שלום עליכם מלאכי השלום כו'. הענין מה שאנו אומרים בליל שבת קודש. דהנה איתא בזוהר הקדוש חזיוהו לר' אלעזר בן ערך דהוה עציב אמרו לי' אמאי את עציב אמר להו אי מטרוניתא בעציבו משמשייהו מה עבדין כו'. דהנה החכמים הקדושים כל מגמתם וכל עבודתם בעולם עבור השכינה הקדושה שתוושע במהרה ותמיד בכל ימיהם הם נאנחים ומצטערים על גלות השכינה הקדושה. וז"ש הכ' מלאכי שלום מר יבכיון. דהנה ידוע כי מעת שנחרב בהמ"ק שיבנה ב"ב הקליפה גוברת מאד בעולם. ושורש כל הקליפות הוא עמלק בגימ' מ"ר. [כמבואר במ"א ובמגלת אסתר בפ' צעקה גדולה ומרה מ"ר ו"ה]. וז"פ מלאכי שלום מר יבכיון רמז על החכמים הקדושים שנקראים מלאכי שלום שכל מגמתם בעולם שיהי' שלום למעלה היינו שהשכינה הקדושה תהי' במהרה בשלימות. וז"פ ונתתי שלום בארץ רמז על השכינה. וזה שים שלום. שים אותיות שם י'. יו"ד רמז לחכמ"ה אותיות מחכ"ה. וז"פ אוהבי ד' המחכים בבנין אריאל המחכי"ם אותיות החכמי"ם כי הם המחכים תמיד לבנין בהמ"ק במהרה כנ"ל. וזה שאמרו בגמ' התקין ר"ג ביבנה ר"ל במהרה יבנ"ה. וז"פ וחכמים אומרים לשון מחכה כנ"ל. אבל כד עייל שבתא איהי אתיחדת ואתפרשת מסט"א ואשתארת ביחודא דנהירו קדישא. ומה שבכל ששת ימי המעשה הוא בבחי' מ"ר נעשה עתה בחי' רם כמ"ש רם על כל גוים ד'. ולזה ביום השבת שישו ושמחו כו' כי בשבת יש עלי' לכל העולמות כמו בזמן הבית [כמ"ש בפי' הגמ' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. פי' אף כי בזמן הגלות הבהמ"ק הוא נגנז. הנה זאת המתנה טובה שבת קודש כנ"ל]. וז"פ שלום עליכם מלאכי השלום הם הת"ח המרבים שלום בעולם אשר בכל ששת ימי המעשה הם בוכים ונאנחים על חורבן בהמ"ק כמ"ש מלאכי שלום מר יבכיון. אבל בש"ק אומרים להם שלום עליכם מלאכי השלום כנ"ל, והבן:
ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. הנה יש לדקדק מהו לשון נחלה. הנ"ל לבאר הענין עפ"י מה שכבר בארנו בגודל מעלת הצי"ע אשר הוא הצנור מהשפע היורד למטה שיהי' בקו היושר לכנ"י בשמירה מעולה מהחיצוני' לבל יבוזו זרים. ובזה הי' רצונו ית"ש תיכף בשעת בריאת העולם שיהי' כן בכל דור ודור צי"ע. וז"ש חנון ורחום וצדיק. והצדיק הוא הממוצע אשר על ידו תרד השפע כנ"ל. והוא המעורר בחי' הצדיק שלמעלה. וז"ש חנון ורחום הש"י המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית עכ"פ צריך ג"כ לצדיק כנ"ל. וז"ש עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כו'. פי' צדיק כזה אשר ביכולתו לעורר בחי' צדיק שלמעלה. וז"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. פי' כשהאור הוא בבחי' זריעה ע"י הצדיק אז ממילא לישרי לב שמחה כי הם בטוחים על השפע שיהי' בבחי' שמירה מעולה לבל יבוזו זרים. וז"ש שתולים בבית ד' בחצרות אלהינו יפריחו. פי' עיקר מעלת הצדיק הוא בעולם העליון כי הוא שתול שם. אך גם בעניני צרכי עולם הזה הדומה לחצר ופרוזדור נגד עוה"ב גם פה יפריחו לעשות פרי שירדו השפעות טובות לבני ישראל כמ"ש להגיד כי ישר ד' צורי ולא עולתה בו. פי' שהשפעות ילכו ביושר לבני ישראל ובני עולה לא יגעו בו ולא ישלטו בם זרים. רק לבני ישראל ימלא ידם מברכת שמים ושפע טובה וברכה ולזה מצינו שהקפיד הש"י ב"ה על כבוד הצדיקים יותר מכבודו כביכול כמו שמצינו בירבעם בן נבט כששלח ידו על עדו הנביא ותיבש ידו. ועל מה שמרד נגד כבודו ית"ש שעשה העגל לא עשה בו מאומה. אך מאשר כי כל תהלוכות העולם צריך להיות ע"י הצדיק לכן הצדיק חשוב בעיני הש"י ב"ה. כי הקב"ה הוא חפץ חסד ודרכו להטיב כמ"ש טוב ד' לכל כו'. וכאשר השפע יורד בלי צמצום יכול לשלוט בו יד זרים. כאשר עינינו ראו בזמן הגלות העכו"ם היו שלווים ושקטים וכנ"י הם דלים וסחופים בדיוטא התחתונה לרש אין כל:
והנה אי' בזוהר הקדוש כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין. והשפע היורד בש"ק הוא בשמירה מעולה מהחיצוני'. וז"ש יום קדוש הוא מבואו ועד צאתו כל זרע יעקב יכבדוהו כו' כי להם יאתה השפע כמ"ש משוך חסדך ליודעיך כו'. והשפע היורד בשבת הוא בבחי' קדושה מבואו מעולם העליון עד צאתו לעולם הזה לכן רק לזרע יעקב יכבדוהו. וזה שמסיים ברכת הקידוש ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו שנתת הכח לצדיקי הדור שיהי' השבת להם לנחלה כי גם הם בבחי' שבת. כי כמו שהשפע היורד בשבת הוא בשמירה מעולה מהחיצוני'. כן הי' כוונת ורצון הבורא ב"ה להיות ג"כ בכל דור צי"ע אשר בידו יהי' צנור ההשפעות שירדו לכנ"י למען לא יבוזו זרים. ובזה נוכל לפרש הפ' במגלת רות. ישלם ד' פעלך ומשכורתך שלימה מעם ד' אשר באת לחסות תחת כנפיו. פי' שיהי' משכורתך וההשפעות שלך בשלימות לבל יגעו בם זרים. מעם ד' הוא הצדיק הדבוק בד' כמ"ש עזרי מעם ד' כו'. ואם תשאל מי הוא הצדיק כזה. אשר באת לחסות תחת כנפיו. כידוע אשר באותו הדור הי' בועז בחי' צי"ע, והבן:
עוד י"ל בברכת הקידוש שמתחיל ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו כו' ומסיים ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו לכאורה הוא כפילת הדברים. אך הנה כבר בארנו כי יום השבת הוא בחי' נשמה לכל מעשי ששת ימי בראשית וכל התו"מ שנעשים בכל ימי השבוע הם כגוף בלא נשמה עד יום השבת אז נעשה ונגמר בהם בחי' נשמה. וכן הוא בכל העולמות. וגם בכל השמות הקדושים אי' בזוהר הקדוש וכד אנת תסתלק מיניהו אשתארו כולהו כגופא בלא נשמתא. וז"ש אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו כי ע"י השבת עולים למעלה לרצון כל התורה ומצות מכל ששת הימים ונגמרים במלואם וטובם ונבראו מהם מלאכים ולזה אומרים בליל שבת שלום עליכם כו' הם המלאכים שנבראו בששת ימי המעשה מתורה ומצות. ומסיים הברכה ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו:
וזהו ענין אחר להורות לנו גודל מעלת הצי"ע שיש כח ביד הצדיקים לבטל כל גזירות קשות כמ"ש הרב הקדוש בעל קדושת לוי זלה"ה. ברוך גוזר ומקיים. ברוך מרחם על הארץ. פי' אם תתנהג במדת הרחמים אז תהי' בבחי' גוזר ומקיים. אבל ח"ו אם בהיפך כשתגזור ח"ו רעה על הארץ לא תתקיים הגזירה כי ביד הצי"ע לבטל הגזירה. וזה ג"כ הפי' ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת וכו' ע"ש. וז"ש ואתה לא כן נתן לך ד' אלהיך. פי' שנתן הכח ביד הצדיק שיאמר לא כן. כי על הרעה לא יסכים והקב"ה גוזר והצדיק מבטל. וז"פ רם על כל גוים ד'. פי' אצל הגוים הוא רם כי אינם יכולין לבטל הגזירה כלל אבל בנ"י הצדיקים הם בחי' צדיק מושל ביראת אלהי'. וז"פ למה יאמרו הגוים אי' נא אלהיהם ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה. פי' זה הדבר בעצמו יאמרו הגוים שאין בנו כח לבטל. אך כאשר חפץ עשה כי אין מוחה בידו. לכן הראנו נא בישועתך להראות העמים כי יש כח בידינו לבטל הגזירה. וז"פ כי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם. פי' אם הש"י רוצה ח"ו להביא דינים על בנ"י. הנה ע"י עבדיו הצדיקים הוא מתנחם על הרעה ומבטל הגזירה כמ"ש וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. וכזה פרשתי בפ' וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בנ"י לפני מותו פי' בזה בעצמו ברך אותם לפני מותו לבל יחסר מהם תמיד בכל דור שיהי' בהם צדיק מושל ביראת אלהים. איש אלהים. לבטל מהם כל הדינים להפוך לרחמים:
ונחזור לענינינו. כי זה הסיום בברכת הקידוש ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. כי הצדיק הוא ג"כ בבחי' שבת לעורר מדת הרחמים כי מחמת האהבת הצדיקים נתן בהם כח לבטל גזירתו. וזהו באמת רצונו ית"ש תיכף בשעת בריאת העולם כאשר בארנו. וז"פ באהבה וברצון הנחלתנו הצדיקים שבכל דור ודור. וז"פ בגמ' כל האומר ויכולו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי הנה בכל ששת הימים לא נזכר רק שם אלהים בחי' מדה"ד. ומשבת ואילך כתי' ד' אלהים לרמז כי ע"י השבת מתעורר הרחמים וכל הדינין מתעברין מיני'. כן הוא ג"כ כח הצדיק להפוך מדה"ד לרחמים. והוא כמו שותף במע"ב. כמו שהשותף יכול למחות בחבירו לבל יעשה דבר בלתי רשותו. כן ג"כ כח הצדיק. והבן:
(פסחים דף קא) אמר ר' ענן זימנין סגיאין הוה קאימנא קמי' דשמואל ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש קסבר אין קידוש אלא במקום סעודה. י"ל בדרך רמז דלשמואל הי' לו בליל שבת התפשטות הגשמיות בשעת התפלה וקא סליק בשעת התפלה לאיגרא היינו לעולמות העליונים ואח"כ בשעת קידוש נחית מאגרא לארעא והדר מקדש לעם הבאים אליו לשמוע הקידוש. ומה שבאים הצדיקים מעולם העליון לעולם הזה הוא משום דאין קידוש אלא במקום סעודה דכתי' ונקדשתי בתוך בנ"י ולא בתוך המלאכים אף שהם עומדים ומספרים תמיד כבוד אל וקדושתו. משום שלמעלה אין יצה"ר כמבואר בכל הספרים. וז"פ אין קידוש אלא במקום סעודה היינו אצל בני אדם שהם אוכלים לשם קדושת שבת. ועבודה זו יותר גבוה מעבודת המלאכים וק"ל. וכזה יש לפרש ר' הונא קדש ואתעקר לי' שרגא ועיילי' לי למאני' לבי גננא רבה ברי'. דהיינו הקב"ה בשבת שורה על בנ"י כמ"ש בזוהר הקדוש לעשות את השבת לדורותם דירה לשכינה וק"ל:
אלהי הראשונים והאחרונים אלהי כל בשר אדון כל התולדות וכו'. הנ"ל דהנה תחלת הבריאה הי' באברהם כמ"ש בהברא"ם באברה"ם. ובו היו כלולים כל נשמות ישראל וכל נשמות הגרים וז"ש גר ותושב אנכי עמכם. נמצא כל ברי"ע הי' באברהם כאשר הוא כן הבריאה בשביל בנ"י. והנה כל המצות שעשה א"א ע"ה הי' עם כל הנשמות בנ"י וכל עשרה נסיונות ושהשליכו אותו לאור כשדים היו עמו כל הנשמות מבנ"י במסירות נפש ובאהבה ויראה הגדולה הזאת כנ"ל לכך נקל להם לישראל עתה לעבוד הבורא ב"ה ביראה ואהבה. וע"ז אמר הכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד'. יצוה לשון חיבור שכל הנשמות מבנ"י היו מחוברים עמו בכל עשיות המצות לכן בניו וביתו אחריו ישמרו דרך ד'. וזש"נ לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם. פי' עמהם כשהיינו עמהם ממש בחיבור עם אבותינו יחד כאחד כנ"ל. וכן בכריתות ברית היו כל הנשמות כלולים. וז"ש וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור. כל אתי"ן הללו ריבוין הם מורים על הנשמות שהיו כלולים עם האבות בשעת כריתות ברית כנ"ל. הנה זהו שנאמר אלהי הראשונים והאחרונים כאחד. כשהיו עדיין האבות לבדם בעולם הנה אז הי' הש"י אדון לכל התולדות שהיו מחוברים ומקושרים יחד עם האבות:
מוציא חמה ממקומה כו' המאיר לארץ ולדרים עלי' ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. יל"ד מה זה מוציא חמה ממקומה. הלא החמה אין לה מקום קבוע רק היא הסובבת בגלגל כמ"ש הולך אל דרום וכו'. אך יבואר הדבר להודיע גודל מעלת בנ"י כאשר הם בש"ק פותחים פיהם בשירות ותשבחות אזי כל צבא מרום המה נסוגים אחור והמה דוממים כמ"ש ביהושע אמר לחמה דום. וזה מוציא חמה ממקומה כנ"ל לאשר כי האור אשר נברא ביום הראשון מששת ימי בראשית הוא קודם לאור החמה אשר הוא נברא ביום ד' רק הוא נגנז וביום השבת הוא המאיר לעולם כולו כו' ובטובו מחדש בכל יום וכו'. וממילא כאשר מאיר האור ההוא ביום שבת אזי כל השפעות היורדים הם ע"י הקב"ה בעצמו מתחת ידו הרחבה ממש ולא ע"י השרים שלמעלה לכן לא ישלטו בם זרים לחטוף השפע ח"ו. וזה הרמז במשנה אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת. פי' כי בש"ק השפע יורד לכנ"י ע"י הקב"ה בעצמו כביכול. וז"ש דוד המע"ה תערוך לפני שלחן נגד צוררי. כאשר הש"י בעצמו יערוך לפני שלחן לא יהי' שום שליטה להחיצונים. וז"פ המשנה הפסח נאכל על השובע, כי גם ע"י מצות אכילת הפסח מביא שובע בעולם ופרנסות והשפעות טובות כמ"ש מהאוכל יצא מאכל ע"י אכילה בקדושה יצא מאכל הם השפעות כי גם ביציאת מצרים כתיב אני ולא מלאך רק ע"י הקב"ה בעצמו. וכן בשבת כד עייל שבתא כו' כל דינין מתעברין מינה כי לא ישלטו בם זרים וכל דינין מתעברין וכו':
גואלנו לימות המשיח. הפי' הוא דהנה בזמן הגאולה ב"ב אז יהי' התגלות כבוד הבורא ב"ה. ואז תהי' היראה גדולה מאד מפני הש"י כמ"ש ובאו במערת צורים ובמחילת עפר מפחד ד' ומהדר גאונו כו'. אך עתה בהגלות הנה נסתם עינינו ובעוה"ר אין פחד ואין מורא. אכן איש הנלבב נכון לשום אל לבו גם עתה. כי הנה כתיב אני ד' לא שניתי והוא הי' והוא הוה והוא יהי' בבחי' אחת בלי שום שינוי. לכן מהראוי להתעורר גם עתה בהיראה הגדולה העתידה. וזה גואלנו גם עתה ממאסר היצר ומגשמיות הגוף ונזכה לבחי' היראה של ימות המשיח:
טובים מאורות שברא כו'. יבואר עפ"י מ"ש הצירוף מאורות או"ר ת"ם היפוך אותיות מ"ת כי ביד הצדיקים שהם המאורות להפוך הכל לטובה. כאשר גם אז במ"ת יצאה נשמתן בכל דיבור ודיבור וירד טל של תחי' והחי' אותם וכולם נתרפאו כמ"ש בגמ' וכל העם רואים. וז"ש משה רבינו ע"ה יוסף ד' עליכם אלף פעמים לפי הידוע בסוד אלף זעירא כי אחר החטא לא נשאר בהם רק חלק אחד מני אלף מאור של מ"ת. שאז היו כולם במדריגה גדולה וכל העם רואים בחי' הראי' ואח"כ נפלו למדריגת השמיעה. וזה ויברך אתכם כאשר דבר לכם באותו בחי' שהיו אז בשעת מ"ת וכל העם רואים כמבואר במ"א:
טובים מאורות שברא אלהינו כו'. מלאים זיו ומפיקים נוגה נאה זיום בכל העולם שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה רצון קונם. פאר וכבוד נותנים לשמו כו' ראה והתקין צורת הלבנה. הנראה בביאור הענין עפ"י הדברים אשר כבר בארנו כי הצדיקים הם רומזים למאורות כמ"ש את המאור הגדול לממשלת היום וכו' והם אשר יודעים בסוד הטיקלא להוציא הני"ק מעומק הקליפות. וז"פ מלאים זיו ומפיקים נוגה. כפי הידוע שקליפת נוגה הוא סביב לגבול הקדושה שמ"ש ונוגה לו סביב [בזוהר ובכתבי האר"י ז"ל מהטיקלא הלוקטת הנשמות הוא נכנס קודם בקליפת נוגה]. וזה שכוחם גדול להוציא מהם הני"ק וזה מפיקים נוגה ועי"ז נאה זיום בכל העולם. שמחים בצאתם וששים בבואם הם הני"ק שיוצאים ממקום הקליפות המוציא יקר מזולל וששים בבואם לגבול הקדושה ואז עושים באימה רצון קונם. קונם אותיות קנ"ו מ'. קנ"ו גימ' יוסף בחי' צ"ע. וזהו היחוד יסוד מלכות. קנ"ו הוא בחי' יסוד. מ' רומז למלכות. וזה פאר וכבוד נותנים לשמו כי זהו ענין העלאת הני"ק שאומרים שירה כשעולים מעומק הקליפה לגבול הקדושה. צהלה ורנה לזכר מלכותו. רמז ג"כ ליחוד יסו"מ. זכר הוא מדת היסוד והשפעה. מלכותו מדת מלכות כנ"ל. קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה. יחוד השמש וירח כידוע לי"ח:
לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי כו'. דהנה כתי' וברכתו מכל הימים ר"ל הברכה והקדושה של יום השבת לכל איש ישראלי הוא מכל הימים הם ששת ימי המעשה כפי אשר נהג בהם. וזה ששת ימים תעבוד וכו' ביום השביעי שבת כו'. ר"ל ששת ימים תעבוד בעבודת הש"י אז ביום השביעי שבת לד' אלהיך כי הכל לפי רב המעשה של ימי החול כמעשהו בחול כן מעשהו בשבת. וזהו לאל אשר שבת מכל המעשים כו'. שבת וינפש:
עזרת אבותינו אתה הוא מעולם וכו' אשרי האיש שישמע למצותיך. הנ"ל לבאר עפ"י הידוע גודל מעלת הצדיק שבכל דור ודור הוא המגין על בני דורו ומעכב כל הפורעניות ר"ל כמ"ש חזקיה אך שלום ואמת יהי' בימי. שהי' מגמתו להגן על הדור וכל החובות מעוונות הדור עוד יתעכבו. לכן עתה בעתים הללו אשר התלאות ומצוקות העתים גברו מאד הוא מחמת החובות הישינים מכמה דורות שלפנינו. מחמת כי הצדיקים אשר לפנינו כל צדיק הדור עמד בפרץ להשיב חמתו מהשחית ח"ו. כי כן הוא העיקר התעוררת הרחמים שלמעלה הוא ע"י הצדיק שלמטה בעולם הזה בחיים חיותו כמו שמצינו במד"ר מגלת אסתר אצל גזירות המן שאליהו הלך וספר למשה רבינו ע"ה כי יצאה הגזירה לאבד את כל היהודים. ואמר לו משה יש צדיק אחד למטה. א"ל הן מרדכי שמו. א"ל משה אין לך מעתה לדאוג כלל. הנשמע מזה כי עיקר הישועה צריך להיות ע"י התעוררת הצדיק למטה בעולם הזה וזכות אבות לבד אינו מועיל להושיע. ולזה אומרים אלהינו ואלהי אבותינו הפי' בזה אלהינו הוא בחי' העבדות שלנו אשר אנחנו מקבלים עלינו עול מלכותו ית"ש ואלקותו. עי"ז נתעורר זכות מעלת אבותינו שהמשיכו אלקותו ית"ש על כל העולם. וזה ג"כ הפי' בזה. עזרת אבותינו אתה הוא מעולם. האמנם כי אתה בעצמך הוא עוזר לנו בזכות אבות. רק הוא מעולם אם יש צדיק למטה בעולם הזה המעורר הרחמים. כמ"ש להלן אשרי איש שישמע למצותיך ועל ידו מתעורר זכות אבות. וז"ש וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם. ר"ל כאשר אתה זוכר חסדי אבות ואתה רוצה להושיענו. לכן מביא גואל היינו הצדיק בעולם הזה לב"ב אשר על ידו יצמח הישועה. וז"ש וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. הכוונה בזה הוא על הצדיק שהוא בעולם הזה שהצדיק נקרא ארץ כמ"ש צדיקים ירשו ארץ. ועל ידי הצדיק אזכור להשפיע לכם מזכות אבות כל טוב סלה אמן:
נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש כו'. יש להבין למה צורך אנו אומרים שנקדישך כמו שרפי קודש מה יוצא לנו מדמיון הזה אל המלאכים. אך הנה כבר מבואר בזוהר הקדוש ובספרים שעיקר העבדות בתורה ומצות הוא ע"י מסירות נפש להקב"ה ואז עולה הכל. שזהו שורש העלאת מ"נ המבואר בהאר"י ז"ל שהוא מס"נ. וכן זהו עיקר התפלה כמשאה"כ הנה נא הואלתי לדבר אל ד' ואנכי עפר ואפר שהוא מסירות נפש לעפר ואפר בזה הואלתי לדבר אל ד'. זהו הקדמה וההתחלה לתפלה כנ"ל. והנה זה הפי' בק"ש שמע ישראל כו' ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וכו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. דהנה מצינו כי הקב"ה הוא נקרא לבב של בנ"י כמובא במד"ר ומוכח בפסוק כי נגע עד לבבך ע"ש. הנה זהו שלמדה תורה אותנו שבאם תהי' כל היום בכוונת המסירות נפש שמע ישראל למסור נפשך באחד כר"ע שאמר מתי תבא לידי ואקיימנה. וז"פ ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך אז והיו הדברים האלה על לבבך שהוא הקב"ה כמו שאמרו רז"ל עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק. כמ"ש ביום ההוא יהי' ד' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לאותן המצפים לתפארתו יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים ע"ש. הפי' הוא כנ"ל. כי ע"י התורה ומצות בכוונה הגדולה הנ"ל כביכול הקב"ה מתגדל ומתקדש והוא עתיד להתעטר ולהתפאר בישראל עמו בכל אלה במסירות נפש בין האומות עבור כבודו ית"ש ועד"ז והיו הדברים האלה על לבבך ושננתם לבניך. פרש"י אלו התלמידים כמו שמצינו בר' עקיבא שהי' לו כ"ד אלף תלמידים שנעשה כמעיין המתגבר ונובע בתורה. הנה זה בענין התורה ומצות כמו שבארנו. אכן עוד יש לרמז בכוונת ר' אליעזר הנ"ל שאמר לאותן המצפים תפארתו למי שמשים עצמו כשירים שהוא על אותן המצפים ישועות הש"י ודורשים יחודו שלא יהי' כוונתם עבור עצמם כלל לזכות עי"ז לעולם הזה ולעוה"ב ולא לשום תשלום גמול בהישועה העתידה. רק שיהי' כוונתם לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' לבדו אפי' שלא יהי' לו עה"ב כלל. הכוונה בזה שאמר אחד מן האמוראים ייתי ולא אחמיני'. פי' אפי' עוה"ב כלל ולא אזכה לחזות בנועם ד' אעפ"כ אני מתפלל ומחכה ומצפה שיבוא המשיח לישראל שימלא כל הארץ כבודו בב"א. והנה זהו שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קווינו לו ויושיענו זה ד' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. דהנה כפל הדברים בלשון הכתוב אינו מובן. אכן זה מורה על כוונת בני אדם שמתפללים על ביאת משיח יש שמתפללים על ביאת משיח וכוונתן על עצמן ג"כ שיהי' להם עוה"ב ושיחיו לעולם וכדומה ע"ז אמר הכתוב הנה אלהינו זה קווינו לו ויושיענו שיהי' לנו הישועה ג"כ באלהינו זה שיהי' לנו כל טוב בעוה"ב. אבל לא זאת המנוחה ולא זאת הכוונה והשמחה האמיתית בכבוד הש"י כי הוא עודנו שותף עמה. אבל הצדיקים האמיתים הם המצפים רק על יחוד שמו לבדו ית"ש. הנה עליהם אמר הכ' זה ד' קווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו של הש"י ב"ה לבדו ולאלו הצדיקים השמחה היא בשלימות ועליהם אמר הכ' שישו אתה משוש. הנה זהו הפי' שאמר ר' אליעזר שיהי' הקב"ה לעטרת צבי לאותן המצפים חסדו ותפארתו ית"ש ולא תפארת עצמו כלל וזה יכול לכל ת"ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים ואינו מכוון לעצמו כלל. והנה זהו הפי' בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך שהי' קשה להם כפל הלשון בכל נפשך ובכל מאדך וכמו שהערו המפורשים ז"ל. לכן אמרו בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך. היינו בכל לבבך הוא שמוסר כל לבבו וכל חפצו של עולם הזה עבור כבודו ית"ש ובכל נפשך היינו שמוסר גם נפשו השארת הנפש בעוה"ב זה ג"כ הוא מוסר עבור כבודו בעת שישובו כל הנשמות למקורם ממקום שנטלו משם ולא יהי' לו עוה"ב לעצמו אעפ"כ ואהבת כו'. וזהו הפי' אין ערוך לך כו' בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי עוה"ב אפס בלתך גואלנו לימות המשיח. היינו שאין נחשב וערך לנו שום ענין בעולם הזה זולת כבודך ית"ש וכן אין לנו שום דבר בעוה"ב להיות בזה הכוונה והרצון להשיג תענוג לחיי עוה"ב אפס בלתך. אע"פ שיגיע העת שלא יהי' שום דבר בעולם בלתך כי הכל יהי' אפס ויחזרו כל הנשמות למקורם ולא יהי' רק ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. אעפ"כ אנו אומרים ומתפללים גואלנו לימות המשיח כי זהו הכלל אנו מוסרים כל עניני עולם הזה וכל גמול עוה"ב בכל לבבנו ובכל נפשנו עבור כבודו ית"ש שיתגלה כבוד מלכותו במהרה. והנה זהו כלל ופרט וחזר וכלל. שהנשמות היו בכלל א"ס ב"ה קודם בריאת העולם ונעשו פרט שנשתלשלו ונחלקו לדגליהן ואח"כ יחזרו לכלל כיל"ח. וזה שאמר הכתוב חלקי ד' אמרה נפשי על כן אוחיל לו וע"ז אמר הכתוב מה שחלקי הוא ד' אמרה נפשי שהנפש הוא חלק אלוה ממעל ורצוני בחלק שלי להדבק בכלל על כן ועל הדבר הזה אך אוחיל לו. וע"ז אמר הכתוב טוב ד' לקוויו לנפש תדרשנו. שהנפש תדרשנו לחזור לכללו ולהדבק בשרשו באור החיים כנ"ל. וזהו טוב ויחיל ודומם לישועת ד' שעד"ז הוא תשועת ד' לבדו כביכול ואינו מכוון בה לעצמו כלל כמו שבארנו. והנה זהו השבח של הקדושה שאנו אומרי' נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש. דהנה יש כתות מלאכים שנבראים בכל יום לשעה זו לומר קדוש קדוש כו'. ומיד נשרפים ועולים כמבו' בזוהר הקדוש ובספרים. והנה המלאכים האלה אע"פ שיודעים הם שאח"כ ישרפו אעפ"כ אומרים הקדושה באהבה ובמסירות נפש לעשות נ"ר להש"י ב"ה כדי להכלל אח"כ באור העליון ב"ה. הנה כן אנחנו נקדישך ונעריצך ורוצים אנו שיתגדל ויתקדש שמו בעולם במהרה בימינו במסירת נפשנו כמו המלאכי' האלו רק שנזכה פעם אחת לומר קדוש קדוש כו' ד' צבאות כו':
ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכי' אנחנו לך. יש להבין וכי כל ישראל כולם כאחד הם מחכים ומצפים על כבוד הש"י בלי שום כוונה אחרת. וא"כ נראה ח"ו כמשקר בתפלה. אך הפי' הוא כי ע"ז הענין בעצמו אנו מבקשים מאת הש"י ב"ה שיתן בלבבנו שכל ותשוקה הזה ע"י האור שיופיע עלינו אור העליון מלמעלה בקבלת מלכותו ואז עי"כ נהי' מחכים אנחנו לך באמת בכל לבבנו כדי שתתגדל ותתקדש בתוך ירושלי' במהרה. כי עתה בעונותינו הרבים הנה אם אמנם בכל אחד ואחד מבנ"י יש בו ניצוץ קדוש ועליון מנשמתו העליונה וחלק האלקי המצפה להדבק בשרשו בכ"ז הנה הוא מכוסה וטמיר בקרב האדם מחמת סיבות גשמיות עולם הזה. אבל כאשר ממקומך תופיע מלכנו אור העליון יותר אז תאיר אור בנפשנו ויתגלה כי באמת מחכים אנחנו לך וכו'. וכ"נ ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון עם המיחדים שמו. פי' ג"כ כנ"ל שהש"י יפן ברחמיו לעמו לתת בלבבם שלימות מכח העליון להיותם מיחדים שמו באהבה לפעול היחוד למעלה כי אם אין מתעורר אור העליון אין כח שלמטה עולה בשלימות כנ"ל: (מכי"ק)
מה שאנו אומרים בתפלה של קדיש יהא שמיה רבא מברך. הפי' בתיבת יה"א. נראה לרמז עפ"י הידוע כי יד על כס י"ה נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק. והנה א' חסר לכסא. ו"ה לשם בן ד' שהוא שם הוי' וזה יה"א. היינו כשיהי' הא' מקורב לתיבת כסא. וי"ה מקורב לו"ה אז שמי' רבא פי' שם שלם. ולזה רמזו רז"ל יה"א מונח עד שיבא אליהו. ר"ל כשיבא אליהו ב"ב יהי' ד' אחד ותמלוך אתה ד' לבדך. ורמזו בזה מונח ולא נגמר התיקון עד שיבא אליהו ב"ב אמן: (מכי"ק)
תכנת שבת רצית קרבנותי'. דהנה מבואר בכוונת האר"י ז"ל כי כוונת מוסף שבת הוא בסוד יסוד. וזהו לשון מוסף הוא בחי' יסוד יוסף בחי' הורדת השפע ע"י העלאת מס"נ. ומוסף לשון יוסף ד' עליכם ככם אלף פעמים. והנה בחי' היסוד העיקר הוא מסירות נפש נחשבנו כצאן טבחה ועי"כ יוכל להוריד השפעות לכ"ט וכמ"ש אצל שבת וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך. וינוחו רמז לבחי' יסוד ששם נוחים כל ההשפעות טובות ע"י שהם מקדשי שמך במסירות נפש כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י. וזהו האמור תכנת שבת רצית קרבנותי' הקרבנו' הוא המסירות נפש של בנ"י שמקריבין נפשם לשמי':
ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב לפניך. פי' שלעתיד נשלים ונקריב את כל הקרבנות של חובה שחסרנו מהם בזמן הגלות. הנה אז נקריב כל התמידין והמוספין שהיינו מחויבים בהם כל ימי הגלות. וכן כל קרבנות היחיד של חובה וכמ"ש ר"נ ור"י לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינה. וכמ"ש הכ' ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה וכו'. וזה שאנו אומרים כי את מוסף יום השבת הזה והחג הזה נקריב בבנין בהמ"ק במהרה בימינו אמן:
עולת שבת בשבתו על עולת התמיד. הנ"ל דהנה בחי' שבת הוא בחי' האהבה כמ"ש בספרים ובחי' התמיד הוא רמוז על מסירות נפש לד' תמיד וז"ש עולת תמיד העשוי' בהר סיני כי כן בהר סיני פרחה נשמתן שזהו מסירות נפש לקבלת עול מלכות שמים וכן הי' עולת תמיד. והנה בחי' האהבה של שבת הוא כפי ערך המסירות נפש כמ"ש כי עזה כמות אהבה. ר"ל האהבה של הקב"ה לישראל הוא כך עזה כמו בחי' המות שלהם למס"נ. שנאמר יקר בעיני ד' המותה לחסידיו וזה שאמר כאן עולת שבת בשבתו הוא על עולת התמיד ר"ל בחי' העולת שבת הוא האהבה הוא מחובר אל עולת התמיד הוא מסירות נפש זה מקושר בזה כפי האהבה שלך להקב"ה כן הוא אוהב אותך. וזש"נ בקידוש ושבת קדשו באהבה וברצון כו' ואח"כ ושבת קדשך באהבה וברצון שזה מורה על ב' האהבות ישראל להקב"ה והקב"ה לישראל ושניהם מתיחדים בשבת וכן אומרים והנחילנו באהבה וברצון שבת קדש"ך [קדש ך' רמז לעולם הכתר] וינוחו בו ישראל מקדשי שמך שהוא האהבה זה לעומת זה כדברינו. והבן:
זכר למעשה בראשית. הנ"ל דהנה כבר אמרו חכז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וכן בשביל משה שנקרא ראשית. והוא ע"ד שאמרו חכז"ל חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם. ענין האמירה הזאת למען יזכור וישיב אל לבו אחרי כי בשבילי נברא העולם וכל התבל כולו עומד עלי אני מחויב לסגל תורה ומצות כנגד כל העולם כולו לבל יתמוטט. והנה כן משה רבינו ע"ה ראה והתקין את כל אשר לו שכל העולם כדאי הוא לו וז"ש וירא ראשית לו כי הוא ראה והתקין ראשית הבריאה אשר לו ובשבילו נברא העולם. וזהו זכר למעשה בראשית. כי בשבת הוא זוכר למעשה בראשית שבשבילו נברא העולם כי טוב כנ"ל:
זמירות לשבת
וימינא ושמאלא וביניהו כלה בקשוטין אזלא ומאנין ולבושין. ר"ל אף אם האדם מתהפך בכל יום בטוב ורע לימין ושמאל. פעם לכאן ופעם לכאן. בכ"ז הכל ניתקן על ידי הצי"ע שהוא בינייהו כלה. אל תקרי בניך אלא בוניך שזהו רב שלום בניך שבונה עולמות וגורמים רב שלום בעולם ע"י היחוד שזה ביניהו כלה. כל ה' יסו"מ. וזהו בקשוטין אזלא השכינה מתקשטת ע"י תורת הצדיק ומאנין ולבושין שמלבשת את הצדיק במאנין דילה שהם נקראי' אנפי שכינת' כנודע:
מעין עוה"ב יום שבת מנוחה. יבואר עפ"י מ"ש בפי' הפ' וישב יעקב בטח בדד ושאנן עין יעקב. כי עיקר העבדות של בנ"י להיות בקדושה הוא בשמירת העין כמ"ש אי' הקדשה ההיא בעינים. פי' הקדושה היא בעינים. יצרנהו כאישון עינו. כמו שהאדם שומר את עינו כן הקב"ה שומרו ומצילו כמ"ש רגלי חסידיו ישמור וזה ג"כ וישב בטח שאנן עין יעקב ע"י ששומרים את עיניהם ישכנו בטח בשמירה מעולה. וזה ג"כ מעין עוה"ב. פי' ע"י שמירת העין הוא זוכה להיות בן עוה"ב:
קדם רבון עלמין במילין סתימין תגלין פתגמין ותיימרון חדושא. ר"ל הצדיק שהוא קדם רבון עלמין עומד תמיד לפני ד'. הוא במילין סתימין סתום וחתום באב"ק חותם בתוך חותם גם שומר פיו ולשונו על ידו תגלין פתגמין יוכל להתגלות סודות התורה כמבו' בזוהר הקדוש ע"פ סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם. ותימרון חדושא ע"י הצי"ע מתחדש חדושים בתורה כי בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. מבו' בכוונות שזהו ע"י יסוד ואין טוב אלא תורה נמצא כי חדושי דאורייתא נעשים ע"י הצי"ע בחי' יסוד המחדש בכל יום מעשה בראשית:
רבו יתיר יסגי לעילא מן דרגי' ויסב בת זוגי' דהות פרישא. דהנה מבואר בגמ' כי השבת אמרה לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג. אמר לה הקב"ה כנסת ישראל יהי' בן זוגך. אך הנה לפעמים יש נחות דרגא ונסוב איתתא. אבל כשיהי' כנ"י בן זוגך לשבת הוא לעילא מן דרגי'. והוא רבו יתיר יסגי השבת נתעלה במעלה יתירה כי יסב בת זוגי' כנ"י דהות פרישא. פי' יקח אותנו כנ"י הפרושים מכל עניני עולם הזה:
ועל ראשי יהי' תמים נר מצוה ואור תורה. קומה ד' למנוחתך כו'. הנ"ל דהנה כבר נתבאר פי' הפ' אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. הכוונה בלשון ידיעה הוא היחוד כנודע. ור"ל שאין להתהלל בחכמתו שהוא לכבוד עצמו דורש. וכן בגבורתו שהוא לעצמו. אך בזאת יתהלל המתהלל שכל חכמתו וגבורתו הוא רק לכוונת הש"י ב"ה ליחדא שמא דקוב"ה ושכינתי' בחכמתו ולימודו לשמה לשם ה'. וזה השכל וידוע אותי לגרום היחוד והשפע בכל העולמות כי אני ד' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ. ורק באלה חפצתי נאום ד'. וזה הוא הרמז פקודי ד' ישרי"ם משמחי לב ר"ת יה"א שמ"י' רב"א מבר"ך שהכוונה בפקודי ד' מוסב הכל עד"ז שיתגדל ויתקדש שמו ית' במהרה לאוקמי שכינתא מעפרא. וז"ש ויהי אור שהוא אור תורה אמרו רז"ל זהו אורו של משיח כי עד"ז הוא כל עסק התורה שצריך לכוון בה. וזה הפי' שאנו מבקשים זאת ועל ראשי יהיו תמים עיקר הנר של המצוה והאור של התורה יגרום שיהי' במהרה קומה ד' למנוחתך בקץ הגאולה והיחוד עולמים. ובזה קח נא אל את ברכתי כנכון:
חדות ימים ושנות עולמים. מובן עפ"י הזוהר הקדוש בפ' ואברהם זקן בא בימים שבא עם כל הימים ע"ש. וזהו למען תלמד ליראה את ד' אלהיך כל הימים פי' שתוכל להראות לפני ד' אלהיך כל הימים שלך שלא חסרת אפי' יום אחד. וזהו הוא חדות ימים שהימים עצמם יש להם חדוה ושמחה כשאדם מסגל בו מצות ומעש"ט. הנה היום ההוא עולה ומשמח א"ע לפני הש"י וזהו ענין קדושת היום. וכמו שאמרו ז"ל אותו היום נטל עשר עטרות שהיום עצמו נתעטר וכן בשבת וברכתו מכל הימים כו'. והבן:
בני היכלא דכסיפין כו' יהון הכא בהאי תכא כו' חדו השתא בהאי שעתא כו'. הנה כתיב (ירמי' ז') היכל ד' המה. ר"ל הצדיקים ההולכים תמיד במחשבתם להיות עומד ומצפה על גדלות הבורא ולישועת ישראל המה בחי' היכל להקדושה. כי הנה כתיב ד' הפיר עצת גוים. עצת ד' לעולם תעמוד. כי בשעה שהאדם חושב רק על צרכיו הוא כמו עצת עכו"ם כי בזה הם שווים לחשוב על ככה. [וזה שאנו מתפללים ושבור כו' שלא יהי' עלינו העול הזה בצרכי עולם הזה רק כל מגמת חפצינו יהי' על כבוד הבורא ב"ה כנ"ל]. וז"ש ואבדיל אתכם מן העמים כו'. ואם אין דעת הבדלה מנין. וז"ש יהי' כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו. ישמח אותיות משי"ח. פי' כאשר האדם הולך במחשבתו על כבודו ית"ש אז משי"ח בכל מעשיו. כי בכל עבודתו בתו"מ הוא במחשבתו לאוקמי שכינתא מעפרא. לכן גם עתה זוכה ורואה בנחמתה ובישועת ישראל. וז"ש בני היכלא דכסיפין. הם הצדיקים שהולכים בדרך זה להיות מצפה על כבוד הבורא ב"ה ונכספה נפשם לראות ישועת ישראל. יהון הכא בהאי תכא כו'. חדו השתא בהאי שעתא דבי רעווא דרעווין שהם משמחים א"ע גם בימי הגלות ברעווא דרעוין כו' כי הדבר זה מוכן גם עתה כמ"ש חכז"ל שמו של משיח קדמה לעולם. וזה הרמז בגמ' דאמר רבה כל ביעא דמתילדא האידנא מאתמול גמרא לה. רבה. הוא מלשון יהא שמי' רבא. מאתמול גמרא לה. והאידנא רמז לשם אדנ"י גמרה לה', שגם עתה הוא נגמר. והבן:
בגמרא כל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו. הלשון פרשיותיו אינו מדוקדק. הנראה לרמז בזה עפ"י הידוע לכל אדם הרוצה להתנהג בפרישות וחסידות כי יותר נקל הוא לאדם אם הוא יושב בחדר לבדו ואינו מעורב עם הבריות יכול להתנהג יותר בפרישות. לא כן אם הוא בצבור בין חבורת אנשים. לכן הורה לנו בזה התורה בגמרא דרך הנכון לזה כי אף אם הוא בצבור יעשה את שלו אף כי כבד עליו ואינו יכול להתנהג כל כך בפרישות גדול. וזה הרמז כל המשלים פרשיותיו ר"ל פרישות שלו עם הצבור. אף בהיותו עם הצבור. שנים מקרא ואחד תרגום. פי' לפי הערך הוא בקטנות המדריגה כמו התרגום לפי ערך מעלת המקרא. אעפ"כ מאריכין לו ימיו ושנותיו. שיהי' לו אריכות ימים ושנים ויתנהג במספר שנותיו הפרישות אשר עלה בלבו להתנהג בו. ד' ישימנו מעושי רצונו ויאריך ימינו ושנותינו אמן:
(שבת דף יב ע"ב) ולא יקרא לאור הנר כו' אמר ר' ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה פעם אחת קרא ובקש להטות אמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר ר"נ אומר קרא והטה כו' לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינה. שם בתוס' ד"ה ר' נתן וכו' הקשו הלא אפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ"ש ע"ש. ולכאו' גם הלשון כמה גדולים דברי חכמים כו' אינו מובן. הנ"ל לבאר כי בא להורות לאדם תוקף גזירת דברי חכמים לשמירת המצות אשר רוח ד' דבר בם כי מאחר שכן גזרה עמהם החכמה העליונה לא יתכן במציאות הבחירה האנושית להתפאר בה כי ימלט מאיסור גם בלתי גזרתם וגדרם. כי דבריהם חיים וקיימים. ואם יצוייר באיזה אופן להשמר בלתי גזרתם הי' ח"ו דבריהם ללא צורך. ע"כ ההכרחי להכשל כל העובר על דבריהם כדי לאמת קיום תקנתם. כמו שמצינו אצל שלמה המלך ע"ה שאמרו רז"ל ואף היו"ד של לא ירבה לו נשים התרעמה לפני הקב"ה בשעה שאמר אני ארבה ולא אסור. והוא אף אם הבחירה היא חפשית באדם לשמור ארחות דרכו לבל יפול ברשת איסור חלילה באחת מן המצות אשר לא תעשנה מ"מ צריך ליזהר גם בגזירות הרחקות התורה אשר סביב לגדר האיסור לבל יקל בעיניו ולבל יתחכם נגד דבריו אשר עשה. ע"כ באתה עליו התשובה יאבד הוא כו' וכן הי' הענין ריב"א כי התאמץ לקרות ולנסות אומן דבריהם. אם כי באמת הי' יכול לשמור א"ע מלהטות אבל אחרי אשר כבר אמרו הגבור לא ימלט נפשו. ואם הם אמרו וגדרו שמא יטה בע"כ יפול ברשת אם יעמוד לנגדם. וז"ש כמה גדולים דברי חכמים כשל תורה. וממילא מתורץ קושי' התוס' כי אין זה מענין התקלה. אך להורות כי דבר אלהינו יקום לעולם:
ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ד'. מרגלא בפומי' דהרב הקדוש הגאון מוהר"י מפשעדבארז זלה"ה בשם הרב בעה"מ ס' מגלה עמוקות ז"ל כי כל המצות שהאדם עושה בכל ששת ימי המעשה יש להם עלי' בכל לילה וגם ביום השבת יותר בעולמות העליונים. אך המצוה שהאדם עושה ביום השבת יש לו עלי' באותו יום כי הלילה שאחריו הוא חול ופסק כח קדושת השבת. וז"פ ביום השבת מה שנעשה ביום השבת תו"מ. ביום השבת יערכנו לפני ד' לעלות למכונו בעולם העליון. כי גם כל השולחנות של בנ"י הסדורים למטה בעולם הזה בקדושת השבת גם למעלה יש עולם המיוחד לזה להיות מסודרים למעלה בדוגמא שלמטה. וז"ש אצל שמאי הזקן שכל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת. והבן:
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם. דהנה אמרו חכז"ל בגמ' ברכות רב צלי של שבת בערב שבת. הכוונה להם בזה כי הנה כל העבדות של האדם בעולם הזה הוא רק הכנה לעוה"ב יום שכולו שבת. נמצא העבדות העולם הזה נקרא ערב שבת. כמ"ש רז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. וז"פ רב צלי של שבת בע"ש מעין עוה"ב טעם בע"ש בעולם הזה. וזה ושמרו בנ"י את השבת בעולם הזה לעשות את השבת לעולם הבא ליום שכולו שבת כי אז יהי' העבדות בשלימות כולו טוב:
במוצאי שבת אחר הבדלה
אמר שומר אתא בקר וגם לילה. דהנה אנו מתפללין והשב את העבודה לדביר ביתך כו'. ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. ירצה בזה כי בזמן ביאת הגואל ב"ב אז תהי' העבודה בשמחה ובטוב לבב בשלימות ביתר שאת מהעבדות אשר עתה בזמה"ז בגלות. וזה שאנו מתפללים שתהי' עבודתנו עתה לרצון גם אז ולא נבוש בהם כי בך בטחנו ולא נכלם בהם לעולם ועד גם בזמן ביאת המשיח בעבדות של הימים האלו. וזהו ותהי לרצון תמיד גם עתה עבודת ישראל עמך. וז"פ ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ר"ל העבדות של ערב הוא בזמן הגלות ושל בקר הוא בזמן ביאת משיח יהי' יום אחד. וזה שהבטיח הנביא כי כן יהי' אתא בקר של משיח וגם לילה עמו העבדות של הזמן הגלות עמו. וכן בדיבור הסנה אמר לו הש"י אהי' עמם בגלות כו' אחר שנתמרמר משה רבינו עליו השלום מאד כי הוא בקש להיות נגמר התיקון מיד בגאולה שלימה ולמה יניעם עוד בגליות. וזאת הי' כל הטענות של משה רבינו עליו השלום בז' ימים שסירב בשליחות הזה. וזה שפרש"י אל הר אלהים חורבה על שם העתיד. ר"ל כי בא משה לגמור התיקון של שם העתיד שיהי' ד' אחד ושמו אחד. אבל הש"י עמקו מחשבותיו ידע כי א"א רק בצירוף בגלות ע"י העבדות של הצדיקים ועי"ז יתקרב הגאולה בקיבוץ הזמנים ויבנה ירושלים בב"א: