בשאמר לו לסוד אח הבית הזה כו'. הפ"מ ז"ל ומהרא"פ ז"ל מפרשין דמיירי במכר לו הבור. וקשה להבין א"כ מאי קמ"ל בסיוד כיון דשלו הוא פשיטא דהוא חייב ועוד למה נקט סוד את הבית ולא נקט סוד את הבור. ע"כ נראה לפענ"ד כמו דמבואר בפנים ולזה צריך להא דר"א דשמירת נזקין כשמירת קנין. והנה בבבלי דף נ"א ע"ב גרסינן גבי ב' שותפין דמשימסור לו דליו חייב השני. ואח"כ גרסינן אמר ר"א המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דלי' קנה. ולכאורה נראה דזהו ג"כ כשיטת הירושלמי. אבל ז"א דהא מסקינן דלא מהני מסירת דליו אלא במקום אמירת חזק וקני. ומסירת דליו גבי שמירת נזקין לא מהני אלא דווקא בשותפין כדכ' הרמ"ה ז"ל מובא בשטמ"ק ז"ל. ומכאן מוכח כשיטתו ז"ל דהא משמע בירושלמי בסוגיא דידן דאי סייד לא הוי קנין לא מחייב גם בשמירת נזקי'. וכיון דמסירת דליו לא הוי קנין לא מחייב בשמירת נזקי' באינש אחריני אלא דווקא גבי שותפין ודוק: