הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו ושקל ע"י עצמו אם נתרמה התרומה מעל. משמע מהך מתני' דבלא נתרמה התרומה לא חשיב דהקדש אלא עדיין דהדיוט הוא וכן כתב הכ"מ ז"ל בפ"ג מה' שקלים הי"א ע"ש וקשה לפי מה דקי"ל כרבא דס"ל הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם אפי' מתה משום דמשעת שאלה איתחייב באונסין מהא דגרסינן במס' ב"מ דף נ"ח דפריך על הא דקאמר ש"ח אינו נשבע ורמינהו בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שנאבדו אם משנתרמה התרומה נשבעין לגזברין פי' אם משנתרמה התרומה נאבדו נשבעין לגזברין משום דלאחר שנתרמה התרומה הרי דמי כאלו נכנס ברשות הקדש ואם קודם לכן נשבעין לבני העיר כו' נשבעין לבני העיר במעמד גזברין כו' ע"ש ולכאורה קשה האיך נשבע השליח לגוברין והא לאו שומר שלהן הוא אלא ע"כ הוא כמו לעיל דף מ"ב ע"ב גבי ספסירא עם הרועה דפריך רש"י ז"ל ותמה אני מנין לרמב"ח דין זה מה לו לספסירא עם הרועה הא לאו שומר שלו הוא ונראה לי ממתני' השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר וכו' ואוקימנא הלכה כר"י אלמא אע"פ שאין הבעלים בע"ד של שואל והשוכר שהוא לו בע"ד אינו חסר כלום שהרי פטור באונסין אפ"ה הואיל ויש לו דין על השואל לגבות יעמדו בעלים הראשונים במקומן וגובין מן השואל ה"נ הואיל ויש ליתומים לגבות מן הרועה שהוא ש"ש שלהם יעמדו בעלים במקום היתומים וגובין עכ"ל וה"נ איתא בירושלמי פ' הכותב דגרסינן שם ביקש להשביע את השואל פי' הבעלים אם ביקשו להשביע את השואל מהו נשמעיני' מן הדא נדר ושבועה אין לי עליך כו' אבל משביע את יורשיה וכו' הדא אמרה שאם ביקש להשביע את השואל שהוא משביעו כו' אלמא בפירוש דאע"ג דהראשון פטור מ"מ הבא מכחו חייב וה"נ דכוותיה כשם שהבעלים יכולין להשביע את השואל כן הספסירא משביע להרועה וה"נ דגזברין משביעין את השלוחין משום שעומדים במקום בני העיר כיון שבני העיר יש להם דין על השלוחין ויכולין להשביען כמו כן הגזברין עומדין במקומן ומשביעין ולכאורה קשה דמאי פריך על המתני' דקתני לגבי הקדש ש"ח אינו נשבע מהך מתני' ז"א דהא הבעלים נתנו להם השקלים קודם שנתרמה התרומה ואילו נאבדו קודם שנתרמה התרומה פשיטא דנשבעין לבני העיר דהא הוי עדיין מעות הדיוט כדמוכח מהך מתני' דמס' שקלים דקודם שנתרמה התרומה הוי עדיין מעות הדיוט וא"כ אפילו שנאבדו לאחר שנתרמה התרומה דהוי הקדש ונמצא דהוי האבוד בשעת פטורא מ"מ השומר מחויב חיובא דשומרין משעת משיכה אע"פ שנאנס בשעה שהוא בר פטור מ"מ חיובא דשומר עליו למפרע משעה שמשך דהא אפילו מת קודם האונסין ואינו בר חיובא מ"מ נשתעבדו נכסיו למפרע ומחוייבין היורשין לשלם ה"נ חיובא דשבועה אפילו נאבד בשעת פטור מ"מ חיובא דשבועה עליו למפרע בשעה שהוא היה דהדיוט וע"כ צריד לישבע לבני העיר ע"כ נשבעין לגזברין דעומדים במקום בני העיר כנ"ל וא"ל דהאיך נשבע להקדש הא להקדש פטור ולא שייך שבועה להקדש ז"א דהא אפי' תימר ששייך שבועה להקדש מ"מ הרי פטור מהגזברין משום דלאו שליח שלהן הוא אלא ע"כ משום דהגזברים עומדים במקום הבני העיר כנ"ל א"כ נשבע שפיר לגזברין דהן באין בכח של בני העיר ובאותו כח של בני העיר נשבעין לגזברין א"נ ל"ל לתרוצי בש"ש ונשבעין ליטול שכרן ונשבעין לבני העיר במעמד גזברין הא אפילו בש"ח אתיא דנשבעין לבני העיר במעמד גזברין ולבני העיר ע"כ מחויבים שבועה אכן ז"א דהא הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ב מה' שכירות דאם הקדיש המפקיד פטור השומר להקדש מגזה"כ ישלם שנים לרעהו והוא מן המכילתא כדאיתא בכ"מ ז"ל דבעינן שיהא בשעת תשלומין של הדיוט ודו"ק: