תני ר"ח כו' ע"י הירושלמי יאיר עינינו בע"ה בסוגית הבבלי דף ט' ע"ב דגרסינן ת"ר כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כיצד שור ובור. וקשה מאוד היכן מצינו בכל התורה כולה לשון כזה לשון כיצד דמאי קשה לו דקאמר כיצד הא כפשוטה ניחא כל שחייבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו ומאי חסר לנו דשאל כיצד עד דמוקי בשמסרן לתרש. ומאי שייך חשו"ק הכא. אבל ע"פ הירושלמי ניחא שפיר דהנה לכאורה קשה לשון המשנה דקתני כל שחייבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו למה נקט לשון הכשרתי הול"ל כל שחייבתי בשמירתו חייבתי בנזקו אלא ע"כ דקמ"ל הילכתא בזה והיא דלשון הכשר נזקן נקרא נזקי ממון לאפוקי נזקי גוף. כדאיתא בירושלמי כו"כ פעמים דקרי נזקי ממון הכשר נזקין. ונזקי גוף נקרא נזקי גופו. ע"כ נקט התנא הכשרתי את נזקו דהוא נזקי ממון לאפוקי נזקי גופו. ע"ז קאמר התנא כל שחייבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כיצד ר"ל כיצד משכח"ל דדבר שחייב בשמירתו אינו חייב אלא על נזקי ממון בהכשר נזקין ולא על נזקי גוף הא בארבעה אבות איכא שור ובור ושן והבער ובכולן חייב שמירתו בין בקרן ושן ורגל ובור בין בהבער דהוא נזקי גוף דאשו משום חציו דחייב בד' דברים. ולמה נקט התנא רק הכשר נזקין דהוא שמירה על שור ובור ולא שמירה של נזקי גוף. ע"ז מפרש כיצד משכח"ל דחייב בנזקי ממון בחיוב שמירה ולא בנזקי גוף ע"ז מפרש שור ובור שמסרן לחשו"ק חייב משא"כ באש משום דצבתא דחרש קגרים. ע"כ משכח"ל דחייב על הכשר נזקין ולא על נזקי גוף דאש משכח"ל ע"י מסירת חשו"ק. ואפילו למ"ד דאשו משום ממונו נמי ממעט אש מתיבת הכשר נזקין דהא בשור ובור לעולם לא הוי אלא הכשר נזקין דאפילו המעמיד בהמות חבירו על קמת חבירו נמי אינו חייב מטעם אש. ולא הוי נזקי גופו משא"כ באב נזקין דאש משכח"ל נזקי גופו בהניח אש על גבי כלי של חבירו או על גופו עיי' בתוס' ז"ל דף נ"ו ע"ב ד"ה מעמיד לפיכך נקרא האב דאש לא הכשר נזקין לבד אלא נזקי גופו ג"כ כדאיתא בדף כ"ב ע"ב עיי"ש וע"כ נקט התנא הכשר נזקין לומר לך דמשכח"ל דחיוב שמירה אינו חייב בתשלומין רק בשור ובור דהוי רק הכשר נזקין משא"כ באש דהוי נזקי גופו ג"כ וכיצד משכח"ל ומסיק דמסר לחרש ושו"ק: