצה ותיפטר אף חברתה בביאתה מן החליצה. אי ביאה אחר הגט הוא. כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודיה כשאר יבמה שכנסה. גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה. דאי אמרת תיסגי לה בגט אתי למימר מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחלה אחר חליצה. ואי ביאה אחר מאמר היא כגון מאמר לזו ובעל לזו להכי תנן צריכות ב' גיטין וחליצה דאי אמרת בגט סגי לה אמרי ביאה של זו אחר קנין של זו מעליותא היא ואתי למיעבד ביאה אחר ביאה וקפגע באיסור א"א עכ"ל ז"ל. ולכאורה קשה מאד בכונת רש"י ז"ל מדוע לא פירש על דברי הגמרא כמו שהיא ממש דפריך ומ"ט אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום פי' ומ"ט תנינן והבעילה בזמן שהוא בתחלה אין אחריה כלום באמצע ובסוף יש אחריה כלום ויש מאמר אחר ביאה שלאחר גט ואחר ביאה שלאחר מאמר ולמה לא אמרינן ג"כ אין אחריה כלום כדאיתא בדף נ"א ע"א מפורש ואילו ביאה אחר הגט לא קני לכולהו שיורא דגט ע"כ. ופירש"י ז"ל דיש מאמר אחר ביאה וגט כדתנן הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחרי' כלום אבל באמצע יש אחריה כלום וכדאמר טעמא לעיל מ"ט אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום עכ"ל ז"ל. אלמא דקאי מה טעמא אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום קאי גם על הא דמהני מאמר אחר ביאה וגט כדי שלא יאמרו ביאה מעליותא היא ומדוע פירש רש"י ז"ל הכא על פירכת הגמ' ומ"ט אמור רבנן דביאה פסולה יש אחריה כלום דקאי על הא דבעי גבי גט וביאה ומאמר וביאה חליצה ולמה לא סגי בגט לבד ומתרץ כדי שידעו דלאו ביאה מעליותא היא פלא גדולה לכאורה מדוע לא פירש"י ז"ל הדברים כפשטן של התיבות הללו ביאה פסולה יש אחריה כלום הוא דמהני מאמר אחר גט וביאה ואחר מאמר וביאה לרבנן ע"ז מתורץ הגמ' כדי שידעו דלאו ביאה מעליותא הוא דהא זהו נמי עיקר הטעם דמהני מאמר אחר גט וביאה משום גזירה דביאה אחר חליצה כדפירש רש"י ז"ל גופיה בדף נ"א הנ"ל עיי"ש ומדוע פירש"י ז"ל הכא דקאי רק על דבר אחד על הא דצריכה חליצה ולא פירש דקאי על הכל מ"ט יש אחריה כלום דתפיס מאמר אחר ביאה שלאחר הגט וצריך חליצה ופריך על הכל. אבל לפי הירושלמי הזה ניחא שיטת רש"י ז"ל דמוכרחין אנחנו ע"כ לפרש כן דהא בהאי סוגיא דידן דלרבנן בעי גט וחליצה בשלמא גט על צד שלא קנה מאמר ולא הוי צרת ערוה ניחא ולכאורה קשה על החליצה למה צריכה חליצה הא על הצד שקנה מאמר והוי צרת ערוה לא הוי שום זיקה ולא צריכה חליצה כלל ואי על הצד שלא קנה מאמר וזקוקה לו הא הוי ביאה וביאת יבמין היא ואין לומר משום דכיון דהוי ביאת עבירה לא קני לה ולא הוי יבום ז"א דהא מפורש איתא במס' פסחים דף ע"ב ומובא בתוס' ז"ל על ריש מכילתן דבא על יבמה נדה קני לה והוי יבום גמור ואין לומר דשאני נדה משום דתפסי בה קידושין כדאיתא בדף מ"ט במכילתן ע"כ קני לה ביאת היבום משא"כ הכא דהצד השני הוי צרת ערוה ולא תפסי בה קידושין ע"כ דהצד ביאה של צרת ערוה מבטל הצד ביאה של הזיקה ז"א דהא לר"ע דס"ל דאין קידושין תופסין בח"ל מ"מ מוקי הברייתא דפצוע דכא דאם בעלו קנו בשנפלה ולבסוף נפצע בדף ע"ט ע"ב במכילתן דכיון דנפלה ולבסוף נפצע הוי זקוקה אליבא דרבא כיון דאיסור פצוע בא אחר הנפילה ס"ל לרבא דזקוקה היא וקני לה הביאה אלמא מפורש דכיון דיש זיקה הוי ביאתה ביאה וקני לה ופטורה מן החליצה בביאה לבד אעפ"י שיש עלי' איסור פצ"ד דהוי ח"ל דלא תפסי קידושין אליבא דר"ע אלמא דביאת יבמה בזיקה מהני אף דיש עליה איסור דלא תפסי קידושין בעלמא אבל מכיון דלא מבטל האיסור הזה הזיקה כגון שנפצע אחר הנפילה דאז לא מבטל הזיקה קני לה בביאה זו וכבר הארכתי בטעם הזה בחיבורי חנה דוד והוא דקי"ל דזיקת יבום קני אף שלא בדרך קנין כגון בישן ובשוגג משום דהזיקת ביאה גופי' הוי קנין אף באופן דלא קני בעלמא עיי"ש והכא לא שייך טעם הגזירה מדרבנן כמו בביאה אחר הגט דצריכה חליצה כדי להראות שלאו ביאת יבמין היא כדי שלא יבעלו אחר חליצה לא שייך הכא הגזירה כלל וע"כ הדבר פשוט דלא חשוב יבום למקצת זיקה דלא חשוב יבום רק שתהא ע"י היבום אשתו גמורה אבל מכיון דלא קני לה קנין גמור ולא הוי אשתו גמורה לא הוי יבום וע"כ צריכה גט על קצת קנין של הביאה וצריכה חליצה משום דלא קנה לה לגמרי אפילו על הצד שלא קנה מאמר והוי זקוקה ג"כ לא שייך קנין גמור דתפקע הזיקה מכל הצד הזה ז"א דכיון דלא קנה כולה גם בהצד שיש לו לקנות לא קנה אותו לגמרי והוא כמו בש"ס דילן דף נ"א ע"א דמחלק בין מאמר לביאה דביאה גריעא בזה ממאמר דמאמר קני כל שיורא דגט וביאה לא קני כל שיורא דגט עיי"ש והוא כדברינו כיון דלא מהני היבום על קנינו דגט לא מהני למקני לגמרי להפקיעה הזיקה מכל שיורא דגט ולזה לא צריכין כלל לגזירה דרבנן משום ביאה אחר חליצה דהא בסוגין דידן בחצי צרת ערוה דלא שייך כאן הגזירה דביאה אחר חליצה נמי לא קני לכולא שיורא דמאמר דהא צריכה חליצה אלא ע"כ דדינא הכי דלא נתפס היבום למפטרה לשוק כשלא קנה לה כולה יבמה וכמו דאמרינן בית אחד הוא בונה ואין בונה ב' בתים כן נמי אמרינן בית שלם אמר רחמנא ולא חצי בית כמו דאמרינן גבי כופר [ועיי' בתוס' הרי"ד בפר"ג ה"ב] אף בקנין הזה שקנה היבום יש בו עדיין זיקת המת וכיון דאיכא חד צד דלא קני לה לא קני אף צד השני לגמרי ולא קני כל שיורא דגט ושיורא דמאמר מצד הדין ולא מטעם הגזירה ורק אי לאו הגזירה דביאה אחר חליצה הי' קני לגמרי אף מה שקנה גט דהוי דומה לחליצה דמפקיע הזיקה אחר הגט לגמרי אף מה שקנה הגט כן היה הביאה נמי מפקיע הזיקה מכל היבמה אף מה שקנה הגט אך משום גזירה משום ביאה אחר חליצה אמרו רבנן דלא הוי ביאת יבמין מעליותא וצריכה חליצה דלא מהני הביאה על חלק קנין של הגט וממילא כיון דלא מהני הביאת יבמין על חלק של קנין הגט לא מהני קנינו אף במה שקנה בשיורא דגט להפקיע הזיקה ולא דמי לחליצה דהתם נתפשט אף על החלק של קנינא דגט משא"כ ביאה לא נתפס על חלק דקנינא דגט וע"כ מהני ביאה ומאמר ביבמה השלישית אחריה הגם דגם היא לא קני על חלק דגט יותר מבראשונה אך מכיון דבראשונה לא קנה לכולה שיורא דגט ע"כ מועיל בביאתו דהא בראשונה לא קני לה לכולה שיורא דגט להפקיע הזיקה משיורא דגט ונמצא הא דלא קני לכולה שיורא דגט הוא לאו משום גזירה דביאה אחר חליצה אלא הוא ממילא כיון דצריכה חליצה משום גזירה ואמרו רבנן משום גזירה דלא הוי ביאה מעליותא משום חלק שקנה הגט ממילא לא קני לכולהו שיורא דגט מצד הדין ולא משום גזירה והא דבעינן הגזירה הוא על זה גופה דלמה לא יקנה הביאה אפילו על חלק שקנה הגט כמו החליצה ע"כ צריכין להגזירה וכיון דמשום הגזירה לא הוי ביאה מעליותא ועל חלק שקנה הגט אינו מפקיע הזיקה ממילא מצד הדין לא קני לכולהו שיורא דגט וע"כ יש אחריה כלום וע"כ פירש"י ז"ל דכל עיקר הפירכא מ"ט אמרו רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום הוא מ"ט צריכה כלל חליצה תהיה כמו חליצה דתפקיע הזיקה אפילו על החלק שקנה הגט וע"כ לא תהיה אחריה כלום אבל אי צריכה חליצה משום חלק שקנה הגט לא היה קשה למה אין אחריה כלום דזה פשיטא משורת הדין כיון דצריכה חליצה לחלק שקנה הגט ממילא צריכה חליצה גם על חלק של שיורא דגט ג"כ דלא קנה כל שיורא דגט אבל קפריך למה יש אחריה כלום דבאמת לא תהא צריכה חליצה כלום ויקנה לה לגמרי ולא יהי' אחריה כלום ע"ז משני הגזירה וזהו כונת רש"י ז"ל בדף נ"א הנ"ל דלא קני לכולהו שיורא דגט ויש אחריה כלום כדאמר טעמא לעיל מה טעמא אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום דפריך על מה יש אחריה כלום כפשיטא דלמה מהני מאמר אחר גט וביאה אבל כפשוטו כל עיקר הקושיא על פשוטו דלמה יש אחריה כלום הוא דלא תהא צריכה חליצה ויקנה לגמרי ויהי' ביאה מעליותא וממילא באמת יהי' אין אחריה כלום ע"כ משני דצריכא חליצה משום גזירה ע"כ אין הביאה מעליותא ע"כ יש אחריה כלום אף להשיורא דגט ועפי"ז הכלל דבעי חליצה להצד שלא קנה מאמר ולא מהני הביאה למקני כל שיורא דמאמר ולא נפקע הזיקה של שיורא דמאמר ע"י הביאה מובן בזה מה דגרסינן בתר הכי ר"ז בשם ר"ש תני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות וקשיא קנה מאמר כו' ומשני לא קנה מאמר אלא זיקה פי' דלא קנה מאמר כלל ונשארה רק זיקה בעלמא וקשיא קנה זיקה כו' ומשני שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן כמה דרבנן אמרו המאמר קונה ומשייר כן אמרו זיקה קונה ומשיירת פי' דקשיא אם אפילו מאמר לא מהני אלא זיקה לבד והרי חשובה נולד ולא יבום וצרת ערוה הוי ע"י הזיקה לחוד מ"מ קשיא אם קנה זיקה לגמרי וחשובה עי"ז צרת ערוה א"כ הרי חשוב יבום ולבסוף נולד כיון דחשובה ככנוסה והוית צרת ערוה עי"ז וא"כ כיון דככנוסה חשובה א"כ הרי נפקע הזיקה מאחיו הראשון וחשובה בא ומצאה בהיתר כיון דנפקע הזיקה מאחיו הראשון ואלו לא קנה הזיקה הראשונה אסורה והשניה מותרת ולא הוי צרת ערוה כלל ע"ז משני שמא זיקה לר"ש כמאמר לרבנן כמה דרבנן אמרי המאמר קונה ושייר כן ר"ש אומר זיקה קונה ומשיירת וע"כ כיון דאיכא שיור בהזיקה ע"כ לא פקעה הזיקה אפילו הצד שקנה הזיקה לא פקעה הזיקה מאחיו הראשון דהא אפילו ביאה לא פקע הזיקה כשאינו רק על חד צד על שיורא דמאמר לא פקעה הזיקה אפילו מחד צד הזה וצריכה חליצה על הצד הזה ג"כ א"כ כ"ש דהזיקה אפילו דחשובה ככנוסה לא פקעה הזיקה מאחיו הראשון אפילו על צד הזה שקנה זיקה וכיון דלא פקעה הזיקה מאחיו הראשון א"כ לא שייך למימר בא ומצאה בהיתר וע"כ לא חשיב יבום ולבסוף נולד ופריך וקשיא צד שקנה זיקה כנגדו אסור בצרה צד שלא קנה זיקה כנגדו היתר בצרה דלעולם צד שקנה זיקה שפיר כנגדו אסור בצרה משום דהוי צרת ערוה של א"א של הב' ולא חשובה יבם ולבסוף נולד ז"א כיון דהזיקה לא קנה כלו אף במה שקנה לא פקע הזיקה מאחיו הראשון והא דפריך תחלה וקשיא קנה זיקה שתיהן מותרות אלמא דעל ידי זיקה אי חשובה קנה זיקה חשוב נמי יבום ולבסוף נולד זה דווקא באם קנה זיקה לכולהו אבל להמסקנא דלא קני זיקה רק מקצת לא פגע הקנין הזיקה אף מזה המקצת זיקת אח הראשון וע"כ צד שקנה זיקה הוי צרת א"א של הב' וצד שלא קנה זיקה כנגדו הותר בצרה וצריך להיות חולצת ולא מתיבמת כמו לרבנן ומשני אר"ש וכי יש מנפ"ש בעריות מיי כדון כהיא דאמר ר"א בשם רבב"ח כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נדון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה לשון הזה הוא לשון הירושלמי במס' קדושין פ"ג וכדפירש הרשב"א ז"ל במסכת קדושין פ"ג דכיון דאין היבמה זקוקה לו לגמרי צד הקנוי שבה שייך התם לענין קידושי מאה דהצד הקנוי אינו זקוק לו ונעשה הצד הזה כערוה לצד השני ופטורה אף מן החליצה ופליג על רבנן דס"ל דחצי זקוקה חולצת ואיהו ס"ל דחצי זקוקה פטורה לגמרי ועיי' בחבורי מגדל דוד במערכה במס' קידושין שם מבואר שבכמה מקומות יש פלוגתא בזה בחצי זיקה אם היא זקוקה לחליצה וע"פ דברינו אלה יש להבין בזה שיטת רש"י ז"ל ע"פ פ' הרמב"ן ז"ל גבי ר' נחמי' במשנתינו פירש"י ז"ל דאין אחריה כלום ונפקא בגט בלא חליצה ובגמ' דף נ"א ע"ב גבי ר"נ והיא ביאה פסולה כמאמר שוי' רבנך פירש"י ז"ל דלא נפקא לי' מיניה בגט דקבעי נמי חליצה לזיקתו וכבר הרעישו כל הקדמונים ז"ל על פירש"י ז"ל וכ' הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל מביאו ביתר ביאור וז"ל ז"ל דר"י ס"ל דלר' נחמי' ביאה פסולה כמאמר היא בקנינה לומר שאינה פוטרת ועדיין צריכה חליצה לזיקתו כו' אלא שאין אחרי' מאמר וטעמי' דר"נ דאיהו גזר קצת ביאה אחר הגט משום ביאה דאחר חליצה ולפיכך פסלו אח הביאה במקצת שלא תהא פוטרת צרתה ושתהא היא צריכה חליצה והכל יודעין שאילו היתה ביאה או חליצה בתחלה לא היתה ביאה שלאחריהן כשירה ואעפ"י שאין אחר הבעילה פסולה גט ומאמר לא אתו למטעי בה כיון דמדאורייתא הוא מידע ידעי ובהכר שעשינו לה שהצרכנוהו חליצה אמרו כיון שהביאה דאחר הגט פסולה במקצת ביאה דאחר החליצה פסולה לגמרי דחליצה דאורייתא זו היא סברתו של רבי יוחנן כו' כו' ואפשר שזה דעת רש"י ז"ל שפירש במשנתינו דלר' נחמי' אין אחריה כלום ויוצאה לגמרי בגט וכאן פירש שהיא צריכה חליצה דהיינו סברה דר' יוחנן עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה דלמה באמת פירש"י ז"ל במשנתינו דלר"נ יוצאה בגט לחוד ולא פי' כדרבי יוחנן דהא בפ' ב"ש דפליג אדר"י אידחי שם במסקנא ומטעם זה כתב הרמב"ן ז"ל דקיימא כר' יוחנן ואי משום דגרסינן בסוף הפרק אליבא דר"נ כיון דחליצה דאורייתא מידע ידעי לאו דלא גזר כלל אלא כמו שכ' הרמב"ן ז"ל כיון דמדאורייתא היא מידע ידעי ובהכר שעשינו לה שהצרכנוהו חליצה אמרו כיון שהביאה דלאחר הגט פסולה במקצת ביאה דאח החליצה פסולה לגמרי דחליצה דאורייתא אבל לעולם א"ל הגזירה דביאה אחר החליצה לענין שצריכה חליצה לפוסלה במקצת אבל לדברינו ניחא דע"כ כל הגזירה של ביאה דלאחר חליצה היא רק על דצריכה החליצה כלל על קנינו של גט אבל מכיון דצריכה חליצה על קנינו של גט ממילא גם על שיורא דגט אף דקני לה מ"מ לא פקע הזיקה מצד הדין כנ"ל ולא מטעם גזירה כדמוכח מירושלמי דסוגיא דידן וע"כ הא דקאמר אליבא דר"נ כיון דחליצה דאורייתא מידעי ידעי היא ע"כ דלא צריכה חליצה כלל אף לחלק הקנין של הגט דל"ל על הא דתפיס מאמר לאחר הביאה ע"ז קאמרינן מידע ידעי אליבא דר"נ דלפ"ז הי' משמע דלרבנן הא דתפיס מאמר הביאה הוא משום גזירה וכאשר הוכחנו מוכח מירושלמי דזה הוי מצד הדין ולא משום גזירה וע"כ הא דקאמרינן אליבא דרבנן הגזירה היא על מה דצריכה חליצה וע"כ כדקאמרינן אליבא דר"נ דל"ל הגזירה ע"כ א"צ חליצה וע"כ פירש רש"י ז"ל במשנתינו דלר"נ א"צ חליצה כלל כיון דל"ל הגזירה כלל וע"כ דהגזירה לא קאי רק על מה דצריכה חליצה ולא קאי הגזירה על מה דתפיס מאמר אחר ביאה שלאחר הגט וע"כ מסתמא דגמרא סוף סוגיא ע"כ מוכח דלא כר' יוחנן אלא דאליבא דר"נ א"צ חליצה ורק ר' יוחנן לחוד הוא דס"ל דר"נ מצריך חליצה. גבי ביאה פסולה ועושה אותו כמאמר ולא גריעא ממאמר אלא הכל כמאמר לר"ג דאין מאמר אחר מאמר ואין מאמר אחר ביאה שלאחר גט וס"ל דהביאה קונה ומפקעת הזיקה מכל שיורא דגט אבל לפי המסקנא דר"נ לא ס"ל הגזירה ע"כ דאין צריך חליצה ודוק: