בפסוק ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו. אעתיק בכאן שאלה א' מדיני פסח ובפריי אי"ה בתמ"ז אבאר עוד. כלי חמץ נתערב בין ב' כלי פסח עמ"א תמ"ז אות מ"ם משמע בע"פ קיל טפי עד הלילה בטל ברוב אם הוא כלי חרס שאין תקנה בהגעלה לא הוה דשיל"מ או באופן אחר כדבעינן למימר לקמן אי"ה ובתוך הפסח אין חוזר וניער דל"ד ליבש ביבש דחוזר וביער אע"ג דהוה בעין מ"מ הבלוע בו אין בעין ואין חוזר וביער אבל נתערב בפסח יבש ביבש לא בטל ברוב. ומ"מ יצויר להיפוך בפסח י"ל קול טפי מע"פ כמו שאגיד. כי בנתערב בפסח ושימש היום בו חמץ י"ל בטל חד בתרי וכי החמירו בחמץ יבש ביבש חמץ בעין דאית ביה כרת בכזית משא"כ כלי לא החמירו בו אף במשהו אוסר בפליטת כים ועב"ח ובע"פ י"ל לא בטיל דהוה דשיל"מ לאחר הפסח וכ"ת הא נאסר לשנה הבאה עי"ד ק"ב י"ל למ"ש הח"צ ז"ל בסימן ע"ו לאחר יב"ח י"ל לכתחלה מותר וחומרא בעלמא הוא ודיעבד אין אוסר א"כ לשנה יהיה יותר מי"ב חדש משא"כ אם שימש ביום א' פסח חמץ בכלי ונתערב לא הוה דשיל"מ כן לשנה בע"פ לא יהיה שנה שלימה ונאסר עד הלילה עד כלות יב"ח ולא מקרי דשיל"מ וי"ל בזה ואי"ה בפריי יבואר זה. או בע"פ חמור דשיל"מ ע"י הגעלה למ"ד כן ובפסח א"א בהגעלה בפסח וכ"ת ליבון בכלי דאפשר בליבון י"ל דמתקלקל ע"י ליבון קצת וכ"ת יגעיל אחר הפסח הא י"ל דלכ"ע לא הוה דשיל"מ לאחר זמן ע"י מעשה והבן זה. ואגב אעורר מה שנוהגין העולם היתר ללוש באגנות שאופין עוגת כל השנה בתנור גרוף דאסור ע"י הגעלה לדל"ש ככ"פ וכ"ש אותן קערות בדיל שאופין בהם עוגת חמץ בתנור גרוף ובפסח מגעילין ומשתמשין בפסח כי יש לאסור אף דיעבד ככ"פ וליבון א"א בבדיל ומיהו אם החזירו לתנור גרוף כך י"ל ככ"פ ועמ"א תנ"א אות כ"א הראה לסעיף ט"ו כיסוי חרדה משמע אף גרוף ומרדה בסעיף י"ט ותס"א ס"א אף שגרוף התנור מקרי תשמישו ע"י אור וברור הוא כי התנור בוער אעפ"י שגרוף ומודינא כלי שמניחין לחם חמץ חם מיד שהוציא מתנור די"ל דלא מקרי תשמישו שע"י אור ואף שפשוט הוא כתבתי להוציא מלב המתעקשים והטועים ובוודאי מי שישר הולך אומר האמת ומה שטחין מעט שומן ושמן אין כלום אסכלה ג"כ טחין כמ"ש בחה"א קכ"ה ל"ד למחבת שמתיבש למטה ולמעלה עדיין יש שמן. וכ"ת הולכין אחר רוב תשמישו בסעיף ו' הא הר"ב החמיר ויראה מדינא וכי הבליעה שבה להיכן הלכה לדידן נט"ל בפסח אסור בשלמא להמחבר שפיר דמלתא דל"ש ל"ג אטו ב"י ואי"ה בפריי אאריך. ומפני כשאומר אדם דבר פשוט ובעיני העולם חידוש חותרים להמציא המצאות ובעו"ה כו' ועשו"ת ח"צ סימן ע"ו יע"ש ולכתחלה וודאי אסור בהגעלה כי חמץ איסורא בלע עכ"פ ואם החזיר לתנור כך צ"ע כמו במרדה סי"ט ועא"ר ל"ט. ואם נתערב קערה בדיל בין שאר קערות י"ל בטל קודם פסח ואין חוזר וניער כי אין תקנה בהגעלה ועי"ד ק"ב ט"ז וש"ך י"ד י"ג. וי"ל חמץ לא מקרי דשיל"מ בצירוף דאסור להשהותו לדידן משא"כ כלי ואי"ה יבואר עוד בפריי.
ואביה ירק כו' דיו מן התורה וקיי"ל כרבנן דר"ט אף מופרך ק"ו אמרינן דיו ואע"ג בממון י"ל אין עונשין מ"ה הבנוי ע"פ תכונת קולא וחומרא ודווקא בכלל מאתים מנה כי ההוא דעל הפתיחה חייב כו' עונשין מ"מ קי"ל כרבנן בכ"מ דמיפרך נמי אמרינן דיו בקרי של זב מטעם דא"א בלא צחצוחי זיבה וער"מ ז"ל פ"א הי"ד ממטמאי משכב ומושב ולפ"ז חופר אין קונה דאמרינן דיו דלא קונה כ"א כמו שגומר אחר כסף ועיין בקרבן אהרן במדת אהרן בזה. ואם הק"ו מב' מלמדין אם נאמר דיו כשניהם כתבתי בס' ג"ו מזה ועיין ברא"ש ז"ל ב"ק פ"ק אבנו סכינו ומשאו התם דומה ממש לבור נותנין כל חומרת וקולת בור משא"כ בעלמא וודאי אמרינן דיו כשני המלמדין דשניהם הם עיקר הלימוד ומה חזית דאתחיל מהאי.
אגדה. עם גפ"ת. בלתי אל המן עינינו כו' דברו לה"ר על המן ועל א"י בשלוח המרגלים כמו שהוכיחן בין תפל ולבן כו' וכמה קשה עבירה זו שבא לידי רציחה לישנא בישא הורג תליתאי ומעשה נוב עיר הכהנים יוכיח. וכמו שמצינו במ"ע לקדש א"ע בקשוט במחשבה לידע שיש ה' ובדיבור ק"ש ויציאת מצרים ולעסוק בדברי תורה ובמעשה המצות. כן ח"ו יכול האדם לטמא א"ע בהרהור קשה הרהורי עבירה מעבירה הפרש יש בין מחשבה רעה באונס ובין הרהור שמהרהר במחשבה זו מרצון ולפעמים ע"י הרהור בא לידי מעשה א"ת ביום ויבוא לידי טומאת קרי בלילה ונולד מהם נגעי ב"א ח"ו ע"ז ידוו אף איש צדיק כי א"א להנצל מזה בקושי יעזוב רשע דרכו ואיש צדיק און כח בפועל הבא ע"י מחשבותיו. ודיבור רע לה"ר ואונאת דברים בלאו ולפעמים לוקה על דיבור כמו נשבע וממיר ומקלל חבירו בשם. ומעשים רעים בוא וראה כמה כח המחשבה שלפעמים מצילה מעונש מלקות הדמיון בזה לאו דבל יראה אם קנה חמץ בפסח י"א שלוקה כמ"ש הר"מ ז"ל וניתוק לעשה תשביתו ומ"ה בביטול בלב סגי לא יראה לך בטל בלבך ולר' יוסי הגלילי דחמץ בפסח שרי בהנאה יכול לבטל אף בפסח דממון וברשותו הוא ומיהו י"ל לריה"ג נשאר קושית הר"ן ז"ל ריש פסחים דברים שבלב אין דברים ול"ש תירוצו דבגילוי דעת סגי דלאו ברשותו הוא דלריה"ג ממון גמור הוא ודיבור תליא אי הפקר עד שיוציא מרשותו. וכן נוקשה למ"ד בלאו וכפירש"י אף בל יראה מטעם שכתב הרשב"ץ ז"ל במאמר חמץ דטעם ב"י דלמא אתא למיכל ה"ה נוקשה ומהני ביטול בפסח למ"ד נוקשה שרי בהנאה לר' אבוהו ובהו"ת הארכתי. וקיי"ל אין לך דבר שעומד בפני תשובה ויעסוק בתורה מרפא לשון עץ חיים ובפרט יום שבת ניתן לדרוש ולעסוק בתורה לא לישב בגנות ולטייל ולדבר דברים בטילים כמו שהאריך רמ"א ז"ל ומעבירות זכיות כשעושה תשובה מאהבה.