מתניתא פליגא על ר"י בר"ב לגין טבו"י הר"ז תרומה למחר משתחשך כו' אלמא דיכול לעשות תרומה על מחר פתר לה לשעבר כלומר בדיעבד והתני ר"ח אומר הרי דאף לכתחלה ומסקינן דחזר ר"י בר"ב מהדא ופריך מאי כדון פי' האיך יכול לעשות תרומה על מחר ויחול התרומה בשבת ומשני מכבר לשאפרשנה. הגע עצמך שהיתה תרומה טהורה כו' עד סוף הסוגיא כדי להבין הסוגיא הזאת מוכרחין אנחנו להקדים שיטת הירושלמי במקום אחר ועי"ז יתפרש היטב ונבין האי סוגיא כמאמרם ז"ל ד"ת עניים במקומם ועשירים במקום אחר גרסינן בירושלמי במס' פסחים פ"ג גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה. ושיטת הירושלמי דמערים ואומר זו אני רוצה לישן ומשני אחת בתנור [ולא כשיטת הש"ס דילן דקורא שם אחר אפיה והוא נותן לכהן אחר יו"ט אלא דמשייר אחת בתנור ונשרפת שם ואי דאין שורפים קדשים ביו"ט ע"י הערמה שרי] ופריך ע"ד דר"א יקרא לה שם וירדנה ולמה מניחה בתנור ומשני אסורה לטלטל דהא אין מטלטלין תרומה טמאה ופריך וירדנה ויקרא לה שם ומשני חיישינן לתקלה דאכילה דהא תרומה טמאה אסור להניחה בבית אלא צריך להניחה בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה דחיישינן לתקלה דאכילה ופריך ויוליך עמה אחרת לקרן זוית כההיא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה עם החולין. ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה [ומוכח מכאן דשיוליכנה לקרן זוית קודם קריאת שם ושם יקרא לה שם גם זה אי אפשר דהאי קרן זוית הוא המיוחד לתרומה טמאה ואין מניחין שם חולין כלל ע"כ צריך לקרות שם קודם שיניח בקרן זוית ומתורץ בזה קושית הש"ק ז"ל] חבריא בעי וישליכנה לאשפה ויקדישנה פי' דהוי מקום מאוס ולא חיישינן לתקלה שיאכל [כמו דאיתא במס' ב"ק דף קט"ו ע"ב ובמס' פסחים דף ל"ג ע"ב עיי"ש דזה הוי תקנה בכל מקום שלא יבוא לידי תקלה] ומשני דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו פי' כיון דישליכו לאשפה ויהיה מאוס יהא ממילא הפקר ורשאי כל אדם לזכות מן האשפה ע"כ האיך הוא מקדיש דבר שאינו שלו. ופריך ויקדישנה וישליכנה לאשפה כדפירש הק"ע ז"ל דמוליכנה על האשפה ויקדישנה וישליכנה שם מידו ומשני ויש אדם מפקיר דבר שאינו שלו פי' כיון דישליך על האשפה והיה כל אדם רשאי לזכות וא"כ האיך הוא רשאי להפקיר דבר שאינו שלו [וע"י זה הפירוש מתורץ קושית גליון דמקשה על הב"ח ז"ל] נמצא למידין אנחנו מהאי סוגיא דתרומה טמאה ביו"ט דאסור לטלטלו חיישינן לתקלה שמא יאכל כיון דאסור לו להוליכה לקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה. ועי' בתוס' ז"ל במס' שבת דף י"ח ע"ב ובמס' ב"ק דף קט"ו ע"ב ד"ה אתי וכו' דמאן דחייש לתקלה שמא יאכל אפילו לשהות זמן מועט חיישינן לתקלה. והכא מוכח מהאי סוגיא דאף שיהא מוכרח לשהות יום אחד מעל"ע אחד חיישינן לתקלה שיאכל. ועפ"ז עולה כעין חומר בע"ה הסוגיא דידן. דר"א ס"ל דעומד אדם מע"ש ואומר הר"ז תרומה למחר כיון שהתנאי הוא בע"ש לא איכפת לן מה שחל התרומה בשבת ור"י בר"ב ס"ל דאסור. אע"פ שהתנאי הוא בע"ש ולא שרינן אלא בדמאי ברפ"ז גבי המזמין אע"ג דגבי הלכה ה' גבי היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו גבי וודאי גרסינן נמי שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה למחר. לפי גירסת הירושלמי כדמוכח ברפ"ז עי' בשנו"א ז"ל דכתב בהדיא דגי' הירושלמי גבי תאנים הרי הן תרומה למחר משמע דמפריש למחר אכן ז"א דר"י בר"ב מפרש להמתניתין דס"ל דיש ברירה וההפרשה הוא על למפרע וכשמפריש בשבת חל התרומה מע"ש. ואינו אסור לעמוד מע"ש ולאמר הר"ז תרומה למחר רק באופן שיחול התרומה על מחר ונמצא דחל ההקדש בשבת משא"כ דלא חל ההקדש בשבת כי אם למפרע מע"ש. וקמ"ל התנא דיכול להפריש אף בשבת על למפרע ועפ"ז יתבאר הסוגיא דידן דהנה במס' דמאי גרסינן לבתר דמסיים אית לך מימר לשעבר מתניתן הלכה ה' היו לו טבל ולבתר המתניתין בגמ' מתחיל הגמ' מאי כדון והפריד בין הדביקים במתניתין דהיו לו תאנים. ולא כגי' דבמס' שבת דגרסינן בב"א ובאמת הגי' דבמס' דמאי מתוקנת דלבתר המתניתין דהיו לו תאנים גרסינן מאי כדון פי' דקשה על ר"י בר"ב מהמתניתין דהיו לו תאנים ומשני לא כמו דקס"ד דאין ברירה ומיירי דמפריש תחלה ואח"כ אוכל ורק דמותר להפריש אפילו ודאי בשבת מחמת שהיו לו תנאי והתרומה חל משעת הפרשה ז"א אלא דמתניתין ס"ל יש ברירה ומכבר לכשאפרשנה. פי' דחל לבתר הפרשה למפרע ואוכל בלא הפרשה ומפריש אח"כ כמו לר"מ בהלוקח יין מבין הכותים דהתם מפריש אחר שבת ואוכל בשבת בלא הפרשה כלל ומתניתין דידן קמ"ל דמותר אף להפריש בשבת כיון דחל ההפרשה על למפרע ובאמת אוכל בלא הפרשה דהוא מכבר לכשאפרשנה ומסיים והולך. הגע עצמך בניחותא היתה תרומה טהורה מכבר לכשאכלנה פי' דלאחר האכילה חל התרומה מכבר ונמצא דלא אכל טבלים ומתוקן לכשאכל מכבר ולא דמפריש קודם האכילה כדקס"ד. הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה מכבר לכשאניחנה בקרן זוית דהא אסור להפריש בשבת תרומה טמאה אפילו כשהיה לו תנאי שמא יאכל כמו דאסור לרדות ביו"ט חלה טמאה ולהניחה בביתו משום דחיישינן לתקלה דתרומה טמאה צריך להניחה בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה משום תקלה דאכילה ואי דיוליכנה לקרן זוית ז"א דהא אסור לטלטלה להניחה בזוית ולהניחה בזוית ולקרא לה אח"כ שם ג"כ אי אפשר כנ"ל אבל כשתהי' תרומה מכבר לכשיניח בקרן זוית נמצא דהניח בזוית לכתחילה תרומה טמאה דחלה שם תרומה מתחילה למפרע קודם שהניחה והיינו דקאמר מכבר לכשאניחנה בזוית ולא דיניחנה בזוית ונקרא לה שם תרומה אח"כ ז"א לשיטת הירושלמי במס' פסחים הנ"ל וכי תימא האיך רשאי להניח בזוית כיון דיהיה תרומה למפרע נמצא דמטלטל תרומה טמאה ע"ז מסיים תני מטלטלין אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה. אמר ר' זעירא הדא אמרה טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלו פי' דר"ז מפרש להברייתא דמיירי בטבל שיש עליו תנאי דמותר לטלטלו הגם שיש בתוכו תרומה טמאה. ע"כ ההיתר דטילטול שפיר דמי [והא דבמס' פסחים הנ"ל אינו מטלטלו כשהוא טבל לחלה ז"א כדברינו לעיל דאין ה"נ דמותר לטלטלן רק דאין לו להניח בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה אלא תרומה טמאה בלבד דיהא היכר דאסור באכילה משא"כ טבל אין מניחין שם משא"כ בסוגיא דידן דנעשה תרומה למפרע) ומסיים כיצד הוא עושה דהא אסור להפרישו דאסור בטלטול להניחו בקרן זוית נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר. כן הוא פי' הסוגיא בע"ה. והרמב"ם ז"ל פסק דלא כר"מ ודאין ברירה בדאורייתא ולפי גירסת תלמודנו לא גרסינן במתניתין דתאנים הרי הן תרומה למחר אלא הרי הן תרומה ונמצא דמפריש אחר שבת וע"כ כתב בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל דהוא כר"מ אבל אנן דקי"ל דאין ברירה אינו אוכל בלא הפרשה אלא דמפריש ואח"כ אוכל ומותר להפריש בשבת מחמת התנאי אפי' בודאי אבל לר"י בר"ב דס"ל דאסור להפריש בשבת אפילו בתנאי ולפי גירסת הירושלמי למחר ע"כ מפרש דהתנא אזיל בשיטת רבי מאיר דיש ברירה ואוכל ואח"כ מפריש וקמ"ל התנא דאינו צריך להפריש אחר שבת אלא דיכול שפיר להפריש בשבת כיון דחל ההקדש למפרע מע"ש. וראיתי בס' נו"י ז"ל שכתב דזהו תירץ על מתניתין דלגין מכבר לכשיפריש ומביא ראיה מפ"ב דמס' מע"ש דאף דלמפרע הוא תרומה מ"מ אינו נטמא בלגין. והמעיין בפ"ב דמס' מע"ש בשנו"א ז"ל אין משם ראיה כ"כ. והנלפענ"ד כתבתי. ודו"ק: